עושה וכו'. עיין בסוגיית קידושין דף מ"א ובמ"ש הרב עצמות יוסף ז"ל שם ועיין במה שכתב שם לדעת ר' שמעון דמכח הסמיכות נמי ידעינן מה אתם בני ברית וכו' ובזה ניחא ליה מ"ש המרדכי לדעת ר"ש מנ"ל דגוי לאו בר שליחות יעו"ש ולא זכר שר להתוס' בפרק המביא תניין דף כ"ג ד"ה מה אתם דכ"כ בפירוש כמ"ש הרב ז"ל ובזה מיושב מ"ש רש"י בחולין דף י"ב ומציעא דף כ"ב שכתב דשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי ומינה וכו' והיינו כר"ש וכמ"ש התוס' בגיטין וכדכתיבנא ודוק. ועיין במציעא דף ע"א ובמ"ש הרשב"א והר"ן בקידושין דף מ"א ודוק.

חמשה לא יתרומו וכו'. וקשה דבפ' חרש דף קי"ג פסקו רב חייא בר אשי ושמואל כר' אלעזר דברייתא היפך משנה זאת. וי"ל דש"ס דשבת דף קנ"ג ע"ב ס"ל כרבנן דמתני' אמטו להכי פסק כן וכמ"ש בחידושי פרק כ' מהל' שבת ה"ז.

אבל התורם וכו' הרי זו תרומה. ועיין מ"ש מרן ודבריו סתומים כאן אמנם בביאורו בב"י יו"ד סי' של"א ביאר היטב תירוצו הלזו יעו"ש. ועיין להרב מל"מ מ"ש על דברי מרן וע"פ מאי דביאר בב"י שפיר מובנים דבריו. וכן מבואר ממ"ש התוס' בב"ק דף ס"ח ע"ב ד"ה הוא דאמר וכו' וכמ"ש הרב מל"מ והרב ב"ח ז"ל שדי נרגא בתירוץ מרן וז"ל וי"ל דאפילו נימא וכו' בעל כרחך צריך לפרש דלא הויא תרומה אלא מטעם שזכין לאדם שלא בפניו והך תרומה זכות הוא לו שמרויחו וא"כ מסתמא הו"ל כשלוחו וא"כ אין חילוק בין צריך דעתו או לא וכו' עכ"ל יעו"ש. ולענ"ד לא קשה מידי דמאי דמדמה בגמ' זכין לאדם שלא בפניו לשלוחו של אדם כמותו וכמ"ש המפרשים היינו דכשם דשלוחו של אדם כמותו ומועיל הפרשת השליח בעד המשלח כן זכין לאדם וכו' ומועיל הפרשתו של זה בעד הכרי של אחר אבל לאו מתורת שליח אלא דחשיב כשלוחו כמו שליח דמהני ה"נ כשהוא זכות לו מהני וא"כ אם איתא דס"ל לר' יוחנן דצריך דעת בעל הכרי פשיטא דטובת הנאה של בעל הכרי דהו"ל שלוחו ואינו בדין שיהא של תורם אלא ודאי פשיטא ליה דאין צריך דעתו ולא הו"ל שלוחו אלא מטעם זיכוי ואפילו שלא בפניו וקא בעי משל מי טובת הנאה וכן נראה מסוגיית קידושין דף מ"ב ע"א דזכיה אינה מטעם שליחות יעו"ש ומ"ש הוא לעיקר הקושיא אין דבריו כדאים לכתוב דלא קשה מידי יעו"ש דלדבריו לא נשארה שום בעיא דלא נפשטה ומה גם בנדון דידן דהדחיה היא הלכה ופסקה רבינו בהל' נדרים. אך קשה מה שנתעורר בני יצחק יצ"ו דא"כ דלרבי ירמיה פשיטא ליה דאין צריך דעת בעל הכרי איך קאמר בגמ' בבעיא הראשונה לדחות הפשיטות כדאמר רבא וכו' והא הא דרבא נאמר על בעיית רבי ירמיה ואחרי ראות דלר' יוחנן פשיטא ליה מאי קמיבעיא ליה לש"ס, ולזה י"ל דכונתו לשאול אי איכא פשיטות ממשנה או מברייתא אבל אה"נ דידע דלר"י פשיטא ליה. ועיין להרב מל"מ שכתב דרבינו פסק כן מסוגיית בכורות דף י"א ושכן דעת הריטב"א ודלא כדעת התוס' יעו"ש ותמה על דבריהם דכיון דשלוחו של אדם כמותו מתרומה ילפינן לה הרי התם גלי קרא ואמר אתם גם אתם לומר דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם כן וא"כ פשיטא דבכל מקום דאמרינן דמהני שליח ודאי דבעינן דומיא דתרומה יעו"ש. ודבריו תמוהים דהא ברור הוא בריש האיש מקדש דלאו מתרומה ילפינן לכל התורה אלא מגירושין וקדשים ודתרומה אצטריך לגופיה דסד"א דלא יהא מועיל לדעת ר' שמעון ולרבנן אצטריך למה אתם בני ברית יעו"ש בקידושין דף מ"א וא"כ ס"ל להתוס' דאין ללמוד משם לבעלמא דצריך מדעתו אך זו היא שקשה על התוס' דמאי שנא דרשה זו דמה אתם בני ברית דילפינן מינה לבעלמא ולא כן בהך דמה אתם לדעתכם.

