ענין זרוז מתנים הוא נעלם מאד לא נתברר לי ענינו. ומפרש האזהרות הוא סובר בו סברות אומר שעל קנה המאזנים ומיתריו הוא מזהיר שהחבל בלשון ארמית מתנא, וזה רחוק מתכונת המשורר. עוד פי' שהוא מענין מתניכם חגורים שיזרז גופו לפסח לצפות רגלו של משיח וכן הוא מוכח בירושלמי. וגם זה אינו נראה שיהי' דעת המשורר. והגאון ז"ל כתב מצות הגוף וגם זה נעלם ואפשר שהוא מזהיר לאדם שיהי' זריז במצות וכאמרם ז"ל זהירות מביאה לידי זריזות וכו'. ובכלל אינו מן המנין:

וצדוק מאזנים מאמרו יתעלה מאזני צדק. וכתב הרז"ל שמדת הלח והיבש וכל התלוי במצות מדות הכל הוא נמנה מצוה אחת ולשון ספרא על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במדות מודה ביציאת מצרים:

ומתת פי שנים לבנים הבכורים. הרז"ל כתב שזה אינו נמנה בפרט אבל הוא דין מיוחד יותר על שאר האחים שהוא נמנה לעצמו ואם האב העביר מבנו הבכור הבכורה עובר בעשה וגם הוא חייב להודיע מי הוא הבכור. ויצוה עליו בבכורה והגאון ז"ל מנאה גם כן: