Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 22
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמבטי של מרחץ וכו'. וכתב הרב המגיד ואמבטי זה כלי הוא וכן פירשוהו הגאונים עכ"ל לאפוקי דלאו אמבטי דעובדא דרבי דאיתא בש"ס דף מ' ע"ב דהיא בריכה העשויה בקרקע כמ"ש רש"י שם יעו"ש ולעולם דהוא כלי ראשון ודלא כהב"ח והט"ז סי' שי"ח שכתבו דט"ס נפל וצ"ל דכלי שני הוא. עוד כתב הרב המגיד וז"ל והטעם וכו' מפני שהמים שבו עומדים לרחיצה ואדם מחממן הרבה וכו' עכ"ל ועיין מה שדקדק מרן מלשון זה ומה שהקשה עליו ומן התימה על הלח"מ שדקדק כן מדברי הרה"מ ולא הקשה עליו כלום ומה גם שקדמו מרן. ולענ"ד כונת הרב המגיד נראה ובהקדים מ"ש הר"ן ז"ל על דברי בית הלל באמבטי דתני ולא צונן לתוך חמין וז"ל כלומר אפי' נותן לתוכו מים צוננים הרבה שאינו אלא להפשירו דאע"ג דבמיחם תנן במתני' שנותן לתוכו כדי להפשירן ה"מ מיחם שאינו חם ביותר אבל באמבטי מתוך שמקפידין הרבה על חומו אסרו בו אפי' הפשר עכ"ל נמצא דיש הפרש בין מיחם לאמבטי אף דשניהם כלי ראשון לפי דאמבטי מקפידין על חומו הרבה וזהו שכתב הרה"מ והטעם דאסור לתת צונן לתוך חמין שבו כלומר אף הרבה צוננים מדסתם רבינו מפני שהמים שבו עומדים לרחיצה ואדם מחממן הרבה וזה הוא החילוק של אמבטי למיחם דאמבטי הוא של מרחץ ומיחם אינו של מרחץ וק"ל ועיין למרן שהאריך ומכלל דבריו וז"ל שהרי הפסיק בין דין דאמבטי לדין זה במיחם שפינה כצ"ל. ועיין להטור סי' שי"ח בפרט זה שדבריו תמוהים ומרן ז"ל הליץ עליו בפנים שונים וז"ל בישוב א' ומצאתי שכתב התוס' וכו' עכ"ל ותמה עליו הב"ח ס"ק ח' וז"ל ועוד דלפי טעמו אפי' חמין לתוך צונן נמי אסור בספל כמו באמבטי דהלכה כר"ש בן מנסיא דאוסר באמבטי אפי' חמין לתוך צונן לדעת התוס' דלא כהרי"ף וא"כ קשה למתיר בספל חמין לתוך צונן עכ"ל ולא קשה מידי ושגגה היא שיצאה מלפני השליט דלא כתב מרן דפסק הטור כרשב"ם וכדעת התוס' אלא לעולם דפוסק כב"ה וכהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולא הביא מהתוס' אלא דאמבטי הוא כלי שני וספל ג"כ הוא כלי שני ופשוט ומבואר הוא. עוד כתב מרן וז"ל ועוד י"ל דס"ל לרבינו וכו' א"כ ספל דשרי בגמ' הוי כלי שלישי וכתב עליו הב"ח וז"ל וליתא וכו' עד אין חילוק בין ג' לד' וכו' עכ"ל ולק"מ דג' וד' עד מאה הכל אחד דהטעם הוא משום גזרה אטו שני והכל שוה וא"כ למאי דס"ד מעיקרא רב יוסף דגזרינן ג' אטו ב' א"כ אפי' עד מאה אסור וא"כ רחיצה בשבת היכי משכחת לה. עוד כתב הב"ח וז"ל אבל האמת דרבינו פסק כך בספל וכו' עד ולכן פסק וכו' יעו"ש וקשה דמהיכן בא לו לאוקומי הברייתות דפליגי במקום דאפשר לומר דלא פליגי וראיה דהש"ס לא רמי להו אהדדי ודאי דלא פליגי וק"ל. ודרך אגב לא תעזוב נפשי לשאול בפשטא דשמעתתא במה שהקשה אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ופי' רש"י לא משכחת חמין שהוחמו ואפי' בע"ש שלא היו צריכין להפיג רתיחתן עד בחמין עכ"ל ומאי קשה משכחת לה בשימתין עד שיפיג רתיחתן מאליו בלא שום מים בהמתנה כדי שעה.
