או שנמצא עצם בין שיניה כאילו לא טבלה. וכתב מרן ביו"ד סי' קצ"ח סכ"ד צריכה לחצוץ שיניה שלא יהא דבר חוצץ וכו' ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה מפני שהוא נכנס בין השינים יותר ממאכל אחר דלמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה וכו' ע"כ, בקונטרס בית הרואה כתב ע"ש מהרי"ד דכבד מותרת לאכול דבכבד ליכא למיחש שנכנס בין השינים וכתב עליו הרב בקונטרס הנזכר דזה תלוי במחלוקת בין האגור הביאו מרן ביו"ד סי' צ"ח שאמר הכבד והלב והבשר ב' מינים הם וכיון שכן כשקבלו הנשים שלא לאכול בשר אין כבד בכלל משא"כ להפר"ח שם דאמר דהם מין אחד א"כ כבד בכלל אלו דבריו, ולא דק בזה כלל כי לענין זה מה לי אם הם מין אחד או שני מינים דזיל בתר טעמא דשמא נכנס בין השינים וכיון דבכבד ליכא חששה זאת אין קפידה מה גם דקיל ענין זה דאפילו אכלה בשר ששכחה שהיה לה לטבול טובלת לכתחילה וכמ"ש מהרי"ד גופיה ביו"ד סי' צ"ט כיון שהוא מנהג בעלמא אלא תחוץ יפה בין שיניה והט"ז בסי' [קצ"ח] הנ"ל התיר לאכול בשבת ויו"ט לכתחילה יעו"ש וכיון דקיל דבר זה טובא מהיכא תיתי להחמיר גם בכבד וכן הורה גם הרב דבר משה חלק יו"ד סימן כ"ו באשה שאכלה מוח עצם לטבול בו ביום כיון דבמוח אין לחוש כל כך כמו בשר כמו שנוהגים לאכול דג והיתר זה הוא אף לכתחילה דומיא דדג, אלא דבבשר התיר לטבול לכתחילה בשכחה ואכלה, וה"ה כבד נמצא בכבד הלכה פסוקה כתרין ארייוותא להתיר ואני מוסיף להתיר גם בטחול מטעם הנזכר כי הוי כמו כבד וכן בלב וק"ל.