Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קטן שאינו צריך לאמו כבן שש חייב בסוכה . וכתב מרן ויש לתמוה אמאי דחה מאי דאתמר לענין סוכה ונקט שיעורא דאתמר גבי עירוב ואפשר לדחוק וכו' ע"כ ולפי קוצר דעתי לא באתי לכוונתו לידע מאי קא קשיא ליה דהא בסוגיין דעירובין בפירוש משוה להו אהדדי עירוב לסוכה מדתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו וכן סוכה מי שאין צריך לאמו חייב בסוכה ועל פי הנחה זאת דשוין נינהו קשיא ליה לרב אסי. עוד כתב מרן וז"ל תני ר' הושעיא וכו' ואינו יוצא בעירוב אמו כצ"ל לפי דעתי. עוד כתב מרן ודע וכו' עד סוף הל' ואני ובני חטאים שלא זכינו להבינו במ"ש דבליתיה לאבוה במתא הוי בן שש חייב בסוכה וזה אינו דבליתיה לאבוה במתא בן שש יוצא בעירוב אמו ואינו חייב בסוכה דשוין נינהו כמבואר בש"ס וגם על הלח"מ יפול התימה דכתב כמו כן. וראיתי למרן ב"י סי' תי"ד כתב וז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם פ"ו [וכו'] לא כתבו אלא דברי רב אסי לבד משמע דסבירא להו דלא סמכינן האי שינוייא דהא שני עד ועד בכלל ור' ינאי וריש לקיש דשנו הכי היינו משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל ואנן כרב אסי נקטינן וכו' עכ"ל והנה מ"ש דר"י ור"ל דשנו הכי הוא משום דסבירא להו עד ולא עד בכלל לא ידעתי כוונתו דנראה מדבריו דאי סבירא להו עד ועד בכלל לא הוה קשיא להו מהברייתא והא אי הוי עד ועד בכלל קשיא להו יותר ויותר ובעיקר הלצתו בעד רבינו הוא דוחק גדול דמי הכניסו לעשות מחלוקת בין ר"א לר"ל ור' ינאי כל דמצינן למימר דלא פליגי והביטה וראה מ"ש התוס' בסוגיין ד"ה עד ועד לא בעי לשנויי וכו' דא"כ פליגי ר"י ור"ל אדר"א והמעיין בדבריהם יראה דהכי פירושו דכי הוה משנינן לר"א הא כדאיתא והא כדאיתא נפקא דבן שש שלמים אי ליתיה לאבוה נגרר בתר האם ולר"ל ור"י דמשנינן הכי נפקא דבן חמש שלמים כל דליתיה לאבוה נגרר בתר האם הרי דכתבו דש"ס מבקש שלא לעשות מחלוקת ואיך אנו נעשה מחלוקת ביניהם.
אכילה בליל יו"ט הראשון חובה וכו'. וכתב מור"ם סימן תר"מ ס"ד אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית (כל בו) עכ"ל והו"ל להביא מהרא"ש שכתב כן בפ' שלשה שאכלו גבי ש"ס דף מ"ט וז"ל דדוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה הראשונה חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות הרי דאף דמצטער מכח הגשמים חייב בסוכה וכדברי הכלבו ואחרי ראות דברי הרא"ש אלו אין מקום למה שהקשה הרב לשון למודים חלק או"ח סימן רל"א לדברי הכלבו אלו ממ"ש ריש פ"ק דע"ז אע"פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ופריך ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ולפ"ז מאי קשה ממצטער וכו' דמאי דפטור הוא בשאר ימים אבל לא בלילה הראשונה יעו"ש דמאי דחייב בלילה הראשונה אף במצטער היינו מכח הגזירה שוה דט"ו ט"ו אבל בשאר ימים פטור וא"כ לעתיד דמצוה להם הקב"ה לעשות סוכה הוי כמו סוכה דשאר ימים וכשמצטערים פטירי וא"כ שפיר מותיב מרבא וק"ל. וכ"כ הטור סי' תרל"ט וז"ל ומיהו משאכל בה כזית דגן יצא אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא בכביצה שאני ליל ראשון שהוא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאוכלו חוצה לה וכו' וכתב מרן ב"י וז"ל ולבי מגמגם בזה דקאמר ואפילו לא בעי למיכל אלא כזית דאטו באי בעי תליא מילתא והו"ל למימר לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופא מנ"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי [הוה] עדיף למינקט טעמא דגמר מחג המצות שיעורא מכזית וכו' אלו דבריו ופירוש דבריו דקשיא ליה ז"ל במ"ש ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית דנראה דהוי ברצונו אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אלא דאי בעי למיכל כזית צריך שיהיה בסוכה ואינו כן דלילה ראשונה חייב לאכול בסוכה מדאורייתא ולא ברצונו תליא מילתא והכי הו"ל למימר ואפי' לא מצי למיכל אלא כזית כלומר משום צד שיהיה דאינו יכול לאכול אלא כזית אפ"ה אסור לאכול חוץ לסוכה ולא בעי יותר מכביצה להתחייב בסוכה והוצרכתי לבארו לפי שראיתי להרב ט"ז ס"ק י"א שכתב שלא הבין קושיא זאת גם במה שהקשה שנית כתב עליו הט"ז וז"ל וקושיא הב' אינה קושיא דהטור יליף לה מהירושלמי דמייתי הרא"ש בסוכה דף כ"ז ר' זירא בעי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה ומפרש לה דהספק הוא אי הוי חיוב סוכה בליל ראשון [עד כזית] ואינו פטור אלא פחות מכזית וחמיר משאר לילות וקי"ל לחומרא דבכזית חייב בסוכה וכו' אלו דבריו. ולענ"ד אין זה במשמעות דברי הירושלמי דא"כ למה ליה למימר במצה כזית דגן הוה די שיאמר כזית מצה וכן במה שסיים כזית דגן בסוכה סתם הו"ל למימר כזית בסוכה אלא וודאי דכל הספק הוא אי צריך דגן בסוכה כמו במצה או סגי בכזית דמיני תרגימא ומשו"ה הזכיר דגן בשניהם וכן פירשה הרא"ש ז"ל ובנו הטור הולך בעקבי אביו ז"ל וא"כ אין מכאן ילפותא ומשו"ה מגמגם בה מרן מהיכא יליף לה הטור והו"ל למינקט טעמא דגמר מחג המצות דהוי שיעורא בכזית אלא דמצד אחר אני מגמגם אדברי מרן ז"ל שכתב דהו"ל למינקט טעמא דגמר ט"ו ט"ו וכו' דהיא היא כונת הטור ז"ל שכתב דשאני ליל ראשון דהטור לא כתב הטעם מ"ש דשאני ליל ראשון משאר לילות אלא כתב בסתם דשאני ליל ראשון וסמך על המבין והיינו טעמא דגמר ט"ו ט"ו מחג המצות וא"כ אין מקום לקושיתו.
כל זמן שיכנס לישב וכו'. וכתב הרב המגיד ומ"מ נהגו שאין מברכין אלא מסעודה לסעודה והוא כסברת רבינו יעקב עכ"ל ולא פורש אי מברך קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא והרא"ש הביא משם הר"מ [מרוטנבורק] דיברך קודם המוציא והוא הסכים דיברך אחר המוציא דכך הוא הראוי יעו"ש הביא דבריהם הטור סימן תרמ"ג ומן התימה על הרב חמדת ימים פ"ד דסוכה שכתב דמנהג המהדרין לברך אותה מיד בכניסתם בסוכה בשעה שרוצים לאכול ואח"כ רוחצים ידיהם דאף כי לפי הדין יכול לברך אותה קודם ברכת המוציא או אחר ברכת המוציא קודם שיטעום מ"מ יותר טוב לעשות הדברים בלי פקפוק עכ"ל. ומהתמהא דהא לדעת הרא"ש ז"ל שהוא בעל הסברא הלזו דיברך אותה אחר המוציא קודם טעימה בדוקא צריך לברכה כן ולא קודם ולדעת הר"מ שהוא מאן דאמר קודם המוציא דוקא צריך אחר הישיבה קודם רחיצת ידים וכמ"ש בפירוש הרא"ש משמו וא"כ איך כתב דכשמברך אותה מיד בכניסתו לסוכה נעשה הדבר בלי פקפוק והא אין נח להם למר ולמר והרי מרן בב"י סי' הנזכר אף שרצה להסכים דעתו לדעת הר"מ והליץ בעדו מתלונת הרא"ש עליו לא מלאו לבו לפסוק כוותיה בספר הקצר כיון שנהגו העולם לברך באכילה ודוק.