ארבע רשויות לשבת וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד וכתב מרן בשם בנו של רבינו וכו' ועיין להרב מקראי קודש שהקשה לזה מדכתיב אל יצא איש ממקומו וגם מעון מקושש גם ממאי דילפינן מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע מעגלות וכו' וגם ממקומות אחרות יעו"ש. ולענ"ד נראה לפרש הסוגיא לדעת רבינו והוא בהקדים מ"ש בעירובין דף נ"ה אמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהם מתיב רב חסדא ויחנו וכו' ותניא וכו' אמר ליה (ר"ן) [רבא] דגלי מדבר קא אמרת כיון דכתיב [בהו] עפ"י ה' יחנו וכו' כמאן דקביע להו דמי ע"כ נמצא דבאותו זמן שישבו ישראל במדבר אף דלא קביעי חשיבי כקביעי וכל אותו המחנה חשיב כד' אמות וא"כ הא איכא מדבר דחשיב כרה"י ומשו"ה הברייתא האחת לא חשיב מדבר דקאי בזמן שישראל שרוין במדבר כלומר ומלתא פסיקתא קתני וברייתא האחת קאי בזמן הזה דמעולם לא תמצא מדבר דחשיב כרה"י ולכן לא חילק רבינו בין מדבר למדבר וא"כ מההיא דעגלות לא קשיא דשם קאי כשהיו מהלכין דלא שייך קביעות ואל יצא איש ממקומו ועון מקושש ודאי שהיה חוץ למחנה וכמו שנראה מסוגייא דערובין אך קשה הסוגייאות אהדדי דפרק הזורק דף צ"ו ע"ב איתא בפירוש דמחנה לויה הויא רה"ר ואילו מהא דעירובין נראה דחשיב רה"י וי"ל דשאני מחנה לויה שהכל מצויין אצל משה ומ"ש בעירובין אינו אלא במחנה ישראל וכמ"ש רש"י שם ויחנו על הירדן במחנה ישראל כתיב עכ"ל ונראה שלזה כיון רש"י דאי לא"ה הוו דברי מותר.

כגון מדינה המוקפת וכו'. וכתב מרן וז"ל ונראה דהוא הדין נמי אם יש לה כמה פתחים וכו' עד סוף הל' ולכאורה קשה דאיך כתב דכל שאינו מפולש משער לשער לא הצריכו לינעל דלתותיה בלילה והא כתב רבינו בפי"ז ה"י במפולש דא"צ לינעל ואין זו קושיא דמ"ש מרן ננעלות וכן דלתותיה ננעלות לאו ננעלות ממש קאמר אלא ראויות לינעל וכלשון רבינו ז"ל כאן כתב רבינו וננעלות בלילה וכתב הרב המגיד דלאו דוקא ור"ל ראויות לינעל ומרן נמשך אבתריה וכוונתו דאי מפולש משער לשער והיינו כנידון דידן דכתב רבינו ב' כתלים וכו' אזי צריך פתחים ראויות לינעל וכן במ"ש כאן ובריש הלכות עירובין אבל באינו מפולש א"צ לפתח הראויה דהו"ל כמבוי סתום ויש לה פתח כנ"ל.

וכן חצר וכו' שהוקפו לדירה וכו'. תבות אלו נראה שלא היו בנוסחת הרמב"ם של מרן יעו"ש ויש מי שרצה לומר דכונת מרן דאף דכתב רבינו שהוקפו לדירה ר"ל שמסתמא הוקפו לדירה מדמני חצר ודיר וסהר וכו' וכמ"ש רש"י וכו' ואינן אלא דברי תימה דאי כוונתו לומר שסתם הם מוקפין לדירה איך כותב שהוקפו לדירה דהוי היפך המכוון והא ר' יהודה במתני' דס"ל הכי לא אמר שהוקפו לדירה אלא ודאי דליתא וכמ"ש וכן הטור סי' שמ"ה לא כתב שהוקפו לדירה יעו"ש והרב המגיד בסוף הל' כתב וז"ל ויש מי שכתב שמבואות שיש להם ג' כתלים אפי' בלא לחי הזורק בתוכו מרה"ר חייב ואין כן דעת רבינו עכ"ל פי' דלדעת רבינו צריך דוקא לחי כדי שיתחייב הזורק משם לרה"ר או בהיפך אבל קורה פטור וכמ"ש רבינו פי"ז יעו"ש.

אויר וכו'. נתקשה החכם המופלג שלמה בן עזרא נר"ו דכאן פסק רבינו דהמים נחשבים כקרקע ואילו לעיל פי"ג ה"ד כתב וא"צ לומר אם היו הפירות צפין על פני המים והוציאן שהוא פטור עכ"ל ואי חשיבי המים כקרקע עבה יהא חייב ובשלמא כשלקח מהמים עצמם דכתב רבינו שם דחייב ניחא משום דאף דלא חשיבי כקרקע הא מונחין ע"ג קרקע לא כן מחלוקת דפירות צפין דקשה ואף דהך דינא הוא דרבא בשבת דף צ"ט נימא דהיינו משום דפליג אדרב חסדא ורבה בר רב הונא דסברי דכארעא סמיכתא דמיא וס"ל כרב הונא דסובר דמיא לאו כארעא סמיכתא ולא קשה מידי ואינן אלא דברי הבל דאינו ענין זה לזה דהתם איירי גבי עקירה והנחה דכל דליכא הנחה ליכא איסור הוצאה ומשו"ה ס"ל (לרבה) [לרבא] דפירות צפין על פני המים שרי משום דלא נח הכלי על המים דמתנענע ולאו היינו הנחתן וזהו שכתב רבא מים ע"ג מים היינו הנחתן אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן אבל אה"נ דחשיב כארעא סמיכתא וכן נראה מדברי רש"י בדף ה' וכן מדברי הרשב"א שם יעו"ש והם דברים פשוטים א"צ לכותבן.

