וצריך לפרט וכו'. עיין מ"ש מרן וז"ל וההיא שנויא מצי אתי כר' עקיבא ופסקה רבינו לההיא שינויא וכו' עכ"ל וקשה דכאן כתב דפסק רבינו כר' נחמן ומרן גופיה כתב לקמן בה"ה כשני התירוצים התי' ונמצא דלא פליגי א"כ כאן בה"ג הו"ל למימר דפסק כר' יהודה בן בבא לפי ששני התירוצים אזלי כר' יהודה בן בבא לפי דבריו לקמן מה שאין כן לר"ע דלא אתי אלא כתירוצו דר' נחמן ודוק.

אע"פ שהתשובה וכו'. עיין להרב פרשת דרכים דף כ"ט מה שדקדק ולענ"ד נראה כדעת מרן שדברי רבינו אינם ענין לדר' יצחק אלא דר' שמואל בר אונא ואוקימתא דש"ס שם דהיינו דצבור נענים אפי' בגזר דין גם בשאר ימות השנה ויחיד בגזר דין דוקא בעשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ אבל בדליכא גזר דין אפי' בשאר ימות השנה נענים וכן נראה ג"כ מדף ט"ז ע"ב דאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם ומותיב ליה מברייתא דשב וכו' לא שב בנתיים אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין וזהו שכתב רבינו אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם דאפשר שלא יהיה גזר דין ויועיל בעשרת הימים וכו' היא יפה ביותר וכו' כי אפי' שיש גזר דין נענה בד"א ביחיד אבל בצבור אפי' בשאר הימים יועיל גם לאחר גזר דין.

אבל צבור וצועקין בלב שלם הם נענים וכו'. מקשים הספרים מההיא דפ"ק דתענית דאמר ר' אמי אין תפילתו של אדם נשמעת וכו' הא ביחיד הא בצבור נמצא דצבור אין צריכין לב שלם היפך רבינו ז"ל ולענ"ד נראה דרבינו איירי כאן באיכא גזר דין ומשו"ה אפי' צבור צריך לב שלם משא"כ בש"ס שם איירי דליכא גזר דין ואין להקשות דא"כ שם בש"ס אדתירצו הא ביחיד הא בצבור לוקמא הא בדאיכא גזר דין הא בדליכא גזר דין דלישנא דר' אמי דאמר אין תפילתו של אדם נשמעת משמע אפילו בדליכא גזר דין ומשו"ה תירצו הא ביחיד הא בצבור ור' אמי איירי בקודם גזר דין.