עיין בסיפרי תועפות ראם דף נ"ו ע"ג.

עיין מה שנסתפק הרב מל"מ ומאי דקא פשיט מדברי רבינו ומאי דדחי לה הרב שער המלך, ויפה כח הדוחה. ואף גם זאת מאי דקא פשיט מדברי התוס' בערכין דף י"ח יעו"ש מה שכתבו וסיים הוא על דבריהם ואם איתא וכו' ליתא דהא משכחת לה תמידין בראש השנה וכגון שנולדו בר"ה וידעינן שכלו לו חדשיו אלא ודאי דאפי' דידעי שכלו לו חדשיו לא מהני אלו דבריו. לענ"ד יש לדחות דשפיר מקשו התוס' דאי לא תימא הכי היאך נמצא תמידין כשרים לר"ה וכו' דלו יהי דבידוע שכלו לו חדשיו מהני מ"מ זו אינו שכיח שיהיו נולדים בר"ה וידוע שכלו חדשיו. עוד ראיתי לו ז"ל עומד ותמיה על הרב פרי חדש במה שהבין בכונת הש"ס בפרק כל הבשר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה וכו' דפירושו מחוסר זמן דקודם יום הח' יעו"ש באורך. ולענ"ד נראה כמו שהבין הפר"ח דמחוסר זמן דש"ס הוא אותו דקודם ח' ימים דאי לאו הכי מה הלשון אומרת בש"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה והכי הו"ל למימר מדאסר רחמנא לגבוה דהיינו אותו ואת בנו דמקודשין דעליה אנו קיימין ולמה קרא לו שם זה דמחוסר זמן והוא יתר אלא ודאי דקאי למחוסרי זמן דקודם ח' ימים והכי פירושא דש"ס אותו ואת בנו ליתסר באכילה כיון דאסרו הכתוב משום היותו מחוסר זמן דהיום לא חזי לשחיטה ולמחר חזי ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן דקודם ח' ימים והיינו דקודם ח' ימים אסריה רחמנא ואפי' דכלו לו חדשיו והוי דומה לאותו ואת בנו דהיום אסור ומחר שרי והתם יום ז' אסור לח' שרי ולמה איצטריך לאוסרו לגבוה כיון דמחוסר זמן להדיוט נמי אסיר אלא ודאי דלהדיוט שרי ולעולם דבכלו לו חדשיו בחולין שרי באכילה ולא הוו סוג אחד כלו לו חדשיו דחולין עם כלו לו חדשיו דקרבן דכלו לו חדשיו דחולין כיון שיצא מכלל נפל לא חשיב כנבלה ושריא משא"כ בקרבן אף דכלו לו חדשיו ויצא מכלל נפל אפ"ה אסריה רחמנא ומחוסר זמן דקרבן דמי למחוסר זמן דאותו ואת בנו וזה אפשר בכונת רש"י שכתב אותו ואת בנו אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ולמחר מותר עכ"ל, כלומר דומה אותו ואת בנו למחוסר זמן דח' ימים כי גם אותו ואת בנו חשיב מחוסר זמן דלמחר חזי. אמנם מצד אחר חזינא דא"א פירוש זה בש"ס מכל וכל דהא אי לאו דכתב רחמנא ומיום הח' ירצה מהיכא הוה ידעינן דעד יום הח' פסול לקרבן וכי מאותו ואת בנו ילפינן לאסור לגבוה פחות מח' ימים לא ראי זה כראי זה והיכי אמרינן מדאסר רחמנא מחוסר זמן וכו' כלומר דלא הוה צריך קרא למיכתביה דילפת לה מהדיוט דהשתא להדיוט אסיר לגבוה מיבעיא אלא ודאי דלהדיוט שרי והא מהדיוט שהוא אותו ואת בנו איך ילפינן לפחות מח' ובשלמא במ"ש המל"מ ז"ל דכונת הש"ס הוא מחוסר זמן דאותו ואת בנו ניחא דקא פשיט דשרי להדיוט אותו ואת בנו ממאי דחזינן דאותו ואת בנו אסרו לגבוה ואי אסיר להדיוט אין צריך לאוסרו לגבוה וצריך לידחק בלשון הש"ס. עוד כתב הרב מל"מ וז"ל ולא ידעתי למה לא ביאר וכו', ליתא דהא כתבו לקמן בסוף ה"י וז"ל וכן המקדיש מחוסר זמן ה"ז כמקדיש בעל מום עובר ואינו לוקה וכו'. ואף שדימהו למקדיש בעל מום עובר והוא מסוגיית מעילה דף י"ב ע"א מ"מ הא כתב הדין. עוד כתב וז"ל ובפ' ולד חטאת אמר מתקיף לה וכו' יעו"ש, יפה הקשה עמיתי החכם השלם שב"ע נר"ו דשאני התם דאיירי בעופות ויש לחלק ביניהם כמו דאיתא שם במעילה דף י"ב ע"א יעו"ש. ודרך אגב ראיתי להתוס' שם בתמורה דף י"ט ע"ב ד"ה אף וז"ל וי"ל דהני מילי לכתחילה מיהו אם עבר והקדיש קדוש דילפינן ליה מבכור עכ"ל, והמה תמוהים אחרי ראות הסוגיא דבכורות דף כ"א ע"ב דמאי דיליף הוא מעשר בהמה דוקא דיליף ליה מהעברה העברה ולא שאר קדשים ומשו"ה אף לכתחילה שרי להקדיש ואף דנאמר דתיבות דילפינן ליה מבכור הם יתרות וט"ס הן שכן בזבחים דף קי"ב ע"ב ד"ה היתר לא סיימו כן יעו"ש עדיין אין דבריהם מובנים דא"כ איך בתמורה מערב למחוסר זמן דבעלמא עם מחוסר זמן דמעשר בהמה דההיא דמעשר בהמה אפילו לכתחילה מקדיש לה דיליף מבכור משא"כ בשאר קדשים. גם במה שתפסו דבורם מסיפא דברייתא אינו מובן דהברייתא היא גופא איתא בבכורות ולק"מ אלא אי קשה הוא ממ"ש בש"ס והרי מחוסר זמן וכו' כמ"ש בבכורות. גם דבריהם דבכורות ד"ה מחוסר זמן וכו' היינו במעשר בהמה וכו' עכ"ל, המה תמוהים מההיא דחולין דף פ"א שהיה ר' שמעון אומר כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת וכן כתבו רש"י והתוס' בתמורה דף י"ט והיא משנה בזבחים דף קי"ב ע"ב ונראה בבירור דאיירי בשאר קדשים וכן במעילה דף י"ב יעו"ש. ובר מן דין מצד עצמם דבריהם אינם מובנים דהם הקשו ממ"ש בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזי וכו' א"כ איך מתרצים דהיינו במעשר בהמה א"כ קושיית הש"ס לא קשה מידי דשאני מחוסר זמן ממעשר בהמה באופן דכל דבריהם צ"ע. וכעת חזינא דכונתם הכי דמ"ש בתמורה דבקדשים אם עבר והקדיש קדוש דיליף כן מבכור היינו בלכתחילה הוא דאסור אבל בדיעבד קדוש ולאו ממש דומיא דבכור והשתא הכי ריהטא סוגיא שם בתמורה והרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר' שמעון דקדוש פי' דלא חזי לכתחילה בקדשים ומשני שאני מחוסר זמן דיליף מבכור כדתניא וכו', והא כדאיתיה והא כדאיתיה דלמעשר בהמה אף לכתחילה נכנס לדיר להתעשר דומיא דבכור ממש ולשאר קדשים דוקא בדיעבד שרי כבכור ברם לאו ממש כבכור ומ"ש בבכורות ואדיליף מבכור נילף מקדשים ר"ל דמעשר אדנילף מבכור לומר דאפי' לכתחילה שרי נילף מקדשים דילפי מבכור דלא שרי אלא בדיעבד אבל לא לכתחילה אבל לעולם הבכור הוא המלמד בין לקדשים בין למעשר בהמה והא כדאיתיה והא כדאיתיה ואף דהתוס' בזבחים דף קי"ד כתבו סתמא דקדשים במחוסר זמן קדשי וליכא אלא איסור עשה דביום הח' ירצה כונתם דלא אמרינן ואי לאו לא ירצה ואפי' בדיעבד כיון דחזינן בבכור דאף לכתחילה מהני ומכח בכור מפרשינן לקרא דלא ירצה בלכתחילה ודבריהם בזבחים ותמורה חדא היא, וכל זה לא ימלט מן הגמגום אמנם זו היא כונתם, ובבכורות חלוקים בעיסתם דלא תירצו כמו שתירצו בתמורה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא חילקו דמ"ש שם בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזיא ואמר ר"ש קדוש היינו במעשר בהמה וכו' אבל בשאר קדשים מודה ר"ש ולפירושם מ"ש הש"ס שם והרי מחוסר זמן וכו' איירי במעשר בהמה ואהא תירץ שאני מחוסר זמן דיליף מבכור וכו' דלא כפי' רש"י והתוס' שם בפירושא דהך קשיא והרי וכו', ולפי"ז אה"נ דבקדשים גם בדיעבד לא מהני וכפשטא דסוגיא דבכורות. אבל קשה לדבריהם דניחזי אנן מאי מקשה הש"ס בתמורה והרי מחוסר זמן וכו' דהיינו במעשר בהמה ולדידיה מי ניחא הרי בקדשים דלא קדשי במחוסר זמן והוי היפך מחוסר זמן דמעשר בהמה, וצריך לתרץ שאני מעשר בהמה דיליף מבכור וא"כ לא קשה כלל והרי (מעשר) [מחוסר זמן] דהוי מעשר בהמה וכו'. ובהיותי בזה חזות קשה חזינא לרש"י במעילה דף י"ב ד"ה אלא לרבנן מ"ש מחוסר זמן דבהמה וכו' מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכו' ע"כ, והא מסוגיא דבכורות נהרא נהרא ופשטא דהך דמחוסר זמן נכנס לדיר הוא לר' שמעון ורבנן חלוקין עליו יעו"ש בפירוש וכך היא מתני' מפורשת בבכורות דף נ"ז דמחוסר זמן אינו מתעשר והיא רבנן דר"ש וא"כ מאי קשיא לרבנן אלא הקושיא היא לרבנן מ"ש ממחוסר זמן דקדשים דבדיעבד קדשי והיינו כמ"ש התוס' בתמורה ונמצא סוגיא זאת מכרחת לפי' התוס' הנזכר ושוב ראיתי אחר זמן להמל"מ פ"ב דמעילה הט"ז תמה על רש"י כן ועיין בהלכה זאת בסיפרי תועפות ראם דף ק"ו.