שלישית שנשבע לבטל וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים וכו'. וקשה לי טובא דלמה לא יהא חייל שבועה בנשבע שיתענה בשבתות וי"ט כיון דאינו מפורש בתורה איסור זה דהא בפ' (ר"ע) [כל כתבי] נפקא ליה מאכלוהו היום ג' זמני לג' סעודות ואף אם נדחה דמהיום שלושה נפקא ג' סעודות אבל שלא להתענות נפקא מפשטיה דקרא דאכלוהו היום משמע ציווי שלא להתענות הא ליתא דהא פשטיה דקרא הוא כמו שפי' רש"י בחומש והוא מהמכילתא יעו"ש וברא"ם דהכי ס"ל לרבינו דכל שאין האיסור מפורש בתורה חייל עליה שבועה כמ"ש בפ"ה הל' ז' שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלה וטריפה חייב בשבועה שהרי אינו מושבע עליו והיינו טעמא דאינו מפורש בתורה וכ"כ הרדב"ז בחדשות ח"ב בנימוקיו על רבינו דף ס"ו סוף ע"א בטעמו של רבינו דכיון דאינו מפורש בתורה אינו מושבע מהר סיני וכן מתבאר בהל' י"ז נשבע להרע לעצמו כגון שיחבול בעצמו אע"פ שאינו רשאי חלה שבועה ואם לא הרע חייב משום שבועת ביטוי וכן פסק פ"ה דחובל ומזיק דאינו רשאי לחבול בעצמו ומפיק לה בש"ס [בבא] קמא דף צ"א מוכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכו' יעו"ש והיינו טעמא דחייל שבועת ביטוי כיון דאינו מפורש בתורה וזו היא דעת התוס' בשבועות דף כ"א ע"ב וכ"ג ע"ב והר"ן שם בחי' על הש"ס ובנימוקיו על הרי"ף ובחי' נדרים דף ח' ותוס' ישנים דיומא ריש פ' יום הכפורים יעו"ש וא"כ איך כתב כאן דהוי שבועת שוא. וע"פ סברא הלזו נ"ל לתרץ מה ששמעתי מקשים באותה אגדה ששנינו בנדה דף ל"א שאלו תלמידיו לרבי שמעון בר יוחאי מפני מה יולדת מביאה קרבן אמר להם מפני שכשכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה וכו' דזה ניחא למ"ד דדוקא הזכר מצווה על פריה ורביה ולא הנקבה אבל למ"ד אחד האיש ואחד האשה מצווים על פריה ורביה דעל שניהם נאמר פריה ורביה יעו"ש במתני' ביבמות הוי שבועת שוא ואמאי לא אתקיף ליה רב יוסף גם זאת דכיון דהוא דבר שאינו מפורש בתורה דאיכא מ"ד דאין זה כוונת הכתוב דלא על שניהם קא מזהר פריה ורביה לא הוי שבועת שוא. אך קשה ממ"ש בנדרים דף ט"ו דאמר רב כהנא תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודא משעבדת ליה ופי' רש"י דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו דהיא משועבדת לו להנאתו וא"כ קשה איך חלה שבועה דהוי שבועת שוא וי"ל דכשנשבעת האשה הנאת תשמישו עליה וכדאמרינן שם הנאת תשמישך עלי אסור וק"ל. ודרך אגב לא תעזוב נפשי לשאו"ל מאי דקשה מהאי ש"ס דנידה לש"ס דכריתות דף כ"ו דקאמר התם ספק יולדת שעבר עליה יוה"כ לא תייתי דהא כיפר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר אלא ה' הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי שמעון בר יוחאי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים ולא לכפרה ע"כ. וקשה טובא היכי קאמר לדעת רשב"י דקרבן יולדת היא לאישתרויי בקדשים ולא לכפרה והא רב יוסף מקשה לרשב"י שם בנידה והא מזידה היא ובחרטה תליא מילתא ועוד קרבן שבועה בעי אתויי ואם איתא דלאישתרויי בקדשים הוא דאתא מאי מקשה ליה רב יוסף ועוד מלשון עצמו דרשב"י דאמר קופצת ונשבעת לפיכך אמרה תורה תביא קרבן מורה בפירוש דהקרבן מפני השבועה ומה גם למ"ש רש"י דאיסור השבועה מתכפר בצער לידה קשה טובא מההיא דרשב"י וש"ס דנידה וכן קשה להתוס' בשבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא וכו' וז"ל אפי' לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מ"מ עיקרו אינו בא אלא להכשיר בקדשים וכו' עכ"ל, וכ"כ הר"ן בפי' נדרים דף ד' סוף ע"א וכל מה שנאמר בזה הוא דוחק גדול והוא פליא. וראיתי לרש"י שם בנידה דף ה' ועוד קרבן שבועה בעי אתויי כשבה או שעירה והאי עוף הוא עכ"ל. פי' דבריו דבקרבן שבועה החטאת היא כשבה או שעירה והעולה היא עוף אלא דאם לא תשיג ידו מביא גם החטאת מעוף משא"כ ביולדת דהחטאת היא מעוף והעולה היא מבהמה ואם לא תשיג ידו מביא גם העולה מעוף ומ"מ העיקר דהוא החטאת היא מעוף וק"ל, וכן קשה בההיא סוגיא במ"ש עוד אלא מעתה ספק נזיר וכו' נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי בקדשים עכ"ל, ואתמהא דהא אליבא דר' אלעזר הקפר קאי ולדידיה אף בנזיר טהור קרי ליה חוטא משום שציער עצמו מן היין וכתב הכתוב ביה כפרה בקרבן כדאיתא בנדרים דף י' ונזיר דף י"ט וא"כ איך קאמר דקרבן נזיר לאו לכפרה קא אתי ומה גם לרש"י שכתב דמה שנצטער מן היין מתכפר לו בניוול דגידול שער ודברי ר"א הקפר צווחי דכפרת הקרבן הוא משום שנצטער מן היין וצריך לידחק הרבה יותר מדאי בזה.