כתוב אצלי בשיטת גיטין דף ע"ו ע"ב גמ' הכי אמר אבא מארי משמיה דרב באומרת נאמנת וכו'. מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' הא לא אתא ע"כ וכן פסק הרמב"ם פ"ט דגירושין הי"א דאמתני' לא דהא לא אתא ולקולא ומכאן אני תמיה על מ"ש מרן פ"ג מקרבן פסח ה"ב על מ"ש הרמב"ם שכח רבו וכו' ופטורים מלעשות פסח שני וז"ל ובש"ס וכו' פסק רבינו כלישנא קמא שהוא לישנא דסתם גמ' ולא כלישנא דאיכא דמתני ועוד דמאן דתני אמתני' עדיף משום דכ"ש אברייתא עכ"ל. וחוץ דזה התירוץ הב' מצד עצמם הם דברים תמוהים ובלי טעם וכמו שנתעורר הרב סם חיי בנימוקיו להל' קרבן פסח ונדחק עצמו בפירושו, עוד זאת דהא כאן בהל' גירושין פסק דלא כאיכא דמתני אהא וכ"ש אהא. וכעת הקשיתי כן לחכם בני הי"ו וכה אמר אלי דשאני הכא בגירושין דפסק כן משום דעדיף ליה לישנא דסתם גמ' מלישנא דאיכא דמתני כמ"ש מרן בתירוץ ראשון משא"כ הכא דאיכא ב' טעמי ואף דאין כוונת ועוד שכתב מרן להשתמש מתי' א' מ"מ הכי פירושו ועוד טעם אחר לפסק זה כל היכא דליכא טעם אחר לפסוק בהפך ברם אה"נ אי הוה טעם אחר לפסוק בהפך כמו בהל' גירושין דלישנא דסתם ש"ס הוי איפכא ודאי כסתם ש"ס פסקינן. ולי איננו שוה דנמצא לפי האמור דהעיקר הוא דבתר לישנא דסתם ש"ס אזלינן א"כ היינו תירוץ ראשון ולמה ליה למכתב ועוד.