כשבונין וכו'. עד בונין באבנים. ועיין מ"ש מרן ודבריו תמוהים ממ"ש רבינו סמוך ונראה בהי"ג יעו"ש וכמ"ש בס' בירך יצחק סוף סדר תרומה. ולענ"ד נראה בשנדקדק לשון מרן שכתב וילפינן מיניה לבנין הבית והו"ל למימר וכ"ש לבנין הבית דהוא קיל טפי וכן סיים במכילתא ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה ק"ו לשאר כל הכלים עכ"ל, אשר מזה מוכרח דכונת מרן דאפי' דרבינו פוסק כתנא דואם מזבח אבנים תעשה לי הוא חובה ולא רשות והוי דוקא מאבנים וכדכתיב אבנים שלמות תבנה ולא כמאן דדריש ואם, אם רצה מאבנים עושה רצה של לבנים עושה והוי ואם ככל אם, מ"מ ס"ל כיון דמצינו תנא דדריש כן ומיקל דאם רצה מלבנים עושה אף דלא סבירא לן כוותיה מ"מ לבנין הבית דהוי קיל טפי פסקינן כוותיה וזה שכתב מרן לבנין הבית כלומר אף דלא פסקינן כוותיה מ"מ לבנין הבית למדינן מיניה. אמנם חזות קשה חזיתי במכילתא עצמה וז"ל ואם מזבח אבנים חובה או אינו אלא רשות ת"ל ואם מזבח אבנים אלא אם רצה לעשות של לבנים עושה של אבנים עושה והוי ב' דסתרן וודאי נ"ל דט"ס נפל וצ"ל דבר אחר אם רצה.