בור שבכרמלית וכו'. עיין להרב המגיד מ"ש ע"ש הרשב"א ותירץ מרן דבכרמלית ליכא מקום דמצא מין את מינו ונעור וכו' עכ"ל והכי אמרינן בעירובין דף ט' גבי מקום הלחי והקורה דאי הוו בצד הכרמלית חשיב ככרמלית ואי בצד רה"ר חשיב כרה"י והקשו בש"ס יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ותירצו בש"ס אין מצא מין את מינו ונעור והיא הלכה פסוקה ואין להקשות להחולקים כאן על רבינו דמה יענו להך סוגייא דמוכח בהדייא כדברי רבינו דשאני התם דהוו הרשויות זה בצד זה ממש משו"ה אמר מצא מין את מינו ונעור לא כן גבי בור דהוא עמוק יותר מעשרה ועד עשרה הוא דהוי כרמלית בעלמא נמצא דאינו מחובר הרשות של שטח של מטה עם הכרמלית וק"ל.

אצטבא שבין העמודים וכו' הרי הן ר"ה. ועיין מ"ש הרב המגיד ודבריו תמוהים עפ"י ראות דברי הרשב"א שם ובודאי הגמור דלא ראה הרב המגיד דברי הרשב"א אלו ואף שסיים דהרשב"א פסק כרבי יוחנן לאו מלשון זה של הרשב"א הוא אלא ממקום אחר דלשון שהעתיק הרה"מ אינו כאן. ואגב ראיתי עוד להרשב"א שם כתב וז"ל הא דאמר רב יאודה אצטבא שלפני העמודים נדון ככרמלית תמיה לי מאי קמ"ל הא בהדייא קתני בברייתא והאצטונית וכו' ואחרי המחילה רבה נראה דקמ"ל דבין העמודים נידון כרה"ר לאפוקי האיכא דאמרי דבין העמודים נדון ככרמלית ולאפוקי מיניה קאמר רב יהודה הכי וכדאיתא בש"ס.

תל המתלקט וכו' חייב. והרב המגיד הביא הש"ס ופירוש רש"י ולכאורה קשה על פרש"י דממ"ש כאן נראה דס"ל דכל שיש למטה בתל ד' טפחים אף דלמעלה מתמעט והולך עד כחודה של מחט חשיב כרה"י ואילו הוא פי' בערובין דף ע"ח ע"א גבי מה שאמר רב הונא עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' ונעץ בה יתד כל שהוא מיעטו ופרש"י נעץ בראשו יתד כל שהוא מיעטו לרחבו מד' וביטלו מתורת רה"י הרי דגם למעלה צריך ד' טפחים ובשלמא אי הוה מפרש כמ"ש רבינו לעיל ה"ט ניחא אבל לפי מ"ש קשה ולא קשה מידי דכאן דקאי במציאות דמתחילה מתמעט והולך הא שפיר משתמש אדם שם מחמת דמסתייע מכל המדרון בצירוף לא כן כשהוא מתחילת ד' עד גובה י' נמצא דאי אפשר להשתמש אלא למעלה ע"ג עשרה דוקא לפי ששוה תחתונו כעליונו וא"כ אם מיעטו למעלה בראשו לא נשאר ד' על ד' לפי שאינו נח להשתמש שם ופשוט.

בור ברה"ר וכו'. חייב. קשה טובא כמ"ש בס' מעשה רוקח דזה הוי היפך ממ"ש רבינו לעיל פי"ג ה"ד וז"ל וא"צ לומר אם היו הפירות צפין על פני המים והוציאם שהוא פטור עכ"ל הרי דע"ג המים לאו הנחה הוא ורש"י בש"ס הרגיש בזה ופי' שזרק אבן או מים דאבן נח למטה על הקרקע ומים חשיבי כמונחים ע"ג קרקע אך רבינו שכתב ונח ע"ג המים קשה טובא ותירצנו עם החכם השלם מהרי"א ז"ל ע"פ מ"ש הרב המגיד לעיל הי"ז ד"ה נעץ קנה וז"ל ויש מי שהקשו והא בעינן הנחה ע"ג מקום ד' כמבואר ריש פרק י"ג ומדברי רש"י וקצת הגאונים ז"ל נראה דברשות היחיד אע"ג דבעינן עקירה מע"ג מקום ד' הנחה ע"ג מקום כל שהוא הויא הנחה וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ותמה על רבינו שלא ביאר זה עכ"ל וא"כ ה"נ בהאי דינא דאנן קיימין שהוא הנחה אפי' ע"ג המים הנחה כל שהוא הוי הנחה לא כן בדינא דלעיל דקאי בעקירה לא חשיב הנחה לענין עקירה ועפי"ז נתיישב תמיהת הרה"מ שתמה שלא ביאר רבינו דבהביאו הב' דינים אלו מתבאר זה וסמך אמה שכתב כאן ונכון.