דברי יצחק בן השר הדון יהודה אברבנאל זצ"ל

כי מנעורי גדלני העושר והכבוד, בית והון נחלת אבות ומה' מעלה רמה עם מלכים ויועצי ארץ בחצריהם ובמידותם, והייתי קרוב אליהם, ועלימו חטוף מילתי. ובתוך עמי הוספתי על כל אשר היה לפני תורה וגדולה עבדים ושפחות ובני בית אוכלי לחמי צמרי ופשתי, כי אעבור כל טובי על פני, "לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת". (תהלים ע"א, ט"ו)

כי רדף אויב נפשי, מלך עריץ ובוצע בצע מלך פורטוגל1, מעל פני האדמה מקום קברות אבותי, ומפני חרב היונה חמת מלאכי מות נטשתי את נחלתי, נדדתי ממקומי כציפור לעוף כדרור לנוד, ובאתי אל מלכות קסטיליה רבתי, שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת". (תהלים ק"ו, ב)

כי הפרני אלוהים בארץ ההיא, שם ציווה ה' את הברכה באסמי, כנסתי לי כסף וזהב קניתי לי כבוד מלכים ושרי הארץ, הייתי לראש לכל עמי בני ציון היקרים שלמים וכן רבים. והמה חכמים מחוכמים מיחוסתא דבבל, ויחלו כמטר לי ואחר דברי לא ישנו. שמח לבי ויגל כבודי ונשכח כל עמלי. אף חכמתי ועזק תורתי עמדו לי, "אמרות ה' אמרות טהורות". (תהלים י"ב, ז')

כי הנה האדון ה' צבאות, חשב להשחית חומת בת ציון גלות ירושלים אשר בספרד2, היה ה' כאויב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ושלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלכים מחבלים והשליכום אל ארץ אחרת ויגרשום מבית תענוגיהם. מארץ מגוריהם הוציאום קראו אחריהם מלא, וישא העם את מצוקם על שכמם בשמלותם צרורות.

כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים נלחם בעמו חבל נחלתו, לאמור אספה עלימו רעות הגירוש עד אין מספר. ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל מדבר העמים, ואני בתוך הגולה עברנו מַעְבָּרָה, גֶבַע מלון לנו, חרְדָה הרָמָה3, נפלה המעלה, ובאדירים משברי ים באנו למלכות נאפוליש, בשובה ונחת נתקבלנו, אמרתי עתה ירחיב ה' לנו, ועל ההולכים בחושך יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח', ב').

כי חנני אלוהים שמה ומקני פרץ בארץ, עשיתי לי יד ושם בקדושים אשר בארץ המה, עובר לסוחר בשלום ובמישור, בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. רעי נכון מלפני, הבנים בני והצאן צאני, ביתי בית ועד לחכמים הרודים בעם העושים במלאכת ה', שמה תרעה תורה תרביץ בצהרים, משם רועה אבן ישראל אם לחסד אם לעמי אם לשבט, ידי לא אסורות.

כי כשלה ירושלים ויהודה נפל (ישעיהו ג', ח'.), גם שם אשר נסנו לא הונח לנו, כי נשא ה' עלינו גוי מרחוק, בני צרפת משנאי ה'4, ויבואו על הארץ לשחתה ועל ישראל ידו גורל. גם אנשי הארץ אנשי סדום קמו עמדו לשלול שלל ולבוז בז ולאמור לציון לא יזכר שם ישראל עוד, נתנו למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וירבו בבת יהודה מכת חרב והרג ואובדן, פצע וחבורות.

כי שנא שלח אמר ה' צבאות (מלאכי ב', ט"ז), בתתו את ישראל הרדיפוהו מנוחה, נשאו את רדידם מעליהם, גם בניהם ובנותיהם הלכו בשבי ועיניהם רואות ואין לאל ידם. ורבים מעמי הארץ עברו תורות חלפו חק, ובאו במים הזידונים, וזה האחרון עצמו סורו טמא קראו למו, קומו צאו מתוך עמנו, אמרו בגויים אל תשבו בארצנו ומצאונו רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים ל"א, י"ז).

כי אפפו עלי רעות מהם ומהמונם, ישליו אהלים לשודדים, וכל אשר כנסתי עשרתי מצאתי און לי, הון עתק צדקה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הלכו בשבי, וכל ספרי ומחמדי הטובים לקחו להם, ספו תמו מן בלהות, ותשאני רוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י"א, ו') ואלך לנפשי והייתי נע ונד בארץ ואמלטה בעור שיני כאורח הנוטה ללון מפני חרבות מדהרות דהרות אבירות (ירמיהו ל', ט"ז).

כי תאמרו איה בית נדיב, איה סופר את הספרים, איה שוקל בפלס ומאזני משפט את המעשים, כי עתה ריקם שלחני הזמן, כבודי מעלי הרחיק, חדלו קרובי ומיודעי, בני ביתי ואמהותי אשתי ובני יצאוני והנם בארץ אחרת, ונשארתי אני לבדי גר בארץ נכריה, אחזוני ימי עוני ותתעטף עלי נפשי הלך אלך ובכה על נהרות.

כי זקנתי מהיות לאיש, עזבני כוחי ואיננו אלי כתמול שלשום, ואור עיני גם הם אין איתי, כי חשכו הרואות בארובות מעמל וכעס אביט, לבי סחרחר רע ומר, ואף כי מקדם קדמתה חיילים יגבר כאיש חי רב פעלים הן עתה קטונתי מכל החסדים ואני אנה אני בא, כגוי לא ישמע לשונו והדיבור אין בי, ואיככה אוכל לקלקל פנים, אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת. (תהלים ע"א, ט"ז)

כי שמעתי אומרים, הנה יום בא מועד מועדים פסח הוא לה', מוציא אסירים מבית עבדים, והנה עתו עת רודים. עלי תשתפך נפשי, צרה ויגון אמצא ונפשי שוממה דוממה, זכרתי ימים מקדם אלה הם מועדי ושמחת פסחי, בסוד אלוה עלי אהלי, האישה וילדיה כשתילי זיתים סביב לשולחני, סביבותי נערי. ועתה רבות אנחותי, אשה אל אחותה חוברות (שמות כ"ו, ג').

כי יודע כל שער עמי את כל כבודי וכל העם רואים אם אכלתי פתי לבדי, לא פסקו משולחני אנשים חכמים ונבונים, זה השולחן אשר לפני ה', יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. הלא פרוס לרעב לחמי על שולחני לעניים מרודים ובאו האובדים, והיה כל מבקש ה' ילך שמה, את זה לעומת זה, לבי הומה לי. הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי (איוב ו', ז') כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת (יחזקאל א', ג').

כי שחה לעפר נפשי אמרתי נגזרתי, דברתי אני אל לבי למה תהיה כאיש נדהם או חולם חלום, למה תמות בלא עתך, מה יתן לך ומה יוסיף לך כי תזכרנה הראשונות, חבל על דאבדין, ומדוע אביא אליו דיבות, צדיק הוא ה' כי כל דרכיו משפט, שים נא כבוד לה' ובתורתו תהגה, דרוש מעל ספר ה' פקודיו משמחי לב, כי הם מקור חיים בֹּארוֹת בֹּארֹת. (ירמיהו ב', י"ג)

כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני, ואין מעצור לה' מלהושיע, והשיב לב אבות על בנים ויושיבם לבטח, טוב הארץ תאכלו, ובמקום שבימים ההמה ובזמן הזה בימי חרפי היה זבח משפחה לנו בעיר זִבְחֵי הַבְהָבַי (הושע ח', י"ג), גם עתה תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל בתורת ה', ועשית פסח לה' אלוהיך בפירוש ההגדות וערבות דברי דודים וענייני החג, קלות וחמורות.

כי ממזרח שמש ועד מבואו, מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע זאת חוקת הפסח, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמו ספר הגדת חג המצות, ונהורא ושכלתנא וחכמא יתירה אשתכחת בסיפוריו והגדותיו, נבערים בעם אשר יבינום כפשוטם לא ידעו ולא יבינו, ואתה בן אדם תחפש אותם בנרות, ומצא חן ושכל טוב, וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת (בראשית א', ט"ו).

כי יסכון עלימו משכיל, ישמע חכם ויוסיף לקח, אמרתי עת לעשות לה' פירוש בהגדות הפסח מקיף בענייני הגלות וסבותיו ובאופני הגאולה ונפלאותיה, כולל פרשיות ודרושים בטעמים נכבדים, חדשים לא שיערום ראשונים, מתוקים מדבש ונופת צופים, ואקרא שם המאמר הזה זבח פסח, כי הוא זבחי אלוהים מרוח נשברה ובברכת הודאה להולכי מדברות.

כי השח אלוה חכמה, הבינה וגם חקרה על דרך שאלה ותשובה, והיו השאלות והספקות כדורבנות ללבבות למצוא דברי חפץ על תשובתם ושערי צדק להכנס לאמתחתם. על כן אמרתי הנה באתי בזכרון השאלות הנופלות בדברי ההגדה כפי הציור הראשון ואסדרם בשערים כלשון למורים, לדעת לעות את יעף דבר לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת (ישעיהו מ"ב, ז').

וזה החלי לעשות בשם ה' אל עולם