בהקדמה שנית יצטרך אליה למה שיבוא.והוא שהאומה ישראלית מיוחדת בהנהגה האלדיית בשלמות הגופיי והנפשיי מבלי שהגלגל או השר יהיה אמצעי בהנהגתה וביאור הההקדמה הזאת הוא בזה האופן. הנה היוצר ית׳ לא ברא כל אחד מהשלש עולמות באופן שוה מהשלמות אבל יתבאר שבעולם השכלים ובעולם הגלגלים ובעולם השפל בכל אחד מהם ברא חלק אחד מיוחד מעולה ושלם שיעור רב משאר חלקי העולם. והחלק ההוא ראתה החכמה העליונה להנהיגו בעצמו ולהשפיע עליו מהטוב והשלמות בדבקות נמרץ בלי אמצעי כלל לא שיהיה האמצעי גשם ולא שיהיה שכל נבדל. הלא תראה בעולם המלאכים שכפי דעת החוקרים הראשונים השכל המעולה מהם הוא העלול הראשון והוא היושב ראשונ׳ במלכות והוא השלם מכל השכלים ויקבל מהשפע שיעור נמרץ והוא אשר יהיה דבקותו לאלוד ית׳ בלי אמצעי כי הוא העלול ראשונה ממנו ויתר שכלים אינם במדרגה ההיא מהשלמות ולא יהיה דבקותם בלי אמצעי אבל יקבלו השפע זה מזה בהשתלשלו׳ מסודר כמו שהתבאר בזולת זה המקום. עם שהחכם ב״ר בפירושו לדברי ארסטו אמר שאין ביאת הרבוי מהאל יתב׳ והשתלשלות הדברים ממנו בדרך עלה האחד לאחר והוא עלה לאשר למטה ממנו אבל יבואו מהאחד הפשוט יתברך שכלים רבים מתחלפי ההשגות מצד התחלפות פשיטותם ברוב או במעט כמו שיושפעו בנים רבים מאב אחד שעם התחלפותם בעצמם כלם יבואו ממנו לא שיהיה האב סבה לבן והבן סבה לבנו כדעת ראשוני הפילוסופים. אבל מלבד שהסברא הגוברת בהשתלשלות הנמצאות והתאחדם והיות הנמצא כלו כאיש אחד וגם מפאת המתנועעים השממיים שיחסם זה לזה במקיף ומוקף יהיה יחס המניעים בעלה ועלול. כל זה יעיד שדעת הפילוסופים הראשונים יותר צודק ואמתי. הנה תורתנו הקדושה וחז״ל העידו שהאמת כסברתם אמר הנביא וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי׳ צבאות ותרגם יב״ע ומקבלין דין מדין יורה שההשגה בקדושה האל ית׳ מושגת אצלם בהשפיע האחד על השני כהשפע׳ העלה על עלולו ולזה מ״ש מסדרי התפלות וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותני׳ רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח ירצו בנתינת הרשות השתלשלות הסבות כמו שאמרתי התבאר א״כ מזה שיש בעולם המלאכים חלק מיוחד והוא העלול הראשון שבא בלשונם ז״ל ששמו כשם רבו שהוא היותר מושפע משאר השכלים והוא מקבל השפע מהאל ית׳ בלי אמצעי כלל ושאר השכלים כמו שלא יגיעו לאותה המדרגה מהשלמות בעצמם כך לא יקבלו השפע האלדי כי אם על ידי אמצעיים והם סבותיהם המשפיעות עליהם בהשתלשלות ההוא. ואם היה ההשתלשלות אחד מתדמה בכולם או הוא נחלק למחנות הנה אבאר בזה המאמר הדעת התוריי בזה. אמנם בעולם הגלגלים הענין ג״כ מבואר שיש בו חלק אחד מיוחד נעלה בשלמותו והוא מושפע מהאל ית׳ בלי אמצעי. וזה כי עם היות בו גלגלים רבים הנה לא ישתוו בשלמותם אבל הגלגל העליון הוא הקודם במעלה ושלמות לכלם והוא מקומו של עולם מנהיג ומקיף בכלם. והוא אשר לעוצם מעלתו ישיג בתנועה אחת מהשלמות יותר ממה שישיגו שאר הגלגלים בתנועות רבות כמו שהתבאר בספר השמים והעולם ולהיותו המעולה מהגלגלים במעלה ושלמות היה מניעו בלי אמצעי האל ית׳ בעצמו לא שכל נבדל אחר כמו שהסכים עליו ארסטו כפי מה שהבין ממנו ב״ר שהוא הבין בזה כוונת דבריו באמת באות הלמד מספר מה שאחר הטבע. עם היות שב״ס והנמשכי׳ אחריו מכללם הר״לבג בספר המלחמות אשר לו ור׳ משה בן לוי במאמרו שעשה בזה חשבו שמניע הגלגל העליון הוא העלול הראשו׳ לא הסבה הראשונה והיא מחשבה נפסדת כדברי ראש הפלוסופים וכפי האמת בעצמו כי הטבע לא יעשה בטל ואיך יהיה השכל הראשו׳ בלתי ההנע׳ גם כי להיו׳ התנועה ההיא מדובקת כוללת שאר התנועות והיא התנועה ההיומית באה מציור אחד יחוייב שיהיה הוא הציור האלדי הכולל כי התאחדות הרבים בתנועה אחת ובכוונה אחת א״א שיהיה כי אם בענין אחד פשוט קושר את כולם וממנו נשפעים שאר הענינים המניעים חלקי הגלגל תנועות מיוחדות ומצד המניע ההוא יקרא העולם אחד כמו שהאדם מצד כחו השכלי יהיה אחד א״כ צורת העולם מצד שהיא אחת באה מפעל אחד והוא הסבה הראשונה והמניע הראשו׳ ית׳ ולפיכך יאמר ב״ר שמציאות האל ית׳ התבאר בחכמת הטבע ואמנם הרב המורה גלה דעתו בשלמות בפ״ע ח״א בשיתוף מלת רכב ואמר שהאלוה יתהלל שמו הוא מניע הגלגל העליו׳ אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע. והביא זה הרב ג״כ בפ״א ח״ב. אמנם בפ״ד ח״ב אמר סותר לזה ז״ל ולא יתכן שיהיה השכל המניע הגלגל העליון הוא המחוייב המציאו׳ שכבר השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד והוא הנעת הגשמים ויבדל כל אחד מהאחר בענין והיה כל אחד מהי׳ בעל שני עניני א״כ א״א מבלתי סבה ראשונה לכל זהו מאמר ארסטו ודעתו על אלו הענינים מבוארים כפי שכלם בספרים הנמשכים אחריו עכ״ל. ויראה הסתירה בדבריו מבוארת אבל מחשבתי בזה ואחשוב שהוא האמת בדברי הרב שדעתו הוא מה שזכר בשאר הפרקים שהאל ית׳ הוא המניע ועל זה בנה מופתו לבאר מציאות האל אבל כאן המשי׳ הרב הדברים האלה כפי דעת הנמשכים אחרי מה שהתפרסם אצלם מדעת ארסטו בזה ולכן אמר זה הוא המא׳ ארסטו ולפי שאינו מבואר בדבריו אמר הרב מבוארים כפי שכלם בספרי׳ הנמשכים אחריו. ראה מדברי הרב שהרגיש בחולשת הדעת הזה ויחסו למפרשים דברי ארסטו ולא יחסו אליו ואמר כפי שכלם לפי שאין זה כפי שכל הרב ולכן אמר בסוף הדברים והנני אבאר לך מה שבתורתנו ממה שמסכים לאלה הדעות. ומה שבא שהוא כנגדם בפרקים אלו עכ״ל. הנה ביארתי שאין סתירה בדברי הרב כי בפ״ע ח״א ובפ״א ח״ב דבר כפי דעתו ודעת התורה ובפ״ד ח״ב ביאר כפי דעת ב״ס והנמשכים אחריו והוא המין הראשון מסבות הסתיר׳ שזכר הרב בהקדמת ספרו וכבר זכר החכם הנרבוני בפירושו לאיפשרות הדבקות ובפירושו לספר המורה ג״כ ביטול המופת שזכר הרב לבאר שאין המניע הראשון הוא הסבה הראשונה ואמר שלא ישתתף הראשון יתעלה עם שאר השכלים בהנעה כי הוא רצוני כולל והם חלקיים הכרחיים יעויין מדבריו. ולפי שתורתנו ודברי הנביאים ומדברים ברוח הקדש יאמתו הדרושים בלי מופת כלל ראוי שנסמוך עליהם ויעקב אבינו במראה הסולם אמר והנה יי׳ נצב עליו וכמו שכתב הרב המורה שר״ל קיים נצחיי מניע בלתי מתנועע ומשה אדוננו אמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים ופירש הרב שר״ל רוכב שמים שהוא מניע הגלגל העליון והמשילו במלת רכיבה ואמר ובגאותו שחקים להגיד כי שאר הגלגלים ירכיב בגאותו ר״ל כי בתנועת הגלגל העליון יתנועעו שאר הגלגלים בתנועת החלק בכל וזה קראו גאוה אבל ההנעה בלי אמצעי קרא רכיבה וישעיהו הנביא אמר ואראה את ה׳ יושב על כסא לרמוז ג״כ שהוא מניע הגלגל העליון שנקרא כסא כמו שאמר השמים כסאי ולכן אמר המשורר סלו לרוכב בערבות ביה שמו ובחגיגה אמרו ז״ל ערבות רם ונשא שוכן עליו שנ׳ סולו לרוכב בערבות. ואמרו ג״כ ערבות שבו צדק ומשפט צדקה גנזי חיים גנזי שלום גנזי ברכה נשמתן של צדיקים ורוחו׳ ונשמות שעתידות להבראות ועל שעתיד הק״בה להחיות בו את המתים. ואמרו צדק ומשפט שנ׳ צדק ומשפט מכון כסאך. צדקה שנ׳ וילבש צדקה כשריון. גנזי חיים שנ׳ כי עמך מקור חיים. גנזי שלום שנ׳ ויקרא לו ה׳ שלום. גנזי ברכה שנ׳ ישא ברכה מאת ה׳. נשמתן של צדיקים שנ׳ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלדיך. רוחות ונשמות שעתידות להבראות שנ׳ כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים שנאמר גשם נדבות וגומר. הנה התבאר מדבריהם אחרי אשר כל אלה הדברים הם מיוחסים בפסוקים אליו ית׳ והמה אמרו שהם בערבות שיחוייב שהאל ית׳ מניע הגלגל העליון ההוא הנקרא ערבות. והעולה מכל זה שהגלגל העליון הוא המעולה שבכל הגלגלים והוא מתנועע מהסבה הראשונה ודבקותו עמו בלי אמצעי כלל. ושאר הגלגלים יתנועעו משאר השכלים כל אחד מהם יניע גלגלו כמו שהאל ית׳ יניע הגלגל העליון ההוא ולזה מה שאמרו בפרקי ר׳ אליעזר שבעה רקיעים ברא הק״בה ומכלם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות שנ׳ סלו לרוכב בערבות הנה יאמתו בפי׳ מה שאמרתי. והחכם הנרבוני כתב בפירושו לכוונות הפלוסופים שע״כ אמרו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לרמוז על כבוד המלכות שהוא ההנעה לגלגל העליון מבין שאר הגלגלים: אמנם בעולם ההויה וההפסד עם היותו בכללו חסר השלמות והוא בחלקיו נעדר הנצחיות. מתהפך בתחבולותיו כל היום ועלהו יבול והוא לקברות יובל הנה הפלא ה׳ מהמרכב האחרון שהוא מין האדם כולל הכחות כלם חלק מיוחד היא האומה ישראלית והשלימה מכל עם מכל