ויתחיל אור לי"ג כו' אפי' מר"ח כו' ע' בקה"ע שפי' דפריך דיתחיל אור לי"ג לבדוק לאור הנר וקס"ד דאם בדק ליל י"ג צריך לבדוק עוד הפעם בליל י"ד ומשני דאה"נ אפי' מר"ח סגי אם בדק. וקשה לי ע"ז דא"כ איך כ' הראב"ן והובא במרדכי פ"ק דפסחים דאם בדק קודם י"ד יבדוק בי"ד והביא ראיה מהירושלמי דהא בכאן מבואר להיפוך. ושוב ראיתי להפר"ח (סי' תל"ג) שהקשה כן. אולם לדעתי לק"מ די"ל דהראב"ן פי' הירושלמי כמו שפי' השדה יהושע וז"ל ויתחיל יום י"ג והוי היום והלילה משומרים וגם בדיקת הנר יפה בלילה ומשני שזה רחוק מאד דא"כ תימא שיבדוק מר"ח והוי רחוק טובא עכ"ל. וא"כ מסקנת הירושלמי דלא מהני בדיקת י"ג וכן פי' הראב"ן. ושבתי וראיתי להברכ"י (סי' תל"ג ס"ק י"ג) שהאריך על הראב"ן מהירושל' ולפמ"ש א"ש בפשיטות:

[כ"י] וכי יש חמה בלילה רוקח (סי' רס"ו:

[כ"י] לא כמא דהוא מנהר בליליא רוקח (סי' רס"ז):

[כ"י] בתי כנסיות ובתי מדרשות רוקח (סי' רס"ו):

[כ"י] חופפת וסורקת רוקח (סי' שע"ט):

חורי הבית העליונים ותחתונים והיציע כו'. ע' בשירי קרבן מה שהקשה שם על פירש"י בש"ס (דף ח' ע"א) דהגגים היו משופעים דא"כ פשיטא וגם דהא איתא אח"כ בירושלמי ובאותו שלא נשתמש בו חמץ כו' משמע דנוכל להשתמש שם. ע"כ כתב דאם שימש במגדל גם הגג צריך בדיקה. והוא תמוה דאם מסיק בירושלמי דלנפילה לא חיישינן מכ"ש דלא נימא גוד אסיק והחמץ יעלה מהמגדל על הגג ולהדיא כתב רש"י שם גג המגדל שנותנין לתוכו כלים ואוכלים תוכו צריך בדיקה ולא גגו עכ"ל מבואר דהגג אין צריך בדיקה אף ששימש בתוכו וכ"ה בש"ס (דף י' ע"ב) הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה וע"כ צ"ל לפירוש רש"י דמכל מקום יכול להשתמש בהגג ע"י הדחק וקמ"ל דלא חיישינן שמא שימש ע"י הדחק עליה וכן בירושלמי אח"כ מיירי בששימש ע"י הדחק ולפמ"ש השדה יהושע לפרש דברי הירושלמי דהאי גבוה ג' היינו השיפוע ע"ש א"כ מבואר להדיא בירושלמי כפירש"י דמיירי במשופע:

לית כאן אפי' נשים כו'. בשירי קרבן כ' דהרא"ש כ' ובירושלמי פליגי איכא מ"ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות כו' והקשה דהא הא מ"ד לא תתני נשים סיים שהן עצמן נאמנות וצ"ל שהיה לו גירסא אחרת כו' יעו"ש. אולם כבר ביאר הרדב"ז והשדה יהושע (דף ב' ע"ב) דהרא"ש פי' סיום הירושלמי מפני שהן עצלניות כו' פליג על המ"ד הא' וסובר דנשים אין נאמנות כלל דהן עצלניות יע"ש:

שואלין בהל' פסח הל' עצרת כו' הקה"ע כ' דה"ג ה' פסח בפסח. וע' בס' תורת אביגדור (סי' תכ"ט) שפי' פי' זר בירושלמי ולא גרס בה' פסח יעו"ש ולא ראה ברוקח (סי' רמ"ד) שהעתיק הירושלמי ה' הפסח בפסח כו'. ותו אשתמיטתיה שהירושלמי הזה נובע מדברי התוספתא פ"ג דמגילה ושם הגירסא שואלין ה' הפסח בפסח וגם מ"ש על החק יעקב שהעתיק ובבית הועד שהגירסא הוא בית הועד ע"ש מ"ש בזה לא ראה בתי' הריטב"א לר"ה (דף ז א) דגם הוא העתיק ובבית הועד ונפלו כל דבריו:

[כ"י] שואלין בה' הפסח רוקח (סי' רמ"ז):

כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו. לכאורה קשה מהא דאמרינן בחולין (דף י ע"א) דדרכן של שרצים לגלות אם כן ניחוש שמא גילו השרצים הכלים וראיתי במ"א (סי' תל"ד סק"ד) שכ' ונ"ל דאסור ליתן הכלי בחמץ ולכסותו מפני שדרכן של שרצים לגלות כדאיתא בחולין ד"י אבל כשכפה עליה כלי רחב אין יכולים לגלות עכ"ל ומצאתי למהר"ם חלאו"ה בחי' לפסחים (דף ו ע"ב) שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ומסתברא לי בשמצא הכלי כפויה או לא מצא כלל אבל אם מצא הכלי בלתי כפויה ולא מצא החמץ חיישינן לחולדה כו' א"נ התם בצלוחית שהכיסוי תלוי ועומד כו' אבל כאן בכפויה ע"ג קרקע כו' יע"ש:

[כ"י] נשמעינה מן הדא כזית מן המת הוא תוספתא באהלות (פ"ד) ונעלם מהמצפה שמואל שם לציין להירושלמי הזה:

[כ"י] מיעטו שאינו בחמץ. ע' בקה"ע דאף כאן מיעוט הוא שאף ביום י"ד לא יהיה לו חמץ וע"כ תמה מזה בש"ק על רמב"ן פ' כי תשא שכ' דלמעט מאך שמלאכת המשכן אינו דוחה את השבת א"א שאדרבה זה ריבויא הוא דהכא משמע דבכל ענין ריבויא הוא אולם לכיי"מ שפי' הפרי מגדים דהכי נמי מיעוט הוא דממעטינן כל יום י"ד מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון י"ד הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי הרמב"ן: