עוד עשה בחינה תשיעית, באומרו "אילו סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא האכילנו את המן דיינו", כלומר אפשר היה לספק צרכנו ולתת לחם בר ולחם ומזון אנושי אף על פי שהיה קניינו בדרכי ניסיים, אבל האל יתברך על הצד היותר טוב נתן להם את המן שהיה מזון אלוהי מוגשם באוויר והיה בו כוח עליון, כמו שדרשו חז"ל "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ" (תהלים ע"ח, כ"ה), לחם שאכלים מלאכי השרת , עד שלהיותו דבר יוצא מן הטבע לא ידעו מה הוא והיו מרגישים בו כמה טעמים, לקטנים היה כלשד השמן, הבחורים עושים אותו עוגות, לחולים היה טעמו כצפיחית בדבש, לזקנים ובשלו בפרוד, לאומות העולם כזרע גד והיה יכול לספק צרכם בעודות שהוציאו ממצרים כמו שספק מלבושים.

וכבר נזכרו שמונה ניסים נפלאים:

א – היותו באויר הפשוט ונעשה ממנו מזון ראוי להזנה.

ב – שהתמיד הנס הזה ארבעים שנה ובכל הנסים שנזכרו בכתוב לא נמצא נס מתמיד זמן ארוך כזה.

ג – וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.

ד – ויותירו ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש כאשר דיבר להם משה.

ה – שלא היה כן ביום השבת כמו שנאמר "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ (שמות ט"ז, כ"ד)."

ו – שלא היה יורד בשבת שנאמר "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ" (שם שם כ"ז).

ז – שפסק בבואם אך ארץ נושבת שנאמר "את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת" (שם שם ל"ה).

ח – קיום המן בצנצנת לדורות אף כי מטבעו נמס שנאמר "וחם השמש ונמס". (שם שם כ"א)

וכל זה מורה על מעלת המזון האלהי הזה.