Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה וכו' שנאמר בערב תאכלו מצות וכו'. הכי איתא בפסחים דף ק"כ אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא וכו' ורב אחא בר יעקב אמר דרבנן וכו' וכתב התוספות צ"ע בההיא סוגייא דפרק כל שעה דמשמע בין לר' יהודה בין לר' שמעון ס"ל דהוי דאורייתא וכו' וצ"ל דההיא פלוגתא אליבא דרבא ולא כראב"י עכ"ל ופי' דבריהם דקאמר בש"ס הך קרא אתא לר"י להך דרשא והך קרא להך דרשא וכן לר"ש כל זה לרבא ואה"נ דלראב"י לרש"י הוא מדרבנן דלא נפקא ליה מקרא דבערב ולפי דבריהם י"ל דא"כ מאי קאמר בש"ס תניא כוותיה והא גם ראב"י ס"ל דאיכא תנא דסובר הכי והיינו ר"י ואיהו דקאמר כר"ש ועוד וכי בפלוגתא דתנאי קמפלגי והכונה בש"ס לפי דבריהם הכי דרבא דקאמר דאורייתא הוא דכו"ע בין לר"ש בין לר"י וראב"י דקאמר דרבנן הוא לר"ש ואהא קאמר דתניא כוותיה דרבא דלכו"ע הוי דאורייתא ממאי דקאמר ת"ל בערב וכו' וא"כ האי תנא ודאי שהוא ר"ש דלר"י נפקא ליה משבעת ימים תאכל עליו מצות ועיין להלח"מ מה שהקשה לרבינו ומה שתירץ ולי נראה במה שהוא דרך רבינו בכמה מקומות דכל שהדין אמת אף דמפיק ליה בש"ס מקרא אחד איהו מייתי מקרא אחרינא ומ"מ אחרי ראות מ"ש רבינו לקמן ה"ד אין אדם וכו' שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות והוא מברייתא דף ל"ה יעו"ש ועיין בחידושי הלכות שם דכתב דהוא הדין דהוי מצי למימר לר"י דאתא קרא לדרשא דדברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו במצה וכו' אין מקום לק' כלל ועפי"ז אין מקום לקושית התוס' בדבור שהזכרנו וז"ל ומ"מ תימה וכו' יעו"ש ודוק.
בלע מצה וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ומ"ש הרב המגיד עליו ומ"ש הלח"מ בפי' דברי הראב"ד דהיה לו נוסחא אחרת בש"ס יע"ש ולענ"ד ליתא דא"כ הו"ל להראב"ד להשיגו בחלוקת בלע מצה ולא להמתין עד בבא בלע מצה ומרור.
מצה שלשה במי פירות וכו'. וכתב הרב המגיד וז"ל ואמנם ראיתי מי שכתב וכו' ועיין להלח"מ שכתב וז"ל יש להקשות על רבינו וכו' וראיתי מי שתירץ ונכון וכ"כ הפר"ח סי' תס"ב וראיתי להרמב"ן במלחמות גבי סוגיית דף ל"ו אין לשין עיסה בפסח וכו' דברים סותרים לתירוץ זה וז"ל ועדיין דברי בעל המאור קרובים אלא שיש לרחקם ולסמוך דברי רבינו הגדול ז"ל שהרי הביאו בגמ' ר' יהושע בן לוי ללמד שאין יוצאין ביום ראשון במצה עשירה כדברי ר"ע ואם בלא מים תיפוק ליה משום דכל שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו במצה ואם תאמר לשאר מינין נצרכין הא ליתא כדאתמר לעיל בדריש לקיש דברים שאין אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כגון מצה עשירה אין חייבין על חימוצה כרת ואעפ"י שיש במינם חמץ ומצה ואע"ג דאידחי האי סברא במסקנא היינו לומר שיש שחייבין על חימוצו כרת ואין יוצאין בה משום דאינו קרוי מצה אבל אין לך דבר דאינו בא לידי חימוץ שיהיו יוצאין בו משום מצה דהא איתקוש עכ"ל. ודבריו כספר החתום וצריכין ביאור ולענ"ד הכי פירושו וא"ת לשאר מינין נצרכא כלומר וההקש דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו וכו' ר"ל ישנו במינו ואה"נ דבנילושה בשמן וכו' יוצא י"ח הא ליתא מדחזינן לריש לקיש כשעשה ההקש להיפך כל שישנו בשבעת ימים תאכל עליו מצות חייבין על חימוצו כרת ואי לא לא ופוטר במצה עשירה מחימוץ הרי דלא אזלינן בתר המין אלא בתר המעשה אי יוצא י"ח באותה מצה עובר בבל תאכל חמץ ואי לא לא ואף אנו נאמר כן כשנעשה ההקש היפך מזה כל שישנו בבל תאכל חמץ דהיינו דלא נילושה בשמן ישנו באכילת מצה ואי לא לא ואע"ג דאידחי האי סברא מכח ברייתא דהמחהו וגמעו היינו טעמא דאידחיה דקושטא הוא דס"ל להש"ס דלא אמרינן הקש כזה דהחמץ תלוי במצה אלא שיש שחייבין על חמוצו כרת ואין יוצאין בו משום מצה ברם הסברא דמאי דתלי רחמנא המצה בחמץ הוי גם כשנילושה בשמן דכשם דאינו מחמיץ כך אינו יוצא י"ח כדחזינן לר"ל להס"ד זה נשאר בקיומו ואינו נדחה הא דר"ל אלא משום דהעיקרא לא ס"ל לש"ס דחמץ תלוי במצה ואה"נ דאי הוה ניחא לש"ס ההקש היה עושהו גם כשנילושה בדבר שאינו מחמיץ איך שיהיה נמצא א"כ דברים אלו סותרים לדבריהם. וראיתי להרב הליכות אלי דף ע"ד הקשה קושית הלח"מ משם מהרש"ך והשיא כונת הרב המגיד לכונה אחרת יעו"ש וסיים שהוא חריף וישר ולענ"ד הוא חריף אבל אינו ישר ומה גם דלפי דרכו יוצא דפי' הירושלמי הוא בלש במשקין בלא מים כלל ומלשון הירושלמי שהזכיר הרה"מ לעיל פ"ה ה"כ ז"ל אמר ר' יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא י"ח בפסח צריך שלא יהיו בו משקין משמע שלא יהא תערובת משקין עם מים. וכתב הרא"ש בסוגיין דף ל"ה וז"ל אמר ריש לקיש עיסה וכו' ואסיקנא דטעמיה דמי פירות אין מחמיצין משמע [וכו'] ולקי עליה וה"נ אמרו לקמן אין לשין את העסה ביין ושמן ודבש ואם לש תשרף מיד וקשה וכו' ופי' ר"ת וכו' וכן מוכח פרק כל המנחות עכ"ל וקשה דמלשון זה וה"נ אמרו לקמן וכו' תשרף משמע דר"ל הכי נמי ס"ל דתשרף משום שלא יהא עובר בלאו משום דמחמיץ מיד ואהא הקשה ותירץ משם ר"ת וקשה דא"כ איך מייתי עלה ההיא דמנחות דמסיק דהוא במים והא א"כ מיד מחמיצין וכדקאמר ת"ק תשרף וכן ס"ל לר"ל ואיך מייתי עלה דבר בהפכו ולענ"ד ה"פ דמאי דקאמר וה"נ הוא לומר דאיכא מאן דס"ל דעובר