הגאון ז"ל מנה בכלל המצות פרשיות המסורות לצבור כגון פרשת סנהדרי גדולה וקטנה ודיני ממונות ולא ירדו האחרונים ז"ל לסוף דעתו כי הרמב"ן ז"ל השיב עליו לפי שמנה קצת הקדמות המצוה עם המצות וגם הרמב"ן ז"ל עם היותו מלמד זכות עליו בזה העיד על עצמו ז"ל שאין דעת הגאון ז"ל מתבאר לו כהוגן שהוא מונה כללות במקום פרט ולאוין במקום עשה ולפי שאין זה מזיק למנין המצות לא אאריך בו אלא בענין אחד שבא בכלל הפרשיות והיא אזהרה אחת לא כתבה הרמב"ם ז"ל. ובה"ג ז"ל כתב פרשת מצות נחלות ופרשת משפט הבכורה וכתב הרמב"ם ז"ל שהיא אזהרה שלא נעביר נחלה מהבכור של לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"כ הכניסה הרז"ל במנין האזהרות אבל לא תסוב נחלה וגו' כבר אמרו בפ' יש נוחלין שלא נהג אלא באותו הדור ואם כן מצות שעה היתה ולא תכנס במנין כמו שנודע מהשרשים. ופירוש מפיקי תושיות, מוציאים חכמות לרוות נפשות צמאות: