שלשה שהיו מהלכין בדרך וכו'. ועיין להרב מקראי קודש דף ק"ח ולהרב אש דת דף ט"ז וספר חנן אלהים דף קל"א מה שהקשו דלמה השמיט דאי השמאל פנוי גם במצדד אסור לימין וכפי' רש"י יעו"ש בדבריהם באורך. ולענ"ד רבינו לא מפרש כפירוש רש"י אלא באופן אחר כשמשני בש"ס דמצדד אצדודי הכי פירושו דמ"ש גדול מימינו וכן גבריאל בימינו היה במצדד אבל מי שהוא בשמאל גם בלא מצדד שרי וכן הא דשרי במצדד בימין הוי גם אם השמאל פנוי ומאי דנקטו בברייתא שלשה לאו דוקא ולפ"ז מאי דתניא בעירובין דף נ"ד נסתלק אהרן וישב לשמאל משה ולא ישב בימין במצדד אצדודי היינו משום שהיו יושבים סמוך לכותל ולא שייך מצדד לפי דאי אפשר בלא"ה וחיליה דרבינו לפרש הכי נגד פי' רש"י ממתני' דתמיד ופסקה רבינו ריש פ"ה מכלי המקדש בזמן שכהן גדול היה רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו והתם צד שמאל פנוי ואפ"ה כיון דמצדד אצדודי שרי ורש"י יתרץ לזה כיון דאח"כ כשהיה באמצע הכבש היה אוחזו בימינו וכיון שלאותו הכרח אח"כ צריך שיהיה לימינו מתחילה היה לימינו ורבינו לא ניחא ליה בהכי.

המכשיל את העור. וכתב הר"א כגון המכה בנו גדול ע"כ וכתב מרן ויש לתמוה דלמה פירש דבר זה יותר מכל הדברים המוזכרים כאן ואפשר דרצונו לומר אף שבש"ס לא נזכר אלא מכה בנו גדול יפה כיון רבינו לכתוב מכשיל את העור ללמדנו דמכה בנו גדול לאו דוקא וזהו שכתב הר"א כגון המכה בנו גדול. והנה דבריו אלה דוחק ולענ"ד נראה כוונת הראב"ד והן קדם אבאר דעתי במאי דנסתפק הרב יד מלאכי סימן שס"ז היכא דנתן מכשול לפני אדם ולא נכשל מי נימא כיון דנתן המכשול אף דלא נכשל עבר אלפני עור או דילמא כיון דלא נכשל לא עבר אף שכיון להכשילו ואיהו לדידיה החליט המאמר דעבר מההיא דואלו מגלחין דף י"ז ע"א דאמתא דרבי חזיא לההוא גברא דמחי בנו גדול שמתיה דקא עבר אלפני עור דתניא וכו' ופי' רש"י דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו ונמצא מכשילו הרי דמיד דמכה לבנו עובר אף שאפשר שלא יבעט ושוב נרגש מש"ס קידושין דף ל"ב דאיתא שם רב הונא קרע שיראי באנפי בריה וכו' ודילמא רתח וקא עבר אלפני עור ומשני דמחיל ליה ומלישנא דילמא רתח וכו' משמע דכל (עיור) [היכא] דלא רתח לא עבר היפך ההיא במו"ק ונדחק בישובו והעלה כמו שהבין בההיא דמו"ק. וכשאני לעצמי לא כן אדמה ואדרבה נהפוך דכל עוד דלא נכשל אף שכיון המכשיל להכשילו אינו עובר וכפשטא דש"ס דקידושין דקאמר ודילמא רתח וקעבר אלפני עור דמשמע בהדיא דדוקא כשרתח עובר המכשיל שהוא אביו ואי לא לא דמעולם לא מצינו עונש בישראל על המחשבה כידוע ומ"ש באלו מגלחין אין ראיה משם כלל וה"ק התם אמתיה דרבי חזיה לההוא גברא דמחי בנו גדול שמתיה דקא עבר אלפני עור דתניא ולפני עור זה המכה וכו' והיינו טעמא [שמא] מבעט באביו ונמצא מכשילו ופירוש דברייתא הוי דהמכה בנו גדול עובר היכא דמבעט וקמ"ל ברייתא דאף דהאב מכוין להוכיחו וליסרו ולהדריכו בדרך ישר אפ"ה כיון שהוא גדול ומתוך כך יבא לבעט איכא איסורא דלפני עור ולעולם היכא דמבעט ואמתיה דרבי דשמתיה מיד אף דלא חזא דביעט משום דהכה לבנו ולא חשש שמא יבעט ודעתו אף שיבעט ואף [דאפשר] דלא יבעט ואז אינו עובר מ"מ כיון דלא חשש לשמא יבעט ראוי לשמתא ואיהו עבד הכי להכותו אף דיבעט והרי זה דומה למי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה וסליחה והרי זה כיון ג"כ (למכשיל) [להכשיל] אף שלא נכשל ראוי לשמתו וצריך סליחה וכפרה ומ"מ הלאו אינו עובר אם לא נעשה האיסור דהיינו שנכשל חבירו במה שנתן המכשול לפניו. ומה שהביא ראיה מהרב זקן אהרן וסיים עליו הרי תנא דמסייע לי דלא שייך איסור דולפני עור אלא קודם שחטא וכו' לא הבנתיו דודאי הכי הוא דאם חטא כבר ליכא לפני עצמו ואנו עסוקים היכא דלא נכשל והוא ענין אחר ומה שסייע לעצמו מדברי מהר"א ששון סי' קס"ב מדין רבית דעובר מיד בשעת ההלואה אף שאפשר לא יתן וכו' יעו"ש הא קא יהיב טעמא דגלי קרא דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך וכו' וא"כ איך יליף מהתם ועוד אפשר דכוונתו דלעולם אם לא לקח ריבית אינו עובר אלא כשלקח משעת ההלואה הוא עובר וכעת אין הספר בידי לראות דבריו ואיך שיהיה דעתי בל עימו אלא דכל דלא נכשל אינו עובר המכשיל אלפני עור אבל הא מיהא בר שמתא הוא ונראה דזו היא דעת הר"א בהשגה שכתב כגון המכה בנו גדול כלומר דהאי שמתא לאו במכשיל את העור דהיינו שעבר אלפני עור אלא אף באינו מכשילו אלא עשה מעשה שאפשר שיוכשל העור כגון מכה בנו גדול בר שמתא הוא וכעובדא דאמתה דרב ורבינו אפשר דזו היא כוונתו ג"כ אלא שאין לשונו מבורר ויגיד עליו ריעו מ"ש פ"ו מהל' ממרים ה"ט שכתב והמכה בנו גדול מנדין אותו שהרי הוא עובר אלפני עור לא תתן מכשול ומשו"ה הר"א ז"ל כתב לשונו כמו פירוש לדברי רבינו.