בלאו דחכמים אמרו בהך ברייתא תאפה כלומר בדיעבד או לש וה"ט משום דס"ל דמחמיץ אלא דלאלומי למילתיה הביא מרבן גמליאל דתשרף מיד אבל לעולם ר"ל לא ס"ל הכי אלא כרבנן דצריך ליזהר בו ואהא הקשה ותירץ משם ר"ת והביא מהא דמנחות דמחמיץ אבל לא מיד וההוא תנא ס"ל כחכמים כאן כן נראה לי. עוד כתב הרא"ש שם והשתא לדבריו וכו' עד ועוד נ"ל דליתא וכו' עכ"ל וחוץ שתמהו עליו שדבריו סתרי אהדדי למ"ש ריש פרק אלו עוברין עוד קשה במה שהקשה מההיא דמנחת נסכין וכו' ומאי קושיא הרי"ף פסק כר"ע וההוא תנא לאו ר"ע ואין זו קושיא דההוא תנא מוקי לה בש"ס שם שהוא ר"ע אך קשה במ"ש הלכך נ"ל וכו' עד ועוד נ"ל דא"כ דמוקי לברייתא דמי פירות עם מים ואפ"ה קאמר ר"ע דאין מחמיצין כלל פי' דלא אתי לידי חימוץ ההיא דמנחת נסכין שהוא ר"ע היאך קאמר דאתי לידי חימוץ ונראה לומר בדוחק דלא אתי אלא כלפי הקושיא הראשונה שהקשה על הרי"ף כלומר אי לא הוה הקושיא בתרייתא אבל כלפי הקושיא הב' כתב אח"כ ועוד נ"ל וכו' עוד י"ל בהאי פי' דהרא"ש דמסיק דמי פירות לחודייהו איירי בברייתא וא"כ ר"ג וחכמים סבירא להו דמחמיץ א"כ מאי מותיב במנחות ומי פירות לחודייהו מחמיצין וכו' ומאי קושיא הא איכא תנאי דסבירא להו הכי ומה גם דהלכה כוותייהו.
אבל אין לשין אותן וכו'. וכתב הראב"ד אע"ג דתניא וכו' משנאפת עכ"ל ודבריו תמוהים דהא בירושלמי הביאו הפר"ח סי' תס"ב אמרינן בהדיא בעד התוספתא הלזו דאיירי קודם אפיה וכן קשה על הרב המגיד ודוק עוד ראיתי במכתב שהקשה לדברי הראב"ד מש"ס דפסחים דף ל"ח ע"ב על ברייתות דתני יכול יוצא י"ח בחלות תודה ורקיקי נזיר וכו' ותיפוק ליה דהוי מצה עשירה וכו' וקאי בין ללחמי תודה בין לרקיקי נזיר דהיה משיחה שלהן אחר אפייתן וכן כל הרקיקין וכמ"ש רבינו פ"ט דמעשה הקרבנות הכ"א ופי"ג ה"ח וא"כ דכל דהתבלין הם אחר אפייה לא חשיב מצה עשירה מאי קשיא להו לש"ס ותיפוק ליה וכו' נימא דמשום רקיקים יהיב בברייתא האי טעמא ואגב נקט חלות תודה כיון דלקושטא דמילתא הדין אמת ואף דנמעט מטעם דהוי מצה עשירה אין קפידא אלא וודאי דס"ל לש"ס דגם אי התבלין הן אחר האפיה חשיב מצה עשירה ממורי הרב יאודה אשכנזי ז"ל ולענ"ד חישבתי דרכי לתרץ דמ"ש רבינו שם ברקיקין דהשמן היה אחר אפיה אינו מוסכם וכ"כ יראה לי יעו"ש וא"כ מ"ש רש"י ד"ה ות"ל וכו' דהא נילושה בשמן עכ"ל לאו אלחמי תודה קאי אלא גם לרקיקין והראב"ד ס"ל כרש"י וזהו שכתב הראב"ד ההיא וכו' משנאפית כלומר משא"כ להרמב"ם דאי אפשר לישב הכי דלדידיה אף לאחר אפיה חשיב מצה עשירה וא"כ קשיא ליה התוספתא מ"מ קשה דא"כ הו"ל להראב"ד להשיגו שם אלא וודאי דמשמע דמודה לו.