וכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מ"ע ו[עבר על] ל"ת שנאמר ולא תשים דמים בביתך ואין לוקין וכו'. והוא סיפרי והביאו התוס' פרק האיש מקדש דף ל"ד ד"ה מעקה יעו"ש בקושייתם שהקשו דא"כ איך יהיו נשים פטורות ותירצו דהיכא דנפל ליכא ל"ת דלא תשים דמים יעו"ש. ולא הבינותי מה הפרש יש בין היכא שנפל המעקה ולא עשאו להיכא שבנאו הבנין ולא עשה המעקה מתחילה דבין הכי ובין הכי דמים לא שם בידים ולעולם איכא עשה ול"ת וכן נראה מסתמיות דברי רבינו והסיפרי והעיקרא בקושייתייהו דן אנכי דמאי קשה דמה דנקט בש"ס מעקה אבידה וכו' הוא לסימן בעלמא דהנך לאו זמן גרמא נינהו ואה"נ דאיכא בהו ל"ת ג"כ ולאו לומר דנשים פטורות ומזוזה לחוד הוא דנשים פטורות וכבר יש כמה מצות דומות לאלו שהן פטורות דלאו זמן גרמא נינהו כגון לקט שכחה ופאה וכו' דוגמא לזה כתבו התוס' בשבת דף קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה וז"ל ואומר ר"ת דלא נקטי אלא לסימן בעלמא וכו'. וראיתי למהרימ"ט בחי' הקשה בדבריהם וז"ל וא"ת אבידה ושילוח הקן לאו שניתק לעשה הן ואין לוקין עליהן כדאמרינן בשלהי חולין שאין הלאו אלא לזרז על האשה ומצות ל"ת נפקא לן לקמן מאיש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם והני לא מקרו חטאת שנתקן הכתוב לעשה עכ"ל. ולי ההדיוט לא ידעתי קושיא זאת דלו יהי דכל הני הוו ניתק לעשה וכי משו"ה לא חשיבי מצות ל"ת כי היכי דלחייבו נשים כאנשים הא כל הפרש שיש בין ל"ת ללאו הניתק לעשה הוא דבשניתק לעשה אינו לוקה דעדיין יכול לקיים דבידו הוא ברם כל דלא קיים דליכא תקוה עוד שיקיים הרי ביטל הל"ת וכי לא חשיב חטא, ולדעתי מכח הסברא נראה דלקי דהא מיהא הא עקר ללאו אלא דכעת איני יכול לחפש בזה. ומ"מ מידי חטא לא נפקא ואף דליכא מלקות ואחר זמן מצאתי סברתי זאת לרבינו פ"א מהל' נערה בתולה ה"ז ופי"ג מהל' שחיטה ובריש הל' מתנות עניים ובריש הלכות מלוה ולוה יעו"ש דכל דליכא תקוה עוד שיקיים העשה לוקה, ועוד ממקום שבאנו לחייב לנשים כאנשים בלאו הוי לאו הניתק לעשה דהיינו מדכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם וקאי בגזלה וכתיב ביה והשיב את הגזלה דהוי ניתק לעשה לכו"ע וכמ"ש בחולין דף קמ"א סוף ע"א יעו"ש. והרב תירץ לקושיתו וז"ל וי"ל דמ"מ מעקה אית ביה לאו גמור ולוקין עליו וכו' יעו"ש. וראיתי במכתב לחכם בני הי"ו דקשיא ליה דמעקה הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וכו' וכמ"ש רבינו הכא וכן ראיתי כעת שהקשה הרב רוח אליהו בחי' לקדושין שנדפס מחדש יעו"ש והוא מתרץ לה דמשכחת לה דסתר המעקה דעבר הלאו בידים דומיא דחמץ דכתב רבינו דאם קנה חמץ לוקה יעו"ש פ"א דחמץ ומצה ה"ג וכיוצא באלו אלו דבריו בקיצור. ולענ"ד כוונת מהרימ"ט הוא כלפי מה שהקשה דכל הנך הוו לאו הניתק לעשה והוי כמו מצות עשה ולא חשיב כמו חטא דלא הוי לאו אהא תירץ דמעקה הוי לאו גמור ולא הוי כעשה כיון שניתק לעשה כיון דהעשה הוא קודם הלאו דכיון דהלאו מאוחר חשיב כלאו גמור ולוקין דכתב כלפי נדון זה דלא חשיב ניתק לעשה כיון דכתיב הלאו אחר העשה אלא דמצד אחר אין לוקין דהוי לאו שאין בו מעשה ולו יהי דאין לוקין מ"מ לאו הוא וחטא מיקרי ולאו במלקות תליא מילתא ומה שהקשה הוא למאי דהוה ס"ל דהוי ניתק לעשה וחשיב כעשה וחידש בתירוצו דלא הוי ניתק לעשה ודוק. ועיין עוד להרב רוח אליהו מה שהקשה לתירוץ זה דמהרימ"ט דהוי לאו שבכללות ומ"ש עליו בחי' הלכות תמורה פרק א' ה"א ועיין מ"ש עוד הרב רוח אליהו בדברי התוס' ומ"ש הל' ע"ז פי"ב ה"ג.