בגמרא ר' אלעזר אומר כאן קודם גז"ד: הט"א כתב דר"א ע"כ כרבי יוסי או כר"נ ס"ל דאדם נדון בכל יום ובכל שעה דאי כר"מ ור"י דאדם נדון בר"ה ונחתם ביוה"כ איך אפשר ששנים שעלו למטה שלזה היה קודם גז"ד ולזה לאחר גז"ד. ולענ"ד י"ל דר"א כר"מ או כר' יהודה ס"ל ומשכחת שהיה בין ר"ה ליוה"כ ולאחד מהם נגזר הדין בר"ה של שנה שעברה ונחתם ביוה"כ ועתה נעשה בו הדין וכדאמרינן לעיל (דף ט"ז) אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון לשעבר ולאחד נגזר הדין בר"ה זה ועדיין לא נחתם או שלשניהם נגזר הדין בר"ה זה והאחד היה רשע גמור בר"ה ונחתם למיתה והאחד היה בינוני שקול ועדיין לא נחתם דינו:

בגזר דין שיש עמו שבועה: עיין מה שכתבתי בסוגיא זו בספרי ע"ל ביבמות (דף ק"ה):

התם ביחיד: היוצא מהסוגיא דביחיד יש חילוק בין קודם גז"ד לאחר גז"ד דלאחר גז"ד אינו נקרע אבל בציבור לעולם נקרע חוץ מגז"ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע וגם ביחיד יש שנקרע כגון בשב בין ר"ה ליוה"כ וכל זה לר"ע ולר' אלעזר ולתנא דברייתא דלעיל השב בנתים אבל לר' יצחק אפילו גז"ד דיחיד דכל השנה נקרע ע"י תשובה. והנה הרי"ף והרא"ש הביאו הסוגיא דמחלק בין יחיד לצבור ובין כל השנה לעשי"ת ואח"כ הביאו הא דר' יצחק ולכאורה יש סתירה בזה. והנראה דדעתם כדעת הרמב"ם הל' תשובה (פ"ב) שכתב אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו בד"א ביחיד אבל בצבור כל זמן שעושין תשובה וצועקין בלב שלם הם נענים שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו עכ"ל. והנה גם בדברי הרמב"ם יש סתירה בזה דתחלה כתב שהתשובה יפה לעולם והם דברי ר' יצחק ואעפ"כ הביא החילוק בין יחיד לצבור ובין עשרה ימים לכל השנה. אמנם ע"ז כבר העיר הפרשת דרכים (דף כ"ט) וכתב דדעת הרמב"ם דרבי יצחק ע"כ ג"כ צריך ליישב הסתירה שבין בהמצאו ובין בכל קראנו אליו וע"כ גם כן מיישב בחילוק שבין יחיד לצבור ובין עשרה ימים לכל השנה ואע"ג דס"ל דגם ליחיד נקרע אחר גז"ד זה מיישב דלצבור וכן ליחיד בעשרת ימי התשובה ודאי מהני לגמרי אבל ליחיד בשאר ימות השנה אינו מועיל בודאי אבל מכ"מ אפשר שיקרע גז"ד. ומהר"ן נראה שג"כ הוקשה לו איך מתרץ ר' יצחק רומיא דקרא ומתרץ בענין אחר שכתב ור' יצחק אמר יפה צעקה לאדם דאפילו היכא דלא מיקרע גז"ד ממעטת את הפורענות עכ"ל. ובזה מתורץ ג"כ דעת הרמב"ם והיא ג"כ שיטת הרי"ף והרא"ש ומה שפסקו כר' יצחק אע"ג דפליגי עליו ר"ע ור"א וגם סתם ברייתא דהשב בנתיים י"ל כיון דלעיל (דף ט"ז) אמרינן כמאן מצלינן האידנא וכו' ואיב"א רבנן וס"ל כר' יצחק והשתא כיון דסתם מתניתן דלעיל דלא כר' יוסי ואעפ"כ מצלינן אקצירי ומריעי ע"כ צ"ל דס"ל כר' יצחק ולכן פסקו כוותיה:

אלו עשרה ימים: מזה משמע שנבל מת אחר יוה"כ ולפ"ז פליג רבה בר אבהו אמה דאיתא במדרש כתיב ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל וסמיך ליה ואיש במעון אמר הקב"ה הכל צווחין וטופחין על מיתתו של צדיק והרשע זה יושב ועושה מרזיחין והלא שמואל מת כ"ח אייר כדאיתא במגילת תענית ואיך שייך שע"ז נענש נבל אחר עשרת ימים שמהפסוק נראה דעשרת ימים אלו היה מיד אחר שעשה משתה ומרד בדוד ואפילו נימא שהספד של כל ישראל משך עד סמוך לר"ה ואז עשה נבל המשתה מכ"מ יש מדרש אחר שנראה בפירוש שמת נבל סמוך למיתתו של שמואל דאיתא במדרש תלה לו להקב"ה ז' ימי אבלו של שמואל הצדיק שלא יתערב אבלו באבלו של צדיק ועשה שלשה ימים ומת בהכרת עכ"ל. מיהו המדרש הזה בלא"ה פליג אגמרא דידן שהרי נתן טעם לעשרה ימים שלא הוזכר כאן:

במתניתן מפני חנוכה: הפ"י הקשה הרי ע"פ מה דאמרינן סנהדרין (דף מ"א) לא שייך טעות בעבור רק עד חצי החודש והרי חנוכה הוא אחר חצי החודש ותירץ דמה דאמרינן בסנהדרין הוא דוקא לענין דרוב העולם יודעים אחר חצי החודש מתי קדשו ב"ד ואכתי הוצרכו שלוחים מפני המיעוט עכ"ד. אמנם מדברי הרמב"ם לא משמע כן אלא שכל העולם יודעים מתי קדשו ב"ד את החודש וכ"כ גם הברטנורא סנהדרין (פ"ה). אמנם לענ"ד י"ל דזה שייך דוקא במקומות שקרובים לירושלים ואפשר להם לידע ע"י עוברים ושבים אבל השלוחים דמודיעים למקומות הרחוקים דאיך אפשר להם לידע שם אם לא ע"י השלוחים. והנה הט"א הקשה שמדברי רש"י משמע שלא הלכו רק עד הפסח ולמה לא הלכו עד יום שביעי ש"פ להודיע להרחוקים. ולענ"ד י"ל כיון דאמרינן בתענית (פ"א) ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת הרי שעכ"פ בזמן הבית לא היה דרים מישראל רחוק מירושלים יותר ממהלך י"ד יום עם השבתות שהרי בט"ו כבר שאלו על הגשמים א"כ ע"כ הרחוקים ביותר שבו לביתם בערב של י"ד ואפילו הדרים מעט יותר ודאי שמעו בימים הקרובים ולכן לא הוצרכו לשלוחים:

ברש"י ד"ה ועל אלול. הולכין אחר רוב שנים: ק"ל למה לי טעם דרוב אפילו ליכא רוב מטעם ספק לבד ג"כ ע"כ עושין יום ל' ויום ל"א אלול מספק ר"ה וכמו שכתב רש"י בביצה וכמו שכתבו גם התוס' כאן ואם ידעו מתי התחיל אלול לא ידעו יום ל' שלו. שוב ראיתי שגם בט"א הקשה על רש"י כן. ולענ"ד אולי י"ל דגם הכא לא כיוון רש"י לומר הטעם של רוב למה שאין עושין רק יום ל"א אלא שרצה לבאר אכתי למה הוצרך לשלוח שלוחים על אלול לא ישלחו ויעשו ר"ה ביום ל"א לבד כגון אם היה יום ל' של אב ביום א' יעשו ר"ה ביום ג' לבד מטעם ספק ספיקא שמא היה אב מלא והיום יום ל' ואת"ל שהיה חסר שמא היה אלול מלא והיום יום ל"א ואע"ג דאין עושין ספק ספיקא לכתחלה אלא אם לא שולחים שלוחים ממילא הוי ספק ספיקא ולא אנחנו עשינו אותו לכן כתב רש"י דע"כ הולכין אחר רוב שנים דאין אלול מעובר וא"כ ליכא ספק בזה רק מטעם רוב אנו צריכים לעשות ר"ה ביום ל' וע"כ צריך לשלוח שלוחים לידע מתי יום ל' דהוי ספיקא דאורייתא אבל מכ"מ גם רש"י ס"ל דלא סומכין על רוב זה ג"כ לענין שלא לעשות גם יום ל"א מספק: