Zevach Pesach on Pesach Haggadah, Hallel, Second Half of Hallel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי, כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא וגו' (תהלים קט"ז, א' – ב').
לפי שצפה המשורר ברוח הקודש כי באורך הגלות יאמרו האומות לבני ישראל תפילותיכם תפלות שווא לבלי הועיל, לכן אמר במזמור הזה "אהבת כי ישמע ה' את קולי וגו'. והמפרשים פירשו "אהבתי" את ה' לפי שישמע את קולי ותחנוני. ולי נראה שמילת "אהבתי" חוזרת לתחנוני. כאילו אמר "אהבתי את תחנוני כי ישמע ה' את קולי, ועניינו אני אהבתי תפילתי ובקשתי ולא אעזבם לפי שאני מאמין אמונה קיימת כי ישמע ה' את קולי ויגאלני. והראיה לזה "כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי" (תהלים קט"ז, ב'), רצה לומר בשהייתי בגלות מצרים הטה אזנו לי ולצעקתי וגאלני, ולכן אף על פי שיארכו לי הימים בגלות הזה בכל ימי אקרא ולא אחדל מהתפלל, כי הנה בגלות הארוך הזה אפפוני וסבבוני חבלי מוות בכמה שמדות, וכמה הריגות שנגזרו על קהילות רבות שמתו על קדושת ה', ושאר הרעות והביזות שסבבוני בגלות, ואף על פ שצרה ויגון מצא בשם ה' אקרא ואתפלל לפניו ואומר אנא ה' מלטה נפשי, אל תעש עמנו כלה בגלות הזה, כי אתה ה' חנון ורחום. אמנם צדיק על כל הבא עלינו, אבל עם כל תוקף הדין והמשפט הצודק אלהינו מרחם. וכן בזה הגלות אומר לנפשי "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי" (שם שם, ז'), רצה לומר "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע י"ד, ב'), כי אם השיבו אליו קרובה ישועתו לבוא, והביא להם ראיה מגלות מצרים באמרו "כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי" (תהלים קט"ז, ז') שבהיות המצריים מסכימים בהריגת בני ישראל כמו שנאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אתה ה' אלהים שמה "חלצת נפשי ממוות את עיני מדמעה" ומבכי, ואת "רגלי מדחי" כשהוצאתני משם והבאתני לארצך ונחלתך, ולכן גם עתה אבטח בך ש"אתהלך לפני ה' בארצות החיים" שהיא ארץ ישראל. כמו שאמר יחזקיה "אמרתי לא אראה יה בארץ החיים" (ישעיהו ל"ח, י"א), כי כן נקראת ארץ ישראל לפי שהיא נותנת חיים ליושביה וצדיקים במיתתם נקראים חיים. וגם כפי קבלתם ז"ל מתים יחיו ויקימו ראשונה לזמן התחיה בארץ ישראל.
ולפי שלאורך הגלות רבים יתייאשו מן התשועה באמרם "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ ... נִגְזַרְנוּ לָנוּ" (יחזקאל ל"ז, י"א), לכן אמר המשורר בשם האומה, "הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד" (תהלים קט"ז, י') , רצה לומר תמיד האמנתי אמונה קיימת שכמו שאנחנו עתה בליל פסח מדברים ומספרים ביציאת מצרים ומגידים בעבדות והעינוי אשר סבלנו שם, ככה בזמן גאולה האמנתי שאדבר ואספרה אז איך הייתי בגלות הזה עני ודל. וזהו "אני אדבר אני עניתי מאוד", שאדבר ואספר הגלות והעינוי אשר סבלנו. וגם כן אדבר איך "אני אמרתי בחפזי" שהוא בצרת הגלות ומצוקותיו, מלשון "ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול" (שמואל א', כ"ג, כ"ו), או "רקים ופוחזים" (שופטים ט', ד'), שהוא לשון המורה על השפלות והצרה, אז בזמן הגאולה שאהיה חפשי אדבר ואספר איך הייתי אומר בימים ההם "כל האדם כוזב". רצה לומר כל הנביאים שהתנבאו על גאולתי ותשועתי כולם כוזבים לפי שעבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, כי כזב משה רבינו עליו השלום בייעודיו, כזב ישעיה בנחמותיו, כזבו ירמיה ויחזקאל בנבואותיהם, וכן שאר הנביאים כולם – כל האדם כוזב. כי יבוא זמן בגאולה העתידה שתזכור האומה ותדבר כל הדברים המתיאשים שהיו אומרים בזמן הגלות. ואפשר עוד לפרש "אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב" שישראל בגלות הזה עם כל חפזו וצרותיו תמיד אומרים אל האומות המושלות עליהם, לענין אמונותיהם ודתיהם, "כל האדם כוזב", לא מרובכם מכל העמים ואנחנו מתי מעט תחשבו שהאמת אתכם וכי רבים יחכמו, ואינו כן כי כל האדם כוזב באמונותיהם ואמת ה' לעולם אתנו.
ולפי שבזמן התשועה יגדיל ה' לעשות עמנו לכן אמר "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קט"ז, י"ב), רצה לומר מה גמול אשיב לו, במה אקדם פניו על כל הטובה אשר עשה עמי כל תגמולוהי עלי, והם ממנו יתברך על צד החסד לא על צד הדין. וכל תגמולוהי עלי ואני בעל חובו בכולם, ומה לי לעשות כי אם ככל אשר אנחנו עושים פה היום שמהללים אותו בכוס של ברכות, וכן בזמן ההוא "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" (שם שם, י"ג), רצה לומר לעתיד אני נושא כוס ישועות אחת שהיא ישועת מצרים, אבל בקיבוץ הגלויות כוס ישועות רבות אשא ואקרא בשמו ואפרסם בכל בני אדם גבורתו, ואז בבוא תשועתו "נדרי לה' אשלם" (שם שם, י"ד) לא בבית כמעשה ליל הסדר כי אם בבית המקדש "נגדה נא לכל עמו". ואם תאמר שזה יצדק בזוכים לחיים בזמן הגאולה אבל במקהלות ורבבות עם ישראל שמתו בגלות בנפש מרה ולא ראו בטובה מה יהיה ענינם? על זה "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו", רצה לומר יקר וגדולה וכבוד ושלמות הנפש יקנו חסידי ה' במותם בגלות, כי יהיו נפשותם צרורות בצרור החיים את ה'.
ואחרי שהזכיר כל זאת בדרך בטחון ואמונה שהוא מאמין שכך יהיה, התפלל אל ה' בשם האומה "אנא ה' כי אני עבדך", רצה לומר זכור נא כי אני עבדך ולא קנין כספך, אלא יליד בית כבן האמה שאמרה התורה "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ" (שמות כ"א, ד'), ולכן אמר שתי פעמים מילת "עבדך" שהוא רמז לעם העומד בגלות שהוא מאותה אומה שנתיחדה לעבודתו מכל האומות. וזהו בן אמתך, והיתה טענתו "פתחת למוסרי", רצה לומר הלא אתה ה' אלהינו כשהיינו במצרים אסורים בכור הברזל פתחת למוסרי והוצאתני משעבוד לגאולה, לכן יהי רצון מלפניך שגם עתה תעשה עמדי כן, ואם שם עשו ישראל זבח חג הפסח ואמרו שירה, גם עתה לך אזבח תודה במקום אותו זבח, ובשם ה' אקרא במקום אותה שירה, ויהיה לנו גם בזה יתרון גדול כי הם אמרו השיר וההודאה במדבר כל קהלם יחד, ואנחנו "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו" כמו שהם עשו שירה בקהל גדול, ומוסף עליהם שאנחנו נעשה אותה ההודעה "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים" ובאה ב"ה" מלת "נגדה" כמו נגד ה לפי שהיה שם חמישה חלקים, עזרת נשים, ועזרת ישראל, אולם, דביר והיכל, שכאשר יהיו כל בני ישראל מקובצים תוך חצרות בית ה' שהוא בתוך גבול ירושלים אז ישולמו הנדרים האלה. ותוספת ה"י" בתוככי הוא לרמוז עשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ולכן היה סוף דבריו "הללויה", שיאמר לכל העם: הללו את ה' על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות שעשה עמנו.