דין ההקדש וכו' כיצד אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהא הקדש לבדק הבית וכו' שנאמר ככל היוצא מפיו וכו'. וקשה מהא דאמרינן בקידושין דף ס"ג ע"ב באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם ע"כ ולפי דברי רבינו אלו אמאי צריך לאוקמא ביקדשו ידי וכו' אפי' בלא"ה והוי דבר שלא בא לעולם צריך להפר משום כל היוצא מפיו יעשה ועוד דא"כ בערכין דף כ"א דקאמר לכשיבא שכרו יקדש והא אין אדם מקדיש דבר שלב"ל ומאי קשיא הן אמת דלא מקדש משום שלא בא לעולם מ"מ מצד אחר מקדש דאיכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ובשלמא למ"ש בסוף פ"ו דערכין דקאמר הרי עלי להקדיש לא קשיא דהכא איירי בהקדישו דהכי קתני הקדישו הדר בו וכו' ברם למ"ש כאן קשה וצ"ע. ועיין בלח"מ בהל' ערכין דלפי דבריו קשה כן ברם למ"ש הכנה"ג חלק חו"מ סי' רי"ב הגהת טור ס"ק ל"ג לא קשה מידי יעו"ש ודוק.

יש גאונים שחולקים וכו' כמו שביארנו בערכין. ועיין בכל פרט זה להכנה"ג חו"מ סי' רי"ב הגהת הטור מ"ש בדברי רבינו והכ"מ ומ"מ כפי דרכו נראה שהיה גורס בלשון זה יהיה לעניים מאי דליתי בספרי רבינו וכן הכ"מ הרגיש בזה וישב והן אמת דבספרי הטור איתיה להאי גירסא אבל מדברי מרן הב"י נראה דגם בספרי הטור ליתא להאי גירסא והו"ל להרגיש בזה. גם מ"ש בדעת הגאונים דלא פליגי העיקר דיניה דרבינו אלא אמה שכתב והואיל וכו' אם צוה אדם וכו' וכן כתב גם הב"ח בסי' זה וחוץ שהוא דוחק טובא במ"ש ואין דעתי וכו' שאין אדם מצווה וכו' וכמו שנדחק בפירוש הב"ח זאת עוד לענ"ד (ליתי) [ליתא] לפי' זה והוא מדקדוק שכתב כמו שביארנו בערכין והא גם הגאונים לא פליגי במ"ש בהל' ערכין וא"צ להזכיר זה כאן. ואף גם זה קשה לדרך זה מ"ש בהל' ערכין הל' ל"א וז"ל יראה לי אע"פ שאין אדם מקדיש אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדיש כשיבא לעולם וכו' ואם איתא דגם הגאונים ס"ל הכי מאי יראה לי דקאמר אלא ודאי כוונתו ז"ל דהגאונים פליגי ארבינו בדין זה ולא ס"ל שדין העניים כדין ההקדש אלא כדין ההדיוט ומ"ש יראה היינו משום שרוצה לכלול לעניים ג"כ בכלל הקדש וזה מוכרח ביראה לי שכתב דאי קאי להקדש מאי יראה לי והא כן כתבו התוס' פ' ד' וה' גבי נתביה לעניים וכן הרי"ף ז"ל אלא ודאי דקאי לכלול הצדקה ולאפוקי מהגאונים וכהצד הראשון שכתב מהר"י בן לב דכוונת הגאונים לחלוק אהיכא דאמר הרי עלי להקדיש או ליתן דבזה מודו הגאונים יעו"ש דלטעם הגאונים שכתבו דאין העניים זוכים אלא בדברים שההדיוט קונה בהן מורה שמשוה אותם להדיוט ממש ואין לחלק ביניהן ומ"מ התוס' והרי"ף והרא"ש והטור ביו"ד סימן רנ"ח וכמה פוסקים אחרים סברי שדינם שוה להקדש.