תשובות לשערים פ"ד – פ"ו ר' יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות וכו'. בפרק ערבי פסחים הזכירו חז"ל ההגדה ויציאת מצרים אשר חייב על כל איש לספר בלילה הזה, והביאו פרשת וידוי הבכורים כלה בדרשותיהם עד רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, והזכירו מיד אחרי זה רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח וכו' ואחריו ההלל וברכת אשר גאלנו, ולא הביאו שמה דבר מדרשת ר' יוסי הגלילי ורבי אליעזר ורבי עקיבא שעשו יסוד ועיקר כל דרשותיהם על ניסי הים.

אמנם החכמים מסדרי המכילתא נוכחו לאות כי ראוי להכניס המאמרים האלה הערבים בדרשות עניני מצרים ומפליגין במעשה ה' כי נורא הוא, וכל שכן בדברי השלם רבי עקיבא. ובמאמר כמה מעלות טובות נכללו החסדים כולם אשר יתחברו ביציאת מצרים ושנמשכו אחריה, ומפני שעניניהם ונפלאותיהם הם קשורים עם מופתי מצרים ראויים הם שיעלה זכרונם על הספר, ולכן הוסיפו המאמרים האלה בטופס ההגדה, וגם אנחנו היום אומרים אותם, ונזכרים אחרי זיכרון מכות מצרים, כי מהם עשו התחלה ראיה וטענה על מופתי הים, ובאחרונה בא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שהוא היותר הכרחי כמו שיתבאר להלן.

והנה אחד שמנה המגיד העשר מכות הביא עליו דברי רבי יוסי הגלילי "מנין אחת אתה אומר" וכו', ושיעור מאמרו כך הוא: אתה אומר שלקו המצריים במצרים עשר מכות מנין לנו שעל הים לקו חמישים מכות? כי לא ישאל רבי יוסי ולא ידרוש להוכיח שלקו במצרים עשר מכות כי זהו דבר ידוע לכל, אלא בא להוכיח על מכות הים שהיו חמישים ומביא ראיה מפסוק "אצבע אלוהים היא", ואף שאותו פסוק הוא במכת כינים לדעתו לא אמרו אותו החרטומים על הכינים בלבד אלא על כל המכות שנמנו וגמרו שהן אצבע אלהים, כי באות המטה ומכת הדם ומכת הצפרדעים התאמצו החרטומים לעשות כמותם כדי להראות שהיו דברים מלאכותיים הנעשים בתחבולה כדרכם ובעלילותם ולא היו נפלאות אלהיות, אבל במכת הכינים שלא יכלו לעשות כמתכונתה, החליטו שכל המעשים שעשו משה ואהרן מתחילתם ועד סופם הם מעשה אלהים ואמרו אצבע אלהים היא, ולכן לא השתדלו עוד החרטומים לעשות כמותם ולא שאל אותם פרעה עוד לעשות גם הם בלטיהם, כי כבר קיימו וקבלו שהן פעולות אלהיות כולן הראשונות והאחרונות. ומזה הוכיח רבי יוסי הגלילי מה שאמרו אצבע אלהים היא על עשר המכות, ולפיכך דרש אם כל מופתי מכות מצרים מתוארות באצבע להורות על מעלת הפעול יתברך כאילו כולן נעשו באצבע קטנה מאצבעותיו, אם כן במופתי הים שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה" נתחייב לומר שהיה ערכם לערך מופתי מצרים כמו היד לעומת האצבע, ואם באצבע הכח עשר מכות ראוי לומר שהכח ביד שיש בה חמש אצבעות חמישים מכות כי חמש פעמים עשר הם חמישים. ואתה תראה בענין לוחות הברית שהיו כתובים בהם עשרת הדברות ונאמר בהם כתובים באצבע אלהים ועל הגרמים השמיימים אמר המשורר "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהלים ח', ד') וגו', וכבר ראיה דברי הרב המורה שהיו כדורים חמישים, והסכמות הידיעות האלה מורה על התקשרות הדברים העליונים עם התחתונים, והנה הרב דוד אבודרהם הקשה על זה המאמר כי במכת דבר נאמר גם כן "יד ה'", הרי שעשה ביד ולא באצבע, והשיב עליו שהפסוקים אינם אלא אסמכתא בעלמא והקבלה היא העיקר. ואני אומר שרבי יוסי הגלילי סבר שמילת יד היא משותפת בהוראותיה כי נאמר על יד על המקום כמו "יד הירדן" "ויד תהיה לך על אזנך" ונאמר על המגפה כמו "ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים" ונאמר על היד הגשמית הכוללת חמש אצבעות. ונראה לפרש "הנה יד ה' הויה במקנך| על המגפה לפי שהכתוב קראה דבר אבל מה שנאמר על הים "וירא ישראל את היד הגדולה" מלה גדולה מורה שנאמר יד הנחתה הגשמית ולכן היה מקום לדרשתו.

והותרו בזה הספקות בשערים פ"ד, פ"ה, פ"ו.

אמנם קשה לנו מאוד במאמרי האנשים ההם השלמים אתנו האומרים שעל הים לקו חמישים מכות לדעת ר' יוסי הגלילי ומאתיים מכות לדעת רבי אליעזר ומאתיים וחמישים מכות לדעת רבי עקיבא, כי איך ציירו אותו המספר הגדול מהמכות שעל הים? ומשנה מפורשת היא באבות פרק ח': "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים", ומה יעשו בדרשותיהם הסותרות משנה זו? גם אשאלם ויודיעוני במה ישתנו המכות כולם אלו מאלו, ואם היו מתיחסות במספרם עם מכות מצרים האם היו גם כן מתיחסות אליהן באיכותן או שהיו מכות הים ממין אחר מתחלף ממכות מצרים?

ומה שנראה בזה הוא שהחכמים שלשתם הבינו אותה משנה באבות על הניסים שנעשו לישראל בהצלתם במצרים או על הים ולא על המכות שלקו המצריים לא במצרים ולא על הים, וכן פירש הרמב"ם שם במשנה. אמנם העשרה ניסים שנעשו לישראל המצרים הם מה שנצולו מן העשר מכות, והיות כל מכה ומכה מהן מיוחדת למצריים ולא לישראל, והם ניסים בלא ספק. וכן משמע מלשון התורה בכל מכה ומכה מלבד מכת הכנים שלא נתברר בה אבל כן מקובל באומה. כי נאמר בפירוש בדם "ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור" להורות שהנס היה לישראל שלא הורע להם. ונאמר בצפרדע "ובאו בביתך ובחדרי משכבך", ונאמר בערוב "והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן", ונאמר בדבר "וממקנה בני ישראל לא מת אחד", ונאמר בשחין "כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים", ונאמר בברד "רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד", ונאמר בארבה "ויעל הארבה על כל ארץ מצרים", ונאמר בחושך "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". וכל זה מורה שלא היו המכות בישראל. אמנם העשה ניסים שנעשו לישראל על הים הם קבלה, ואלו הם:

א – הובקעו המים כפשוטו בפסוק "ויבקעו המים" (שמות י"ד, כ"א).

ב – אחר שבאו נעשו כקובה ועליו כדמות גג לא מקופח ולא משופע, כי היה כל הדרך בים כאילו היה בו נקב וחלול והמין מימין ומשמאל וממעל, וזהו מאמר חבקוק: "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו" (חבקוק, ג', י"ד).

ג – קרקע הים נתקשתה ונקפה להם שנאמר "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות.

ד – כי דרכי מצרים היו בחומר מדובק והוא מה שנאמר "חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (שם שם, ט"ו).

ה – שנבקע הים לדרכים רבים כמספר השבטים כעין קשה ועגול כמו שנאמר "לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים" (תהלים קל"ו, י"ג).

ו – שנקפאו המים ונתקשו כאבנים שנאמר "שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם" (תהלים ע"ד, י"ג) רצה לומר שנתקשו המים עד שנעשו חזקים שאופן שיברו הראשים עליהם.

ז – שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים רצה לומר להיות חתיכה אחת אלא היו חתיכות רבות כאילו היו אבנים מסודרים קצתם על קצתם והוא מה שאמר "אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעׇזְּךָ֣ יָ֑ם" (שם.).

ח – שנקפאו כזכוכית והיו בהירים כשוהם כדי שיראו קצהם את קצהם בעת עברם בים כמו שנאמר "חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים" (תהלים י"ח, י"ב), רצה לומר קיבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר.

ט – שהיו נוזלים מהם מים מתוקים והיו שותים אותם.

י – שהיו נקפאים בעת שהיו נוזלים אחר שלקחו מהם מה ששתו בטרם ירדו לארץ וכמו שנאמר "נצבו כמו נד נוזלים", רצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב הים.

ומצאנו בקבלה גם כן שבאו על המצריים מכות בים יותר ממכות מצרים, אבל כולן היו מעשרה המינים אשר לקו במצרים ונתחלקו למינים רבים על הים ועל זה רמז באומרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, היינו במדבר ים סוף, עד כאן לשון הרב.

ולמדנו מדבריו שהמשנה ההיא היה ענינה הניסים שנעשו עם ישראל בהצלתם, אבל ענין המכות שנלקו בהן המצריים במצרים ועל הים הוא דבר אחר ועליו נאמר במשנה "עשר מכות נלקו המצריים". ומורה שהעשר מכות הן כנגד המצריים והעשרה ניסים הם בבחינת ישראל וערכם, ובדרך הזה לא תפול סתירה מהמשנה לדברי השלמים האלה, עוד ביאר שהמכות שנלקו בהם המצריים כל הים היו ממין עשר מכות, והביאו לזה לפי שראה שכל החכמים האלה עשו יחס וערך גדול בין מכות מצרים למכות הים, באמרם שבעד כל אחת ואחת ממכות מצרים נעשו חמש על הים, כי היעלה על הדעת שלא יעשו היחס והערך הזה כי אם במספר שהוא דבר מקרי בהן ושלא יהיה שום הדמות ויחס בעינינם ועצמם? האם נאמר ששני מיני האדם הם כנגד שני אגוזים שנמכרים בשוק? אלא אין ספק שלא באו החכמים להעריך וליחס מכות מצרים ומכות הים כי אם להיותם בכמותן ואיכותם ומבען. ולכן היתה הדרשה "כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה" וכו', אצה למר שנעשו על הים חמישה פעמים כנגד האצבע שנעשה במצרים כי יש ביד חמש אצבעות. ומזה הוכיח שהיו מכות היום ממין מכות מצרים כיון שכולם היו אצבעות. ואולי יסמוך לזה גם כן הפסוק שאמרו הפלישתים כשבא ארון האלהים אל המחנה בימי עלי שאמרו: "אוֹי לָנוּ, מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה; אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר" (שמואל א', ד' ח'). ובאמרם "כל מכה" רמזו לעשר המכות שבמצרים ובאמרם "במדבר" הכוונה על מדבר ים סוף כמו שהביאו הרב. וראוי שנפרט זה ונראה אם יצדק בכל המכות, כי הדם שנעשה מהיאור במצרים גם כן נעשה ממנו הרבה בים סוף כי נשפכו בתוכו דמים רבים מהמצריים. וכן אם במצרים עלו עליהם הצפרדעים כל שכן שהיה זה על הים מקום היותם. אם במצרים נעשו הכינים בעפר האדמה גם בבוא פרעה לרדוף אחרי בני ישראל העלו עפר על ראשם בדרך והיו לכנים. אם במצרים באו בעלי חיות מעורבים להזיק בהם גם בים באו יותר ויותר כי "שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות". אם המצרים באה מכת השחין פורח אבעבועות על המצרים כל שכן שהיה להם שחין במים שמתים שמה נפוחים ומלאים אבעבועות. אם במצרים בא הברד והקולות גם בים המים נעשו כאבנים ונופלים עליהם כמו שאמרו חז"ל "שברת ראשי תנינים על המים" ששם היו המצריים. אם במצרים אם במצרים בא הארבה והם העופות היורדים לאכול כל שכן שהיה זה בים בהיותם מתים שם פגרים היו יורדים עליהם העופות וכמו שנאמר "וירד העיט על הפגרים". אם במצרים היתה מכת החושך כל שכן שהיה חושך למצריים בתוך הים וכמו שנאמר "ויהי הענן והחושך". אם במצרים היתה מכת בכורות הנה על הים נלקו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו, נער וזקן קטון וגדול כולם ספו המו מן הבלהות.

ונתבאר מזה שמכות מצרים נחשבו כאצבע אחת, ומכות הים היו חמש אצבעות, היינו תוספת מיני המכות ההם בעצמן על אחת כמה וכמה כפולה ומכופלת, ובכל זאת היו מאותו המין. והוא מה שרציתי לבאר ולכן אמרו במשנה שהוכו במצרים עשר מכות ועל הים עשר מכות רצה לומר עשרה מינים שהם סוגי המכות אך נכפלו כמה פעמים.