בימי יוחנן וכו'. עיי' מ"ש הרב מל"מ באורך ובסוף דבריו כתב דכל שהוא ספק נקרא דמאי אף במקום דחייב להפריש תרומה גדולה יעו"ש, וכן מבואר בדברי הרב תוס' יו"ט במשנה ד' פ"ג דמעשרות על מ"ש רבינו שם בפירוש המשנה דחייב להפריש דמאי, דחייב להפריש גם תרומה גדולה וכתב שכן נראין דברי רבינו בחיבורו יעו"ש והיינו דבחיבור לא כתב מילת דמאי אלא הרי הם ספק יעו"ש ודוק.

אבל מעשר ראשון וכו'. עיין מה שהביא הרב מל"מ לרש"י דפרק עגלה ערופה ומה שתירץ, ולענ"ד נראה ליישב מעין מ"ש הרב בתירוץ שני והוא ע"פ דברי רש"י בבכורות דף י"א ע"ב ד"ה דמאי וז"ל ולא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש בסוכה משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי וכו' עכ"ל, והשתא משו"ה חיישינן דילמא אכל ליה אבל גבי גר שנתגייר לא שייך האי טעמא ומשו"ה אמרינן שימכרנה לכהן אך קשה לרש"י בנדרים למה כתב לההיא טעמא מסברתיה כיון דאיכא האי טעמא דש"ס ערוך וכמ"ש איהו גופיה בבכורות שהוא ש"ס דסוכה ובשלמא לרש"י דפ' עגלה ערופה, ותוס' דיומא דף ט' לא קשיא דאינהו ז"ל אתו למילתא אחריתא דנהי שצריך להפריש תרומת מעשר מדמאי משא"כ תרומה גדולה דשאני זה מזה או כמ"ש רש"י בבכורות או כמ"ש בנדרים מ"מ ימכרנה לכהן מאחר שהוא ספק שמא עם הארץ זה הוא מאותן שמעשרין ואם כן הכהן יביא ראיה דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולזה תירץ רש"י שמא יאכל והתוספות תירצו כיון דהוי מועט וכו' ברם לרש"י דנדרים קשה כדכתיבנא. ועוד קשה טובא עליו מה שהקשה חכם בני נר"ו ממ"ש במכות דף י"ז ע"א דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפריש וכתב רש"י דאינו אלא גזל משא"כ מעשר דבהפרשתו איכא חיוב מיתה דבעינא לאפרושי תרומת מעשר וכו' עכ"ל. ופירושו שם נראה מוכרח שם בש"ס דקאמר כיון דממונא וכו' מכלל דמעשר ראשון אי מפריש חל עליה איסורא והשתא לפי מ"ש רש"י בבכורות דסבר עם הארץ דללוי הוא דפקיד רחמנא וכו' משמע דאף אם יפריש הישראל התרומת מעשר סובר דלא רמיא עליה דידיה ליתנו לכהן והוא היפך הש"ס דמכות דלדידיה אם כן יפריש אף המעשר ראשון ולא יאכל טבל ולא יתן לכהן כלום דלא רמיא עליה דידיה ליתן לכהן וכמ"ש רש"י, ויותר תימה לרש"י דנדרים דמה שאין מפרישין הוא משום דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה וע"ה לא ציית היקשא וכו' א"כ מה הפרש יש בין מעש' ראשון למעשר עני ודו"ק.