התורם וכו'. הנה רבינו ז"ל הביא הך ברייתא דכלך אצל יפות ולא כתב בשוייה שליח כאוקימתא דרבא אליבא דאביי וכתב מרן דחיליה מש"ס דקידושין ומש"ס דמציעא דמשמע דבדלא שוייה שליח איירי יעו"ש וכל דבריו דחוקים דהא בש"ס דקידושין הוא רבא ורבא הוא דתרגם הכי במציעא ואף דהיה אליבא דאביי אי לאו דס"ל הכי לא מתרץ הכי, ועוד לשון ה"נ מסתברא משמע שהם דברי רבא. ומ"ש דרבינו לא הוה גריס הכי אלא ותסברא סוף סוף הכל אחד והכי פירושו ותסברא אי בדלא שוייה שליח מי הויא תרומתו תרומה אלא דלא ניחא להו להתוס' בגירסא זאת משום דהוי ותסברא מחודש בכאן שלא נאמר אלא לקיים האוקימתא ובכל מקום לא נאמר אלא לסתור וכמ"ש כל זה בשיטה מקובצת למציעא יעו"ש. וראיתי למהר"י קורקוס שכתב כדברי מרן וביאר יותר וז"ל ואפשר דרבינו גורס ותסברא אי שוייה שליח כי לא נמצאו יפות מהם אמאי אין תרומתו תרומה ומשני הכא במאי עסקינן דאמר ליה תרום סתמא וכו' והיא הגירסא דכתבו התוס' דלא גרסי לה וכו' עכ"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגלי קדשו לא נמצא גירסא זו בשום ספר ולא כתבו התוס' אלא דאיכא נוסחא דותסברא לחודא והיינו כמ"ש בשיטה מקובצת וכדכתיבנא. גם מ"ש מרן מעובדא דמרי בר איסק דלא שוייה שליח אינו הכרח וכמ"ש בשיטה מקובצת משם כמה גאונים דשאני תרומה דצריך דשוייה שליח משום דהוי על תרומה דלמפרע אבל תרומה דלהבא אפי' דלא שוייה שליח, וכן ראיתי למהר"י קורקוס ג"כ דחה זה יעו"ש, וא"כ לפ"ז אין מקום למה שסיים מרן וז"ל אפי' דגריס היינו מקמי דידעינן וכו' דהא מ"ש בגמ' דתרומה מצוה היא וניחא ליה היינו גם בשוייה שליח אלא דמאי דמוקמינן בשוייה שליח היינו לדלמפרע אבל לדלהבא יש הפרש בין תרומה לדבר אחר וא"כ אין מכל זה הכרח לרבינו ומ"מ עדיין יש ליישב לדברי מרן דכיון דאיכא הך סברא דשאני תרומה מועיל גם בלמפרע וחשיב שליח ומתורץ לאביי גם בדלא שוייה שליח וזהו דעת רש"י כאן בקידושין דפי' וז"ל שיועיל למי שנטל וכו' יעו"ש דמשמע מפשט דבריו דגם בתרומה לא שוייה שליח וכן משמע מדבריו בעירובין וכמ"ש ודלא כמ"ש התוס' בדעת רש"י וכמ"ש. ולענ"ד נראה דחיליה דרבינו ממ"ש בירושלמי פ"א דתרומות וז"ל בא אביו ואימן על ידו למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא א"ר שימי נשמיענה מן הדא הרי שבא בעל הבית וכו' (היא הברייתא דידן) בין כך ובין כך תרומתו תרומה אית לך מימר למפרע נעשית תרומה ודחי ליה מכאן ולהבא ואוף הכא נמי מכאן ולהבא נעשית תרומה וכתב המפרש הר"א ליב ז"ל וז"ל ובאלו מציאות הדיוק בהיפך משום דמוקי לה בעשאו שליח מעיקרא אבל הש"ס זה משמע ליה דלא נעשה שליח אלא השתא עכ"ל. הרי דהירושלמי פליג בפי' דהאי ברייתא דס"ל דלא עשאו שליח וכיון דהירושלמי והש"ס דילן דעירובין דף ע"א ס"ל דלא עשאו שליח הכי נקט לה רבינו ומה גם דלשון הברייתא דקאמרה שלא ברשות מסייעת ולכן כתב רבינו בהל' אישות פ"ה ה"ח כשנטל הוא מעצמו לקדש את האשה דאינה מקודשת הא אי עשאו שליח מקודשת ויש הפרש מתרומה דאף בלא עשאו שליח מועיל כפי מאי דפסק רבינו כאן ודוק.

ואפילו בתרומה של תורה וכו'. עיין להרב מל"מ מ"ש בפ"ב דנזירות הי"ג ועיין להרדב"ז שם מה שיישב לזה.

האומר לשלוחו וכו'. עיין מ"ש הטור יו"ד סי' של"א על שם הרב שמשון ותמה עליו הרב מל"מ שהוא היפך הגמ' יעו"ש ודברי הר"ש הנזכר הביאום התוס' והרא"ש בעירובין ריש דף ל"א ולא כתבו כמ"ש הטור. ועיין בהל' בכורות פ"ד ה"א הקשה כן הרב מל"מ גם שם והמג"א סי' ת"ט ס"ק י"ז ומהר"א חאקו ז"ל בס' לשון למודים הל' פסח סי' ק"ע ומחנה אפרים הל' שלוחין סי' כ"א. ומן התימה על הר"ב ב"ח סי' הנזכר כתב על דברי הטור שמחלוקת זה מבואר בתוס' דעירובין וליתא יעו"ש.

והשותפים וכו'. עיין מ"ש מרן משם הר"י קורקוס, ומ"ש בהל' י' גבי אריס ובמ"ש שם הרב מל"מ ז"ל.

האומר וכו'. עיין מ"ש מרן משם מהר"י קורקוס ליישב דעת רבינו דרבינו סובר דר' יוחנן מודה בתרומה וכו' משא"כ בקידושין וכו' יעו"ש. ולע"ד איני יכול להסביר תירוץ זה דמאחר דאיהו הוא ר"י דמקשה לריש לקיש מהך מתני' איך יעלה על הדעת דר"י מודה בתרומה זה אין הדעת סובלו. וכן קשה להרדב"ז שכתב לחלק ממ"ש רבינו בהל' אישות למ"ש כאן יעו"ש.

ואם שינה וכו'. והוא מהירושלמי צריך להתבונן מאי שנא מהא דתנן במעילה פ"ו משנה א' אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא מגלוסקמא או להיפך שליח מעל הרי דמשום שינוי כזה לא חשיב שלוחו ואף דמה שיש בחלון ובגלוסקמא אחד הוא והוי דומה להך דהכא וצריך להתיישב בזה.

אריס שתרם וכו'. כתב מרן משם הר"י קורקוס דהיינו בתורם על חלקו של בעה"ב וכו'. וכתב הרב מל"מ דפי' על חלקו לאו חלקו לבד אלא חלקו עם חלק בעה"ב דכיון דתרם על הכל דינו כשותפים עכ"ל. ונראה דמה שהכריחו להרב לומר כן משום דאי על חלקו לבד הוא דרשאי ולא עם חלקו דבעה"ב א"כ מה יענה למ"ש רבינו לעיל גבי שותפין דכל התורם מהם תרומתו תרומה דהיינו חלק שניהם יחד ובש"ס מאתם אימעיטו שניהם שדרשו אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין דכי הדדי נינהו, אלא ודאי צ"ל דעל חלק בעה"ב לחודיה הוא דאינו רשאי אבל על חלק שניהם ביחד יכול לתרום וזהו שסיים הרב דינו כשותפין וכדכתיבנא. אלא דקשה טובא דסיום התוספתא הוא כך אבל אין רשאי להוציא מעשר אלא על חלקו בלבד ומינה הוא דלמד הר"י קורקוס חידוש זה וא"כ מוכרח דהדברים כפשטן דעל חלקו דוקא הוא שכתב הר"י קורקוס דיכול לתרום ומעתה קשה טובא להר"י קורקוס כפי תירוץ זה מה יענה למ"ש רבינו גבי שותפין וכדכתיבנא ודוק.

והאפוטרופוסין וכו'. עיין מ"ש מרן, ועיין מ"ש מהר"י קורקוס בתירוץ ראשון דרבינו איירי כשתרם בדיעבד יעו"ש באורך. ולשון רבינו שכתב תורמין לא משמע אלא לכתחילה ולכן נראה כמ"ש בתירוץ שני יעו"ש.

הגנב וכו'. עיין למרן מה שהקשה ומה שתירץ. ולענ"ד דבריו תמוהים דאדרבא ממ"ש בסוף דבריו נראה דרישא איירי בסתם שאינו ידוע משום דבסיפא איירי ברודף אחריהם והיינו בידוע דאינו מייאש ומשמע דוקא בידוע הא בסתם תרומתו תרומה ועיין להרב לח"מ פ"ו מהל' גזלה ה"ג.

פועל וכו'. עיין השגות ומ"ש מרן ומה שהקשה המל"מ לדבריו יעו"ש. ולע"ד לא קשה ע"פ מ"ש הרדב"ז וז"ל בתוספתא פועל וכו' ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא א"כ נתרם, ומדברי רבינו נראה דדוקא דא"ל כנוס לי גרני ותרום, וי"ל דלרבותא נקט הכי לא מיבעיא אי לא אמר תרום דפשיטא דתרומתו תרומה שאין הגורן נכנס וכו' אלא אפילו א"ל כנוס ותרום סד"א קפידא הוי ומעביר על דבריו הוי קמ"ל דאין זו קפידא כיון שאין הגורן נכנס אלא א"כ נתרם עכ"ל. והשתא לא קשה לריש לקיש מהאי תוספתא דהאי דלא יהיב טעמא משום דנעשה רצונו משום דאין מועיל כאן טעם זה מאחר דהאריך בלשונו ואמר כנוס ותרום דלאיזה צורך האריך ואמר ותרום כיון דבאומרו כנוס נכלל תרומה דבכלל כניסה הוא תרומה אלא ודאי דקפידא הוא ונחית לסדר משו"ה הוצרך לטעמא דאין הגורן נכנס אלא א"כ נתרם וקמ"ל דאף שדיבר שלא לצורך לא הוי קפידא.