Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתחילה עע"ז היו אבותנו ועכשיו קרבנו וכו' יש להעי' דמאי קאמר ועכשיו הרי כמה אלפים שנה שקבלנו התורה והול"ל עע"ז היו אבותינו וקרבנו וכו' ונראה פשוט במ"ש בפסיקתא פ' ואתחנן על פ' אשר אנכי מצוך היום שיהיו בכל יום ויום חדשים בעיניך כאלו קבלתם היום מהר סיני וכן אמרו בספרי שיהיו כדיוגטמא חדשה ע"ש ומשו"ה קאמר ועכשיו קרבנו דניחזי אנן כאלו עתה עומדות היו רגלנו על הר סיני משום קרבת אלהים לעבוד לפניו לשרתו ולברך בשמו:
והנהפ' ע"פ תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמרו בש"ס מאי בגנות רב אמר מתחיל' עע"ז ושמואל אמר עבדים היינו וכתבו הרי"ף והרא"ש והאידנא עבדינן כתרוייהו וכן פירשו הרמב"ם ורבינו עובדיה בפירוש המשנה וכ"כ בס' שבלי הלקט. וק"ק על ארחות חיים והכלבו שכתבו מתחילה עע"ז כאן הוא תחילת ההגדה ומתחיל בגנות ומסיים בשבח דהרי מאחר דעבדינן כתרוייהו אמאי גזרו אומר שזהו תחילת ההגדה והיינו מתחיל בגנות. ותו דהא פלוגתא דרב ושמואל היא והלכתא כשמואל בדיני דהך מילתא לאו מאיסורי הויא. וגם לאידך גירסא דגריס הר"ד אבודרהם אביי ורבא הלכתא כרבא. ושמואל או רבא סברי עבדים היינו והלכתא כותייהו. ותו דהא התם אמרינן דרב נחמן אמר לדרו עבדיה וכו' פתח ואמר עבדים היינו אלמא ר"נ סבר כמ"ד עבדים היינו. ועלה בדעתי לומר דאפשר דטעם א"ח והכלבו משום דבירושלמי לא מייתי אלא דברי רב שצריך להתחיל בעבר הנהר וכן בקרבן העדה פי' הירושלמי במשנה מתחיל בגנות פי' מתחילה עע"ז והיינו משום דבירושלמי לא מייתי אלא דברי רב וסברי א"ח והכלבו דכיון דבבבלי איכא פלוגתא ובירושלמי מוכח דנקטי כרב לא שבקינן פשוטיה דירושלמי משום פלוגתא דבבלי ואין זה מספיק: אמנםנראה פשוט דלק"מ על א"ח והכלבו דהם לא כתבו דפירוש מאי דתנן במתני' מתחיל בגנות היינו מתחילה עע"ז כדי שנקשה עליהם. רק כונתם לפרש סדר ההגדה דאמרינן וכתבו בפסקת עבדים דהוא תשובה לשאלת מה נשתנה. ועתה כתבו דכאן הוא תחלת ההגדה כלומר דעבדים לפי הסדר הזה הוא תשובה לעוללים שאלו מה נשתנה. ועתה אחד הרואה דברי המגיד מתחילה עע"ז כמו זר נהשב מה טעם היה להזכיר זה ועוד שהמגיד נסוג אחור אחר שהזכיר עבדים וכו' ויוציאנו וכו' מה לו למגיד יסוב לאחור הזכרת אבות שהיו עע"ז ופי' זה עשאוהו לכל המון ישראל שרובם אין להם יד במשנה ובגמרא. ולכן כתבו אל תתמה על החפץ דכאן הוא התחלת ההגדה דברישא השיב לשאלת מה נשתנה ומייתי שאלות ותשובות ד' בנים. וכאן מתחיל ההגדה לאדם עצמו אחר אשר נטפל בבנים ויש"ב עליהם לכל אחד עפ"י מדותיו וכן חתמו וננעלו שערי תשובה ומעתה הן האדם דידיה קמשתעי מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ולעולם דלפי האמת מאי דאמרן עבדים היינו משום סברת מ"ד דמתחיל בגנות דתנן עבדים היינו וזה נראה ברור בעיני: וראיתי בס' עבודת הגפןפי' הגדה דף ט"ז ע"ב כתב דלפי גירסת הגמרא רב אמר מתחילה ורבא עבדים והרי"ף גריס רב ושמואל ורב ושמואל הלכה כרב חוץ מדיני דהל' כשמואל וכ"ש נגד רבא פשיטא דהלכה כרב ולא פליגי אלא בפירוש גנות אבל בפי' ומסיים בשבח שוים דהיינו גאל ישראל וצ"ע על פירוש הסדור וז"ל אביי ורבא הלכה כרבא לכן בעל הגדה חיבר תחילה כרבא שהתחיל בגנות עבדים היינו ומסיים בשבח ברוך המקום וזכר בו ג"כ מצה ומרור ואח"כ מתחיל מסדרו של אביי מתחילה עע"ז ומסיים בשבח שהוציא הקב"ה ברכוש גדול דמשמע מפירושו שמחולקים גם בסיום השבח וגם משמע שהיה גירסא אחרת בגמ' אביי ורבא וצ"ע עכ"ל ומ"ש דהלכה כרב בזה דדוקא בדיני הלכה כשמואל אינו מחוור דאימא איפכא דוקא באיסורי הלכה כרב. ומ"ש דכ"ש נגד רבא דהלכה כרב ליתא דקי"ל כבתראי והלכא כרבא. ומ"ש על פירוש הסדור נעלם ממנו דהר"ד אבודרהם מייתי גירסא זו וכתב כפירוש הזה דהלכה כרבא ומ"ה המגיד הקדים עבדים כרבא ואח"ך כאביי ומזכירין תחילה פסח מצה ומרור לסדרו של רבא ואח"ך פסח מצה ומרור לסדרו של אביי ופירוש ומסיים בשבח שהוציאנו הקב"ה ברכוש גדול ממצרים שהיינו שם עבדים עכ"ל עיניך הרואות דהך פירושא דמייתי מאיש לוקחה זאת הוא הר"ד אבודרהם רק שהפירוש הוסיף נפך ומסיים בשבח ברוך המקום ואין כוונתו דאיכא פלוגתא בפי' ומסיים בשבח דודאי לכ"ע השבח הוא הגאולה בחירות. רק דכונתו דהמגיד בחר דליהוי שכיח בהגדתיה כדין וכדין ונתחכם לסדר הסדר באופן נאות ולו סדרים הלא מראש סידר עבדים כרבא ונלוה ברוך המקום ותשובת ד' בנים שבכללן אתה מוצא מסיים בשבח בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגם הזכיר מצה ומרור באומרו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ושוב סידר מתחילה וכו' וסיים בשבח. ובשבח לא פליגי דלכולי עלמא שהוא ענין גאולה באיזה לשון ואופן שיהיה. אך קצת קשה על הפירוש הזה אמאי לא זכר פסח נמי שרמוז בתשובת בן חכם. וזו היתה כונת הר"ד אבודרהם שכתב מזכירין פסח מצה ומרור לסדרו של רבא. ומ"ש בס' עבודת הגפן הנז' דלכ"ע הוא גאל ישראל כדמסיים במשנה והוא מ"ש מסיים בשבח. ליתא דאינו הברכה דהרי תנן ומסיים בשבח ודורש מארמי וכו' ר"ג היה אומר וכו'. רק מסיים בשבח היינו ענין גאולת מצרים כדאמרן. ועוד יש לדקדק בדברי הס' הנז' במש"ל בזה ואין להאריך ועיין בפירוש הרשב"ץ:
ויעבדו אלהים אחרים הנכון לפרש דקאי אתרח ונחור ולא כמו שכתב הרשב"ץ בפירושו דגם אאע"ה עבד ע"ז ואח"ך הכיר את בוראו וכו' ע"ש דהרי אמרו דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עק"ב אשר שמע וכו' והוא חי קע"ה. ואע"ג דאיכא למ"ד בן מ"ח מ"מ לכ"ע טפי ניחא לומר דהכ' אינו מספר בגנותו ח"ו. ותו דהכתוכ הכא מזכירו לשבח וקראו אברהם וכשהיה שמו אברהם לא עבד ח"ו לכ"ע לכך נכון לומר דקאי אתרח ונחור. ויש לדקדק דהול"ל עובדי אלהים אחרים ומהו ז"ש ויעבדו. ואפשר דהוי"ו מולדת תיבה כיוצא בה כמו שדרשו רז"ל ויתן לך יתן ויחזור ויתן וכן הכא דרשינן יעבדו ויעבדו כלומר דהיו חוטאים ומחטיאים לעשות צלמים ומוסרים לצבור וזהו יעבדו אחרים ויעבדו הם: א"נדאף שראו שהושלך אברהם לאור כשדים וניצול עכ"ז לא זרו מתאותם ובגלוליהם נפשם חפצה והיינו יעבדו ויעבדו אלהים אחרים אמור בכפילא כאן קודם שהושלך אברהם לאור כשדים כאן לאחר שניצול: וראיתי להרב יעב"ץבפירושו שכתב תר"ח עם ג' אותיות גימט' ס"מ וזוגו לכן עבד אלהים אחרים ונצרף בשעבוד מצרים בב' קיצים ת' שנים ור"י עם האותיות ויתר אחד נגד כללות הקצים עכ"ל ומדבריו יש להחזיק למאי דכתיבנא בעניותין בקונט' שמחת הרגל בפסקא זו דהגלות היה לכפר על תרח ע"ש באורך: ואוסיףנפך דכיון דהוא היה משכן לסט"א ורמוז בשמו שהוא גימט' ס"מ וזוגו לכן שמח השטן כמ"ש לו השמת לבך על עבדי איוב לקטרג עליו בהיותו גלגול תרח כמו שהבאתי בקונט' שמחת הרגל כי צר לו מאד שעשה תשובה ועתה הוא ירא וסר מרע דייקא שסר מהרע מקור הסט"א והי"ל ירא"ת אלהים לבטלם: