שנו חכמים בלשון המשנה עמ״ש בעניותנו בקונטריס דברים אחדים דרוש י״א בס״ד ודרוש ל׳:

ודע שפירוש הרמב״ם לפרק זה אשר במשניות עם פי׳ הרמב״ם ובש״ס. פירוש פרק זה אינו מהרמב״ם כאשר יכיר המעיין ממטבע הלשון ועוד יראה הרואה שהוא מועתק מפירוש רש״י למסכתא זו הגם שיש קצת שינוי. ועל הרוב שהרמב״ם לא פירש אלא ה׳ פרקי שהם משניות ואחריו החזיק גם רבינו עובדיה. אלא שהמעתיקים אחרונים או המדפיסים לקחו פי׳ רש״י לפרק זה וסמכוהו לפי׳ הרמב״ם כנ״ל פשוט:

ארי״בל בכל יום יום בת קול וכו׳ עמ״ש בעניותנו באורך במשנה זו בקונט׳ דברים אחדי׳ דרוש ה׳ בס״ד ובדרוש י״ט ודרוש ל׳:

שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וכו׳ הקשה בס׳ עץ אבות והא גמר תו מיניה למכתב שם אחספא וכו׳ ותירץ דההיא שעתא אכתי לא אגמריה טפי וכו׳ ע״ש ונעלמו ממנו דברי רש״י בסוכה דף נ״ג דמשמע מדבריו דכבר דוד הע״ה יודע היה הדין זה אלא שלא רצה להורות בפני אחיתופל וכמ״ש בפתח עינים מס׳ סוכה ונדפס סוף קונטריס שמחת הרגל וע״ש. ובשם הגדולים כתבתי בקונט׳ חסדי אבות במשנה זו. וענין לימוד אות אחד מדוד המלך שלמד שני דברים עיין בס׳ מעשה רקח להגאון מהר״א מקראקא זצ״ל דפריק שפיר עד כאן לשוני. ועתה אמת אגיד דחזרתי לעת הלום לראו׳ דברי הגאון הנז׳ ולא הונח לי דמאי דקאמר דבאות א׳ יש שני דברים כגון מדם הפר דגורעין ומוסיפין כאלו כתיב דם מהפר ע״ש. איברא דבכל אות מהתורה יש דברים רבים מאד מפר״דס. אמנם אי לא למד אלא אות אחת כגון עוממות או אוממות ולא פירש הלימודים אע״ג דאיכא טובא באות זה אי לא אגמריה אלא האות פשוט לחוד לא דמי לדהע״ה דאחיתופל אגמריה ב׳ דברים ממש וזה מבואר. והיותר נכון דבהדרגה קיליף וכמ״ש המפרשים. ועמ״ש בעניותנו דרך דרש בס׳ הקטן ראש דוד פ׳ שמיני בס״ד:

כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו׳ אפשר לפ׳ דהכונה דכל כך יהיה חשקו גדול ונמרץ בתורה שיסיר מעייניו מכל ענייניו וקנייניו ולרב חשקו לא ידע לאכול ולא לישן כי כל לבו ודעתו בתורה וממילא אם יזכה לזה בלי שום מכריח ימצא דיאכל מעט פת במלח ומעט מים וישן בארץ כדי לעסוק בתורה ולא שיעשנו לסיגוף רק מאהבתו וחשקו בתורה על דרך מ״ש הרב ראשית חכמה שער אהבה פ״ד משם רבינו יצחק דמן עכו ז״ל במעשה החושק בבת מלך ע״ש כי החושק בדבר א׳ גורם להסיר דעתו מכל שאר דברים. וז״ש כך היא דרכה של תורה מי שרוצה לזכות אליה הוא יגיע חשקו לידבק בה מאד ומזה יבא פת במלח וכו׳ ובתורה אתה עמל ואז ודאי התורה תגלה סתריה לו:

והכהונה בכ״ד מעלות. מצאתי כתוב בס׳ ישן נושן כ״י וז״ל הכהונה נתנת בכ״ד מעלות וכנגדם נתנו כ״ד מתנות ואלו הם. קדושה. טהרה. בגדי שש. פארי המגבעות לכבוד ולתפארת. פאר תספורת ראש כל שלשים יום. לנפש לא יטמא. לא יקרחו קרחה בראשם. ופאת זקנם לא יגלחו. ובבשרם לא ישרטו שרטת. אשה זונה וחללה ואשה גרושה מאישה לא יקחו. כל אשר בו מום לא יקרב איש עור. ולא פסח. ולא חרום. ולא שרוע. ולא שבר יד. ולא שבר רגל. ולא גבן. ולא דק. ולא תבלול בעינו. ולא גרב. ולא ילפת. ולא מרוח אשך. ולא בעל מום אחר. וחייבים לנקות עצמם מכל כיעור עכ״ל ולפי שראיתי למפ׳ שפירשו בכ״ד מעלות שהם כ״ד מתנות כהונה לכן העתקתי פירוש הנז׳ דהנאני דא״ש טפי לשון כ״ד מעלות. ומה גם לפי מ״ש הרב כלי יקר שנתנה לכהני׳ עוד מתנת חמשה ועשרים והיא גדולה מהכ״ד והיא ברכ׳ כהני׳ וזו כ״ה תברכו עיין בספרו פ׳ נשא ופ׳ קרח. ולפירוש המפרשים הו״לל כ״ה מעלות לדברי הרב הנז׳ אכן לפי הרב הכותב הנז׳ ניחא: