Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טבעת שיש עליה חותם וכו'. הכי איתא בש"ס דף ס"ב תירצת אשה איש מאי איכא למימר אלא אמר רבא פעמים וכו' פעמים וכו' פי' ונמצא דדרך הוצאה בכך ואמטו להכי חייב ומש"ס זו תמה הרשב"א לעיל דף נ"ט ע"ב על מה שהביא משם רב האי גאון ור"ח וז"ל וכך אמרו הם ז"ל והדין כך הוא שיהא האיש מותר לצאת בטבעת שיש עליה חותם והאשה בטבעת שאין עליה חותם מפני שתכשיט הוא להם וכל תכשיט שרי אלא מפני גזרה דרבא דאמר פעמים שהאשה נותנת לבעלה והאיש נותן לאשתו ולפיכך אסרו אחד האיש ואחד האשה עכ"ל והוא מן התימה שלא נאמרו לקמן דברי רבא אלא לתירוצא למתני' דקתני בטבעת שיש עליה חותם חייב חטאת וכו' ואקשינן והא הוצאה כלאחר יד הוא ופריק רבא דלאו כלאחר יד הוא להם דפעמים וכו' ולא בא רבא לאסור שאין עליה חותם באשה ויש עליה חותם באיש מההוא טעמא עכ"ל. ואיכא מאן דפירש דבריהם הכי דאף דדברי רבא לא נאמרו לקמן אלא לתרוצא למתני' מ"מ שמעינן דהכי הוי דרך הוצאה ואמטו הכי מחייב חטאת בשל איש לאשה ושל אשה לאיש וא"כ בשל איש לאיש ואשה לאשה כיון דהכי הוי דרך הוצאה אסור ולא נכנסו דבריו באוזני וכי משום דדרך הוצאה בכך משו"ה לא יצא אדם בתכשיט שלו דהיינו מלבושו. ולענ"ד הכונה בדבריהם הכי דמשום דאמר רבא פעמים ופעמים אף אנו נאמר דגם האיש בשלו ואשה בשלה לא יצא דפעמים שנותנו אשה לאיש להוליכו לאומן ומשתלי ונשאר בידו בשבת וכיון דהותר בשלו לא יהיב דעתיה גם בשל אשתו וכן בשל איש לאשה שנותנו לה להניח בקופסא ומשתלי אצלה ואי הותר בשלה לא יהיב דעתה גם בשל בעלה ומתיא ליה ד' אמות ברה"ר כנ"ל איך שיהיה שמעינן מינה שדעת רב האי ור"ח לאסור לאיש בשלו ולאשה בשלה משום גזרה והיינו כסברת רש"י שפי' וחילופיהן באיש דבאשה יש עליה חותם חייב חטאת אין עליה חותם פטור אבל אסור ובאיש להיפך אין עליה חותם חייב חטאת יש עליה חותם פטור אבל אסור ומן התימה על הרא"ש בשמעתין שאחר שהביא פי' רב שרירא ור"ח כתב אבל רש"י פי' וכו' והו"ל לשתף לר"ח עם רש"י וכן קשה גם על הר"ן יעו"ש.
לא תצא אשה וכו'. אבל האיש וכו'. זו היא שיטת ר"ת הביאו הרא"ש בשמעתין דף ס"ב וז"ל ור"ת ז"ל כתב דלא גזרו חכמים באיש דלמא שלפי ומחוי לפי שאין דרכו בכך [וכו'] והא דאמר עולא וחלופיהן באיש אחיוב חטאת קאי דבאיש יש עליו חותם מותר אין עליו חותם חייב חטאת וכ"כ התוס' בשמעתין וז"ל וחילופיהן באיש אומר ר"ת דאחיוב חטאת קאי עכ"ל ומן התימה על הר"ן דשקיל וטרי בדעת ר"ת והניחו בתימה איך אשתמטתיה דברי התוס' אלו.
אשה שיצאת במחט נקובה וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד לעיל ה"ג שכתב שדעת רבינו כדעת הרי"ף והרא"ש בשמעתין הביא לשון הרי"ף זה ותמה עליו היאך יתחייב האיש במחט שאינה נקובה הוצאה כלאחר יד היא ועוד וכו' יעו"ש ותמה מרן בב"י סי' ש"א עליו וז"ל ונראה שדעתו לומר שאין דרך האיש לצאת בשום מחט לא נקובה ולא בלתי נקובה וכו' עכ"ל פי' לפירושו שאין דרך האיש לצאת כן תחובה בבגדו בשום מחט ומחמת דביציאת בבגדו קאי נקט סתם אין דרך האיש לצאת בשום מחט לאפוקי מהרב ט"ז סי' זה ס"ק ה' שלא הבין כן ותמה על מרן יעו"ש.
המוצא תפילין וכו'. ואם היה בימי הגזרה וכו' מכסן. מלשון זה נראה שמפרש בש"ס כפירוש הב' שפי' רש"י שסיים שהוא עיקר ומפני הסכנה היא סכנת שמד וא"כ קשה דלפי"ז מכסן דמתני' קאי גם לרישא שלא יכניסם ג"כ זוג זוג ומדברי רבינו נראה דקאי דוקא לסיפא דכתב ואי היה בימי הגזרה שמתיירא לישב ולשומרן ומדברי רבינו בפי' המשנה נראה דקאי גם לרישא יעו"ש.