סוטה ששתה וכו'. ועיין למרן החבי"ב ז"ל בנימוקיו על רבינו בשיירי [כנה"ג] לאו"ח ולענ"ד רבינו פסק כמ"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים וכו' יהיה רבי עקיבא או רבי ישמעאל דאמר הכי משום דהקשה בכח למ"ד אם היתה עקרה נפקדת אם כן ילכו כל העקרות ויסתתרו וכו' וכמו שכתב ג"כ בפירוש לעיל פ"ב ה"י שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח נקבות תלד זכרים יעו"ש וא"כ ברור הוא כדכתיבנא וא"כ מ"ש בספר ותלד זכר תבת זכר הוא יתר וצריך למוחקו וכמ"ש החבי"ב ומ"ש רבינו מתחזקת וכו' עד יסור הוא כמ"ש גם החבי"ב ז"ל משום גדולה מדה טובה ממדת פורענות ושוב כתב ותתעבר ותלד ומרווחת בלידה זאת שאם דרכה לילד בצער תלד בריוח נקבות זכרים ואף שהקשו התוס' בסוטה דמה כחה של קושיא זאת שפיר מתרץ לה החבי"ב שם מה כחה של קושיא זאת. והנה בדברי רבינו לעיל פ"ב ה"י שהבאנו כתבו עליו הר"א פי' לא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד וכתב עליו מרן פשוט הוא שזהו פי' רבי עקיבא ורבי ישמעאל עכ"ל כונתו פשוטה לומר דמ"ש רבינו שלא נאמר בתורה וכו' רצונו לומר דאף שהיא אילונית משקה אותה שאין פירוש הכתוב ונזרע זרע כמו שפי' רבי שמעון בן אלעזר שפי' מי שדרכה להזריע וא"כ יצאה אילונית אלא פי' הכתוב הוא בראויה לילד וכו' דקים ליה לפסוק כוותיה דמ"ד הכי אם יולדת בצער יולדת בריוח וכו' ואה"נ דגם למ"ד שאם היתה עקרה נפקדת אילונית שותה אלא דנקט רבינו מה שהוא הלכה וז"ש מרן דאה"נ דבין לר"ע בין לר"י לכולהו אילונית שותה ולא שכונת רבינו לומר דדוקא למ"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח הוא דשותה ולאפוקי מהמשל"מ שהצריך צ"ע יעו"ש.