ואם יצק התבשיל וכו'. כתב הרב המגיד וז"ל ופרש"י וכו' עד וכן יראה מלשון רבינו עכ"ל והיינו ממ"ש רבינו ואם יצק וכו' אע"פ שהוא רותח וכו' מותר ליתן [לתוך] הקערה משמע דוקא לתוך הקערה אחר שנתן התבשיל לתוכה ולא קודם ואין להקשות דמאי ראיה מדברי רבינו הא המשנה היא שהעתיק וכבר כתבו התוס' דליכא לדיוקי מסיפא משום דיוקא דרישא דמשמע בהיפך ולא מדיוקא דרישא משום דיוקא דסיפא דהא כתבנו דזה שכתב הרה"מ משינוי לשון שכתב רבינו ואם יצק וכו' מותר ליתן לתוך הקערה דמורה להדיא כן ולא העתיק לשון המשנה להורות כן והוצרכתי לזה לאפוקי מי שנתקשה בזה וכן נראה דעת רבינו דעירוי מכלי ראשון מבשל ממ"ש פ"ג מהלכות מעשר הט"ו ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל אע"פ שהוא חם מפני שאינו מתבשל וכו' עכ"ל הרי דדוקא לתוך התבשיל אינו מתבשל אבל נותן לתוך הקערה תחילה ומערה עליו מבשל.
אסור לראות וכו'. פ' שואל דף קמ"ט וכ"כ הרי"ף ולישב מ"ש בש"ס שם והני תנאי כהני תנאי כתב הר"ן וז"ל אין רואין וכו' וקי"ל כת"ק ומיהו שאר מראות אף לת"ק שרי דאע"ג דת"ק ס"ל (כרבא) [כרבה] היינו לומר שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין וכו' אפי' (רבא) [רבה] מודה דלא מחמירינן עכ"ל פי' לפירושו דבדבר שהוא מין אחד אז אמרינן דלא מדכר אבל במה שאינו מין אחד אז לא אמרינן לא מדכר והיינו טעמא דלפי הענין מחמרינן לאפוקי מי שלא הבין כן והקשה לפי פשטן של דברים דלפי פי' הר"ן דפי' דהיינו טעמא משום דלא פליגי רבנן היאך מקשה בש"ס הני תנאי עם הני תנאי ואין טעמן שוין ודוק. ודע דדברי הר"ן אלו מצאתים להרמב"ן בס' המלחמות ופירש כמ"ש ויותר נראה לענ"ד מה שפי' הרז"ה וכן פירש הרב משה בר' יוסף הובאו דבריו בחידושי הרשב"א וז"ל הר"ם בר יוסף פי' דעיקר גזרה משום מראה של מתכת היה ואלא מיהו משום דידיה גזרו בכל מראה והא דקאמר הכא בשל מתכת עסקינן העיקר תקנתא קאי כלומר משום ליתא דידיה גזרו וכההיא דאמרו ריש פ"ק דביצה וכו' עכ"ל והקשה עליו הרמב"ן דאי איתא דת"ק בכל מראות אסר ור' מאיר לא אסר אלא בשל מתכת שאינה קבועה בלבד הו"ל למימר ור"מ מתיר בכל המראות חוץ משל מתכת שאינה קבועה וכו'. ולענ"ד כבר תירץ זה הר"ם בר יוסף באומרו דה"פ דש"ס הכא בשל מתכת עסקינן העיקר תקנתא קאי וכו' כלומר דמאי דקאמר בשל מתכת עסקינן היינו לומר דמשום ליתא דידהו גזרו דחשבינן שמא יסיר נימין ובכל מראות גזר ת"ק אטו של מתכת (ור"י) [ור"מ] מתיר בשל מתכת שהוא העיקר וכ"ש שאר מראות חוץ משל מתכת שאינה קבועה וכיון דכל עיקר תקנתה משום מראה של מתכת שמא יסיר נימין המדולדלין א"כ נקט ההתר בשל מתכת לחידושא דקבועה בכותל לא חיישינן לשמא יביא מספריים דהדהכי והכי מדכר וכ"ש באינה של מתכת דשרי דהדהכי והכי מדכר וא"כ מה מקום לקושית הרמב"ן ומן התימה על הרשב"א שהביא הא דהר"ם בר יוסף והביא קושית הרמב"ן עליו ודוק.
נשברה לו חבית וכו'. הכי איתא ריש פ' חבית חבית שנשברה וכו' ובלבד שלא יספוג ופי' רש"י שלא ישים ספוג וכו' גזרה שמא יסחוט עכ"ל ולכאורה קשה דאין זה הטעם דאתמר בש"ס דהכי איתא שם תנא לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שעושה בחול עכ"ל ומשום סחיטה לא משום דאיירי כשיש בספוג עור בית אחיזה וכדכתבו התוס' ז"ל וא"כ קשה איך פי' נגד הש"ס שבצידו ונראה דרש"י ז"ל מפרש דמאי דתנא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול לא קאי אלא שלא יטפח בשמן ואגב שלא יטפח תנא נמי לא יספוג וכן נראה בבירור מדברי רש"י ד"ה ויטפח אך קשה דמי הכריחו לזה ואין לומר דהכריחו לזה משום דקשיא ליה דאי כפי' התוס' דאיירי אפי' ביש לו עור בית אחיזה ואפ"ה אסור משום עובדא דחול א"כ לעיל דף קמ"ג ע"א דתני מתני' ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ליאסר משום דהוי עובדא דחול אלא וודאי דבזה ליכא משום עובדא דחול דהא ודאי ליתא משום דא"כ מאי שנא ממטפח דאית ביה משום עובדא דחול אלא וודאי הך דספוג דהכא אינו ענין לספוג דקינוח ויש לחלק ורבינו מפרש בענין אחר שמ"ש במתניתא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול פי' שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לידי סחיטה דס"ל דליכא איסורא אם יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכן פי' מאי דתניא לקמן נתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל אבל לא לתוך הסל שלא יעשה כדרך שעושה בחול יעו"ש פכ"א הי"א.
התוקע וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ועוד קשה דמאי שנא בדלת [של] שידה תיבה ומגדל נוטלין ולא מחזירין ובדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין ולא מחזירין הא בשניהם איכא גזרה שמא יתקע ועיין בב"י סי' ש"ח מה שהליץ על זה ולא זכיתי להבינו ושוב ראיתי להרב יד אהרן נר"ו קדמני יעו"ש וראיתי להט"ז ס"ק ט' תמה על מרן מההיא דהמוצא תפלין דף קי"ב יעו"ש ותמהני עליו אמאי לא הקשה לתירוץ מורו חמיו הב"ח דרצה לתרץ דבלול אי לא תקע ליכא חיוב חטאת מהא דבור ודות וכמ"ש למרן ב"י ברם מה שתירץ הוא נכון דלול זה הוא כלי ואח"כ חברו וראיה מלשון הש"ס דידן בשלמא לול וכו' קסבר כיון דמחברי בארעא יש בנין בקרקע וכו' ואי מתחילה חברו בקרקע הו"ל ככל בנין בקרקע וחשיב קרקע ומאי קסבר אלא וודאי דמתחילה היה כלי ואח"כ חברו. אבל קשה על הב"ח דאיהו כתב לדרכו דבשידה תיבה ומגדל אפי' תקיעה ליכא איסורא דאורייתא ואינו דבהמוצא תפלין תניא דף ק"ב ת"ר ציר וכו' והעליון כאן וכאן לא יחזיר גזרה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י שם אלא כפי' התוס' וכמ"ש בסוף הל' זאת הרי דבשידה תיבה ומגדל שהם כלים אם תקע חייב חטאת ועוד קשיא לי בדבריו במה שהביא ראיה ללול כשתקע דחייב ממ"ש רבינו פ"י וכן התוקע עץ בעץ דחייב דא"כ אפי' דלול יחשב ככלי חייב וא"צ שיחשב קרקע ואי כונתו דכל שכן בקרקע כיון דאפי' בכלים חייב איך סיים אחר כך דתקיעה בכלי אינו חייב חטאת ודוק. ודרך אגב ראיתי להתוס' בסוגיין דף קכ"ב ע"ב ד"ה לעולם כתבו וז"ל ופריך והא נמי נוטלין קתני וכו' ע"כ ותבת נמי טפילה והחידושי הלכות נרגש ועיי"ש מה שנדחק דלפי' הו"ל למימר והא נוטלין נמי. ולענ"ד הכי פירושו דקא מותיב בש"ס למה שאמר אביי דפי' ניטלין והא נמי נוטלין קתני דאי לא הוה תני נוטלין אלא הך רישא וסיפא ניטלין הוה אמינא דפירוש נוטלין דרישא כפי' ניטלין דסיפא אבל כיון דחוץ דסיפא דתני נוטלין הא נמי תנא הכי וכן שהן ב' כן אי אפשר לומר דב' פי' ניטלין או י"ל בהיפך על דרך זה וק"ל.
ואין פוקסין אותו וכו'. ופרש"י בדף צ"ד יש מרבותי וכו' מתקנת שערה במסרק או בידיה עכ"ל וכתבו התוס' עליו ד"ה פוקסת וז"ל ועוד א"כ היה שונה סורקת כדתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק עכ"ל וקשיא לי דמאי קשה התם דקתני סורק לפי שהוא להפריד השערות וכמו שנראה כן שם מעניינו דאי סרק חייב משום דודאי מסיר שערות וכאן הוא לתקן השער והוא כלי אחר ואינו מסיר שער דאי לא"ה איך חכמים אוסרין משום שבות והא חייב חטאת וא"כ ב' כלים נינהו וחד נקרא פוקס וחד נקרא סורק ודוק.
מפני שנראה כבונה. הכי איתא בדף צ"ה גודלת ופוקסת משום בונה עד בניתא וקשיא לי דא"כ האי ויבן לאו לשון בנין הוא אלא מלשון קליעה שכן קורין בכרכי הים והכתוב פעם מדבר בלשון זה ופעם לשון יוני או ארמי וכן אמרו במנחות והיו לטוטפות על שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים והביאו רש"י סדר ואתחנן נמצא דהכתוב מדבר בלשון העמים וא"כ היאך חייב משום בונה וברייתא זאת הובאה בעירובין דף י"ח וסיים שם בברייתא דבר אחר ויבן ה' אלהים וכו' מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין וכו' עכ"ל דנראה דהדבר אחר דריש ליה מלשון בנין אבל הראשון דריש ליה מלשון בנאיתא שהוא מלשון קליעה וא"כ קשה כמ"ש.
המסנן בכפיפת מצרית וכו'. וקשה לי טובא דודאי הכלי הוא ריק דהא מסנן שילך לתוכו וא"כ אפילו שלא יהא הכפיפה גבוה טפח הא מאהיל דהא איכא טפח ויותר בתוך החבית ואיהו כתב בריש הל' זאת דלא יכסה בבגד על פי החבית כולה מפני שנעשה אהל הרי דמאהיל אפי' בכלים ואפשר דאה"נ דאם יש בכלי טפח ודאי דאסור משום טפח של כלי דהוי אהל והכא עסקינן בכלי רחב ובקומתו ליכא טפח ואשמועינן דאפ"ה צריך שיזהר שלא יגביה מקרקעית הכלי טפח.