עוד עשה בחינה חמישית באומרו "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע את הים דיינו", רצה לומר שעשה ה' נס גדול בקריעת ים סוף כי שינה הסדר הטבעי המוטבע מששת ימי בראשית מבלי הכרח כי אם על צד היותר טוב, לפי שכבר היה הקדוש ברוך הוא יכול להצילם מיד מצרים אחרי שהוציאם משם מבלי שיקרע את הים, אם לא היה מקשה את לב פרעה לרדוף אחריהם, כי הוא לא רדף כי אם בעבור שהקשה ה' את רוחו ובני ישראל עשו עלילות כמו שאמר "וישובו ויחנו לפני פי החירות" (שמות י"ד, ב') ואמר פרעה לבני ישראל "נבוכים הם בארץ", או שישים בלב פרעה לשוב מצרימה כי "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּו" (משלי כ"א, א'), או ישליך על המצריים אבנים מן השמים או באופן אחר מהאופנים כי רבים הם לפני המקום לעשות כרצונו. ולזה אמר רבי עקיבא שהיה די לנו בכל הניסים שנעשו במצרים גם מבלי מופתי הים שלא נעשו על צד ההכרח אלא על צד היותר טוב כדי ש"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם" (תהלים ק"ד, ל"ה) .