נשיאות כפים בעשרה וכו'. גרסינן בכתובות דף כ"ד איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין וכו' ולאו הבא מכלל עשה עשה ע"כ. אלמא דאסור לזר לישא כפיו וקשה מהא דאיתא בשבת דף קי"ח אמר ר' יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם יאמרו לי חברי עלה לדוכן אני עולה והיאך עובר העשה משום חבריו דאפילו אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו עובר העשה דכה תברכו אתם ולא זרים. עוד תימה במ"ש התוס' דלא ידע ר"י מה איסור יש בדבר וכו', והא איכא עשה. ועוד במ"ש אם לא משום ברכה לבטלה, וכי גרע האי איסורא דעובר אלא תשא משאר איסורים, וכבר הרגישו האחרונים בזה הלא בספרתם. והבית חדש סי' קכ"ח תירץ וז"ל ונראה דודאי ר' יוסי לעלות לדוכן ולברך קאמר אלא שהיה מברך בלא נשיאות כפים וגם אינו מברך אקב"ו וס"ל דאיסור עשה ליכא אלא בנשיאות כפים דכה תברכו אתם ולא זרים קאי אברכת כהנים בנשיאות כפים כדכתיב וישא אהרן את ידיו אבל בלא נשיאות כפים וברכה דאקב"ו ליכא איסור עשה ולהכי לא ידע ר"י מה איסור יש בדבר אלו דבריו. והשתא לדידיה סיום דבריהם כך הוא אם לא משום ברכה לבטלה כלומר ולא מצינו אלא זו וצ"ל דהיה מברך ככל הכהנים, וכי היה עובר אלא תשא משום כבוד חברים וסלקא להו בקושיא. אך קשה מה דנקטו משום ברכה לבטלה ולא משום איסור עשה דכה תברכו וצ"ל דה"ה וכמ"ש מהרש"א בחידושי הלכות והוא דוחק. והנראה לענ"ד ע"פ מ"ש הטור או"ח סי' קכ"ח על שם הר"פ וז"ל כתב הר"פ שאם אין שם אלא אחד אינו עובר דילפינן ליה מאמור להם דמשמע דוקא לרבים וכו' וכן דעת ר"י בעלי התוס'. והשתא כשם שהכהן אינו עובר כשהוא יחיד העשה דכה תברכו גם אם קראוהו לו לעלות כן הישראל יחיד שעלה לדוכן אינו עובר דהא בהא תליא דבמאי דאיכא עשה איכא לאו הבא מכלל עשה וא"כ מ"ש ר' יוסי אם יאמרו לי חברי היינו לי לחוד אבל אי איכא כהנים בהדיה עובר העשה דכה תברכו, וע"ז קא מתמה ר"י לא ידעתי מה איסור יש בדבר בזה כיון שהוא יחיד ומאי רבותיה. ומה טוב ומה נעים לגירסאות דגרסי בזה שעולה לדוכן פי' שהוא יחיד אם לא משום איסור ברכה לבטלה והדרא קושיא לדוכתא דאיך עובר אלאו דלא תשא וסלקא בקשיא וכדרך החידושי הלכות ולא קשיא מה שהקשה בסוף דבריו יעו"ש. או נלך לדרך זה אם לא משום איסור ברכה לבטלה כלומר וליכא אלא איסורא דרבנן וקרא אסמכתא וכמאן דס"ל הכי כלומר ומוכרח שכן דעת ר"י.