אמר רבי חנינה הלכה כרבן גמליאל כו' חד בר נש כו'. הפני משה חילק דאם אמר יהא בידך לא מהני לחודא ואם אמר יהא לי בידך מהני ולא נמצא כלל החילוק הזה בפוסקים. אולם מצאתי בתי' הרמב"ן לגיטין (דס"ג) דגרס רבא קמיה דרב אם בא לחזור יחזור והקושיא דרב סותר את עצמו ותירץ דאם אמר יהא בידך דלא מהני ואם יהיה לי בידך מהני ולא יחזור (אולם בבעה"ע אות ש' שלישות גרס בעובדא דרב לא יחזור כגירסת הפני משה וע' בתמים דעים סי' רל"ט) וגם במה שפי' הפ"מ אם אומר אחר הדלת היה עומד ושומע דפי' בתמיה ומבואר מזה דבסתמא לא קפיד רק דוקא היכא דידעינן הוא נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל הפוסקים דאף בסתמא אמרינן דקפיד רק היכא דידעינן בודאי דלא קפיד ופירשו הירושלמי בניחותא והבן:

נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת כו'. כ' הפ"מ כלומר היא ביש לה דעת להבחין בין גיטה לדבר אחר כדלקמי' ואביה בשאין לה דעת. והוא דחוק לפרש בין היא בין אביה לצדדין ומ"ש אח"כ אם יש בה כו' קאי אדלעיל והנכון דהירושלמי סובר דבאין לה דעת בין היא בין אביה שוין דאין יכולין לקבל גיטה וזה שכ' דבין היא בין איביה שווין בדבר וכן פי' הרמב"ן בקידושין דמ"ג. ועשו"ת רדב"ז ת"ג סי' תקע"ז מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו:

הרי הוא במקום פלוני כו' הפ"מ כ' כלומר בזו היא שמודה ר"א כו' ולא פליג כו' והוא תמוה דא"כ אמאי נקט הירושלמי בהרי הוא הרבותא דר"א פליג באומר תן גט לאשתי במקום פלוני אבל בהרי הוא גם חכמים מודים והנכון דמתחלה אמר דר"א פליג גם באומר תן לאשתי במקום פלוני ואינו אומר רק במיחד ואמר אלא במקום פלוני ואח"כ אמר דבהרי הוא גם ר"א מודה כו' אף חכמים מודו כלומר דבזה גם חכמים מודו לר"א וא"ש ומצאתי להשדה יהושע שגם היא פי' כן:

מ"ט דר"י אני אומר א' קרוב מצאו ולקח ממנו. הכ"מ פי' שמצא קרוב להעיר א' ולקחו ממנו כו' ולדעתי יוצדק יותר לפרש דמצא א' שהוא קרוב לו ולכן לקח ממנו אע"פ שייחד לו ליקח מאחר מ"מ כיון שהוא קרוב אליו לכן לקח ממנו. ושוב ראיתי להרא"ש בדמאי (פ"ד ה"ד) שפי' כן: