המניח וכו' מצאן וכו'. וכתב מרן ופסק רבינו כמותם דרבים נינהו עכ"ל. וכן פסק להדיא רבינו ההיא מתני' דמקוה שנמדד בפ"י מהלכות מקואות ה"ו יעו"ש. ומן התימה על הרדב"ז ז"ל שכתב דרבינו פסק כמ"ד בפי' דמתני' דמעת לעת היינו של הנחה וקשיא ליה להרב על זה דבש"ס אסקיה בקשיא והו"ל למיפסק כר' יוחנן יעו"ש, ודבריו תמוהים וכמבואר ומה גם דרבינו לא הזכיר מעת לעת. עוד כתב מרן וז"ל ומ"ש ואינו מעשר ודאי פשוט הוא עכ"ל. ועיין מ"ש עליו הרב מל"מ. ולענ"ד לפי חומר הנושא נראה דכונתו למה שכתב רבינו ואינו מעשר ודאי דהם דברי מותר דכיון שכתב הרי זה חושש לכל מה שהפריש ודאי דצריך להפריש מתורת ספק ולא בתורת ודאי ולא הול"ל אלא מפריש מעשר שנית כמ"ש בפ"ה דתרומות ה"ז ולא כתב שם ואינו תורם ודאי כמ"ש כאן וכן שם בהל' כ"ד גבי חבית יעו"ש וא"כ מה צורך לכתוב כאן ואינו מעשר ודאי וז"ש מרן פשוט הוא דאינו מעשר מתורת ודאי ולא היה צורך לכותבו ודוק.

כיצד וכו'. עיי' מ"ש הרב מל"מ, ועיין בספרי אגורה באהלך דף כ"ג.