ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו אפשר לפרש במה שז"ל כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. וז"ש ונצעק אל ה' אלהי אבותינו שתלו בזכות אבות. ועל כן תלו להם בזכות עצמן. וז"ש וישמע ה' את קולנו דייקא קול שלנו. וכי תימא הא דאמור רבנן כל התולה בזכות אהרים תולין לו בזכות עצמו היינו היכא שהוא ראוי והגון ומענותנותו תולה בזכות אחרים אז תולין לו בזכות עצמו כמשה רבינו ע"ה שתלה בזכות אבות ואמר זכור לאברהם ליצחק וליעקב ותלו לו בזכות עצמו דכתיב לולי משה בחירו. אבל הכא ישראל היו גוי מקרב גוי והם אינם ראויים ואיך קאמר וישמע ה' את קולנו לז"א ויענונו שהם עניים בעצת איוב שיעץ שיטול ממון ישראל. ואמרו ז"ל שתפלת העני נשמעת וכמ"ש בזהר תפלה לעני כי יעטוף דעטיף כל צלותין והאריכו שם בשבח תפלת העני וז"ש וירא את עניינו לשון עניו' וכיון שהיינו עניים תפלת העני מקובלת וז"ש וירא את עניינו שהיינו עניים ומשום הכי נשמעה תפלתנו. ועוד אמת ראה עמלנו ולחצנו ויסורין ממרקין ולכן נשמעה תפלותנו. זה אפ' לפרש בכתוב ועתה נבא לפרש דרשות המגיד בפסוק. ולא תקשי על מה ששיערנו בכתוב מקרא שהביא המגיד וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. דע שכתבתי בעניותי במקום אחר דהא דאמרינן התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים ויליף מחזקיהו הע"ה שאמר זכור נא את אשר התהלכתי וכו' והטוב בעיניך עשיתי תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי וכו' בעבור דוד עבדי יע"ש ברכות דף יו"ד. הכונה דודאי אהני טובא זכות חזקיה הע"ה ומיהו יען אשר תלה בעצמו תלו לו בזכות אחרים תלו דייקא דהגם דאלים זכותיה תולין בזכות דוד. ולפי האמת הא והא איתא. וכן משה רבינו ע"ה שתלה בזכות אברהם יצחק ויעקב אע"ג דזכו' אבות אהניא טובא כיון דמענותנותו לא תלה בו תלו הדבר בו הגם דזכות אבות אהני דהא והא איתא. ובכן הגם דקאמר וישמע ה' את קולנו דהיינו בעבורינו. מ"מ זכות אבות אהני טובא כמ"ש ויזכור את בריתו את אברהם וכו' ומיהו כיון שתלו בזכות אבות לומר שהם אינם כדאים אחשבינהו רחמנא וכתיב וישמע ה' את קולנו ודוק: