Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Megillah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מנשה הוה יתיב כו'. במרדכי פ"ג דמגילה הגירסא מעשה בחד דהוי יתיב כו' וכתב דאיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציא בפיו אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. וראיתי להשירי ברכה בא"ח סי' תר"צ סק"א שכ' בשם הראב"ן שכ' דאם קראה מתנמנם דיצא וה"ה לשומע ממתנמנם וא"כ איך יפרש הירושלמי הזה דלא יהיה נגד המשנה וע"ש מה שדחק בזה. אמנם לפמ"ש הקרבן העדה חזור לך דלא כוונית נראה דאק"ש קאי ובתוספותיו ביאר דק"ש קבלות עול מלכות שמים בעינן שיהיה ער ממש שיתכוון בכל לבו עכ"ל. א"כ לק"מ דבמגילה גם הירושלמי מודה וא"ש בפשיטות. ועשו"ת משכנ"י חא"ח (דף ס' ע"ג) שכ' וז"ל ואהא מייתי בירושלמי שאם קראה מתנמנם וצוה לחזור משום שלא כיון ומתני' דמכשיר איירי שכיון לבו בעת שהוא ער וכו' ומתורץ קושיות המרדכי ע"ש עכ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ קושיות השיורי ברכה דהראב"ן מיירי כשכיון בעת שהיה ער אך דבריו לא נהירין דמנין היה יודע ר' זעירא שלא כיון דהא כוונה אינו יודע רק האיש בעצמו והנכון כמ"ש הקרבן העדה:
הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה נאמר בארבעה עשר בכרכים עי' ביאורו בקרבן העדה. ועי' ברא"ש במגילה פ"ב שלא הביא הדחי' נראה שלא היה בגירסתו וכמ"ש במראה הפנים. ובזה א"ש מה שתמה השירי קרבן על הכל בו שדחק א"ע ליישב קושית הירושלמי דמיירי בשלא היה לו מגילה דהא הירושלמי בעצמו מתרץ זה דאין אסור במלאכה אלא ביומו אבל בכרכים כשקורין בי"ד אינו אסור במלאכה ע"ש ויותר היה לו לתמוה על הכלבו במ"ש להלן וז"ל ונוכל לומר שאינו אסור במלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד עכ"ל דמה כתב ונוכל לומר הא מבואר כן להדיא בירושלמי דאינו אסור רק לכ"א ביומו גם מ"ש דאסור ג"כ לאותן שהקדימו לקרות הוא היפוך דברי הירושלמי דכרכים שהקדימו לקרות באמת מותרים המה בעשיית מלאכה. אולם לפמ"ש דבנוסחות הראשונים לא היה כתוב כן בירושלמי א"ש. וראיתי להישועת יעקב (סי' תר"צ סק"ו) שהוכיח מהירושלמי הזה דאם לא כיון במגילה של לילה יצא דאל"כ קשה על הירושלמי מה הקשה הא גם אם נימא דאסור במלאכה עכ"ז מותר בלילה ואינו אסור במלאכה רק ביום דהא לענין משתה ושמחה קיי"ל דאינו נוהג רק ביום ולא בלילה וה"ה במלאכה וא"כ דלמא מיירי המשנה דהיה כותבה בלילה אע"כ דא"כ איך סיים דאם כיון לבו יצא דהא בקריאה של לילה אף אם לא כיון יצא עכ"ד. ובאמת אינו מוכח כלל לא מיבעיא לפ"ד הראבי"ה ההובא במרדכי במגילה דס"ל לענין שמחה דנוהג גם בלילה דס"ל דהאי ימי משתה ושמחה הוא כלילי שבת ויומי ואחריו החזיק הב"ח (בסי' תרצ"ה) לקיים כן וכ"נ מדברי הרמ"א שם בודאי לא קשה קושית הישועת יעקב. אולם גם לפ"ד החולק על הראבי"ה הא כ' הטורי אבן במגילה (ד"ו ע"ב) דיש חילוק בין קום ועשה דאינו נוהג רק ביום ומלאכה שהוא בשוא"ת נוהג גם בלילה יעו"ש. ובלא"ה לק"מ דהא כ' התה"ד (סי' קי"ב) דמלאכה של שמחה מותר והקשה מההיא דירושלמי דהיה כותבה כו' דהא כתיבת המגילה הוי דבר של שמחה וכ' וז"ל מיהו נאמר דלא בעי לארויי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמרא דאי הוי יו"ט ממש ודאי היה אסורה לכתוב עכ"ל וא"כ כיון דהירושלמי דחה רק דלא קבלו עליהם ליו"ט ממש בזה היה נוהג ג"כ בלילה כיו"ט וא"כ לא קשה קושית הישועות יעקב:
בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו כו' בפרמ"ג במ"ז (סי' תרפ"ח סק"ד) כתב וז"ל ומ"ש הט"ז דיוצאין בי"ד לא הבנתי כי בפר"ח בריש הסימן הביא ירושלמי בן עיר מהו שיוציא בן כרך כו' ולא איפשטא הנה יראה דעל ר"ח רבה לית חולק דבן כרך יוצא בי"ד ואיבעיא הואיל לכתחלה לא הוי מחויב או דלמא הואיל ודיעבד [יצא] מחויב מקרי ולפ"ז נפשט האיבעיא לקולא ככל תיקו בדרבנן כו' א"כ טבריא והוצל לכתחלה קורין בב' ימים וברוכי רק בי"ד לא בט"ו דיוצא ממ"נ ואסור לברך בט"ו וא"צ לתירוץ הט"ז גם א"צ לטעמא הואיל וזמן קריאה לרוב העולם כדאמרן ולפ"ז יצא לנו הדין בן כרך שקרא בי"ד אסור לברך בט"ו וקורא בלא ברכה כקורא בתורה ואם קרא לבן עיר יצא בן עיר דתיקו דרבנן לקולא עכ"ל. ויש להעיר על דבריו מ"ש דליכא חולק על ההוא דר"ח רבה ולכן תמה על הט"ז ולק"מ דהנה בפ"ק ה"א דאיתא התם ר' חונה בשם ר"ח הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה כו' ר' יוסי ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא הא תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה ב' ימים (פי' הקה"ע והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או עיר ואי ס"ד הכל יוצאין בי"ד למה קורין ב' ימים) א"ל אף אנא סובר כן (שאינו יוצא בי"ד) ויאות כו' הנה מבואר שיש חולקין על ההוא דר"ח רבה וסוברין דאין בן כרך יוצא בי"ד ועיירות המסופקות צריכין לקרות בשניהם ולא כהפרמ"ג דליכא חולק כלל (ועמ"ש הרא"פ בביאורו לירושלמי שקלים פ"א ה"א ובשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ח י"ט בביאור דברי הירושלמי האלו) ולפ"ז כיון דיש חולקין על ר"ת רבה א"כ כשמספקא לן היינו אומרים דצריך לקרותם בב' ימים עכ"ז כיון דרוב העולם קורין בי"ד לכן הולכין אחר הרוב וא"ש דברי הט"ז. גם מ"ש דבן כרך מוציא לבן עיר. הנה הריטב"א בחי' למגילה (ד"ב ע"א) כ' וז"ל וזהו דעת הרשב"א והביא ראיה מדאמרינן בירושלמי בן כרך אינו קורא לבן עיר ובן עיר אינו קורא לבן כרך מבואר דגירסתו היתה בירושלמי שנפשטה האיבעיא דאינו מוציא לא בן עיר לבן כרך ולא בן כרך לבן עיר ועמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דיבמות ובק"ן שם וע"כ פסקו של הפרמ"ג צל"ע:
אבל מפרשי ימים כו' א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו כו' ע' קה"ע שפי' אפי' אם הם בני כרכים כו'. אולם הריטב"א בחי' למגילה (דף י"ט א') יש לו פי' אחר בסוגיא וז"ל אמר ר' מנא בעתיד לחזור למקומו כו' וה"פ דדוקא בבן עיר שעקר דירתו ובכך הוא דמיבעיא לן אבל בן עיר שהוא מפרש בים או הולך במדבר ונמצא שם יום י"ד קורא כמקומו בי"ד שאע"פ שאינו במקום שום חיוב קורא כמקומו א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל שהרי כבר נעקר מן העיר ולכלל בן כרך לא בא וזה כאותו שאמרו בירושלמי במקום אחר בן כרך שעקר לילי י"ד נפטר מכאן ומכאן א"ר פנחס ע"כ היהודים כו' ר' פנחס מהדר איבעיא דר' יודן וקאמר שבן עיר שנתן דעתו לעקור לכרך ליל ט"ו כיון שעדיין הוא בי"ד בעיר קורא בעיר כיון שהוא פרזי באותו שעה עכ"ל מבואר מזה דס"ל דההיא דירושלמי מיירי דוקא בבן עיר. ובבן כרך לפי דעתו אולי קורא ג"כ כמקומו ויותר נראה שאינו קורא כלל. והן אמת שבהגהת המ"א סי' תרפ"ח ס"ה מבואר הדין דמפרש בים כו' בסתמא ובא"ר שם כ' להדיא דה"ה בבן כרך אולם להריטב"א צ"ע בזה. וגם מזה מבואר דהריטב"א פי' הירושלמי לעיל בבן כרך שעקר לילי י"ד נפטר כו' בניחותא דלא כהקה"ע שפירשו בתמיהא:
תירגם עקילס כו'. וכ"ה בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ז) ע' בשירי קרבן שכתב דביפה מראה כ' דבערוך הנוסחא [אתניסאה] לשון יון מות ולא מצאתי דבר זה בערוך כו' גם הגירסא דכאן כו' ע"ש. ונעלם ממנו מ"ש הערוך (ערך א' אות אתינס) דמבואר שם דנוסחתו היתה כן ופי' שם כן. ובמעריך שם האריך בזה שכ"ה פי' הירושלמי דלא כהמת"כ ע"ש [עי' בערוך השלם ע' אתנסיאה פי' בלי מות והוא השארת הנפש עיי"ש]:
מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ כתב הפני משה מכאן ואילך אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים עכ"ל. ובמח"כ שגה בזה והכוונה אדרבה להיפוך דמכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ גם ע"י קטנים דכן מבואר להדיא בתוספתא מגילה פ"ב ששם הובא ג"כ העובדא הזאת וסיימו שם מכאן ואילך הנהיגו שיהיה קטן קורא אותה לרבים. והתוספתא הזאת הובאה ג"כ בא"ז (ה' מגילה סי' שע"ז) מבואר להדיא ההיפוך מפי' הפני משה [וכ"ה בבעל העיטור בעשרת הדברות ה' מגילה שכ' והלכה כר' יהודא דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר' יהודא כדאיתא בתוספתא כו' מכאן ואילך הנהיגו שיהיו הקטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר' יהודא עכ"ל מבואר להדיא דלא כהפני משה]. ודע דקשיא לי ע"ז דאיתא בירושלמי כאן וכ"ה בתוספתא ובבבלי מגילה (ד"כ א') אין מביאין ראיה מן המתיר דא"כ מאי מקשה בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) על מה דאיתא התם דר"ג הורה לבניו לקרות ק"ש עד עמוד השחר וע"ז הקשה בירושלמי שם ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כותיה והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' והא ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה כו' דהא חזינן כאן דאמרו לר"י דאין מביאין ראיה מן המתיר דמוכח דר"י כשחלק עם רבנן עבד עובדא כותיה וכ"ה בכל החכמים כמו שאמרו אין מביאין ראיה מן המתיר ואין לומר דדוקא באיסור דאורייתא אמרו כן דלא עבדו עובדא כותיה והכא בדרבנן עסקינן ובזה עבד עובדא כותיה דהא הך דר"מ שהביאו שמה הוא דסכין אלונתית דהוא רק משום גזירה ועכ"ז לא עבד ר"מ עובדא כותיה וצע"ק: