המשורר ז"ל כלל כל הכהנים במלת משיחי שאין איסור זה בכהן גדול בלבד ופי' ז"ל במכילתא מה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו שכשיעלה למזבח לא יהא פוסע פסיעה גסה אבל מהלך עקב בצד גודל. ומה שאמר לא תשחט פסחי וגו' הוא הדין לשאר קדשים שאסור להעלותן בחוץ. והוא מה שאמר הכתוב אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרתה ובגמ' זבחים אמרו אזהרה לעונש זה מהיקשא דמעלה בחוץ שם תעלה ושם תעשה מה עלייה ענש והזהיר אף עשייה ענש והזהיר. ומה שכתוב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך פי' בגמ' פסחים פ' האשה (צא) לדעת ר' יוסי ור' שמעון בשוחט את הפסח בבמת יחיד בשעת איסורי הבמות. ואם כן הרי הוא בכלל שאר הקרבנות והרז"ל כתב בחיבורו הגדול שאף בשעת היתר הבמות לוקה ואיני יודע מנין לו ולדבריו היה לו ז"ל למנות זה לאו מיוחד ואולי לא מנאו מפני שאין היתר הבמות נוהג לעולם. וכן בהלכות סנהדרין לא מנאו עם הלאוין שלוקין עליהם. ואח"כ מצאתי בפ' דם חטאת כדברי הרמב"ם ז"ל: