נמצא פסק רבינו משל צבור ועיין להלח"מ מה שתירץ וראיתי למרן החבי"ב בשיטת סנהדרין כת"י [חמרא וחיי] כתב עליו וז"ל והנכון דאחר דפשיט הש"ס למאי דבעי עוד קורט של לבונה והיין משל מי ופשיט משל צבור והוי הצלה הוא הדין הנך אלו דבריו בקיצור. ולענ"ד יש לבעל דין לחלוק דשאני הנך דמשל צבור משום דלאו הצלה ממש היא מהמיתה אלא בלבול הדעת שלא יצטער טובא וסוף סוף הכנה למיתה היא משא"כ סודר שמניף וסוף סוף הוא לצורך הצלה ממש עדיין ספיקו כדקאי קאי. ולמה שהקשה החבי"ב על רבינו אמאי לא מני פתילה של אבר לשריפה דלא שייך לתרץ אליביה כמ"ש התוס' י"ל כמו שתירץ בשיטת כת"י להמאירי כיון דליכא שוה פרוטה לא מני ליה.