לשון ביתר שאת ומעלה כדי להשפיע בה מהטוב והשלמות חלק גדול בהנהגה נפלאת בדבוק נמרץ בלי אמצעי כלל ושאר האומות הכניעם לממשלת הגרמים השממיים ומניעיהם כמו שבא בפרק הקודם. הנה א״כ התבאר כפי שרשי התורה האלדית שבחר הש״י בעולם השפל הזה חלק מיוחד והשלימו בכל מה שאיפשר כפי טבעו כדי להנהיגו בהנהגה אלדית ודבוק נמרץ בלי אמצעי כלל כמו שבחר העלול הראשון בעולם המלאכים והגלגל העליון בעולם הגלגלים גם לדעת הפלוסוף ושרשיו להנהיגם ולהשפיע בם שפע רב בלי אמצעי והנה יתבאר עוד בזה המאמר כפי הדעת התורני המקובל אצלנו שהדבוק הזה בכל העולמות אינו מתדמה אבל יתחלק למחנות: ואמנם ענין הדבוק הזה וההשגחה הפרטית הזאת בלי אמצעי שאמרתי שהשגיח הש״י באומה הנבחרת יתבאר בה׳ שרשים:

השרש הראשון שהעם הנבחר ידבק לאל ית׳ בלי אמצעות גשם וביאור זה כי הכחות הנאצלות ממנו ית׳ על ברואיו אשר האצילות ההוא הוא דבוקם לאל והשגחתו בהם הוא על שני פנים האחד דבקות בלי אמצעות שום גשם ר״ל כי אין מטבעם חומר ולא טבע מנגד לקבול השפע ולהתמיד באותו הדבקות ואין בין הבורא ית׳ ובין הברואים האלה אמצעי גשמיי ואלו הם השכלים הנבדלים שאין ההשפעה הנמשכת אליהם מהסבה הראשונה באמצעות גשם מה והשני הנמצאים שאינם דבקים בלי אמצעי כי אם מכח עובר מהיוצר ית׳ אליהם באמצעות גשם עליון הוא הפועל בחומר השפל. והנמצאים האלה אין הדבוק בהם עצמיי ואין הש״י בתוכם אך עומד בם כבודו וטובו לא הוא בעצמו בלי אמצעי. והנה האומה הנבחרת המושגחת ממנו ית׳ הדבקה בו אין דבקותה באמצעות גשם אמצעי ואין השפעתה והשגחתה באמצעות הגלגל אבל היא בכלל ובפרט דבקה בש״י והשגחתו ועצמו ית׳ ביניהם מבלי שימשול בם גלגל ולא כוכב והיא הנקראת בלשוננו הקדוש שכינה ואמרו חז״ל שכינה שרויה בינינו ואל זה רמזו חז״ל באמרם שצורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד והוא הסוד שהעלי׳ ראב״ע ז״ל בפרשת האזינו. ואמות השורש הזה התבא׳ מדברי אדוננו משה באמרו ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה׳ אלדיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה׳ וגומר ופסוקים אחרים רבים יורו הפנה הזאת. וכבר יפול בזה ספק לא מעט אם יש מבוא לגרם השממיי באומת ישראל וארחיב הדבור בו אחרי זה במקומו הראוי ודי לנו עתה לדעת בלי ספק שהשגחתה אינה על ידי הגלגלים כי אם מאת הסבה הראשונה עצמה והוא השורש הראשון:

השורש השני שהאומה הנבחרת לא תדבק לסבה הראשונה ית׳ גם באמצעות שכל נבדל אחר. זזה כי דבוק השכלים לאל ית׳ מלבד העלול הראשון עם היות שלא יהיה השגחתם ודבוקם באמצעות גשם הנה לא ימלט מהיות באמצעות שכל אחר והוא עלתו המשפיע עליו כי היה השפעתם בהשתלשלות ההוא כמו שזכרתי וכן הענין בשאר הגלגלים מלבד העליון כי כולם יתנועעו משכלים נבדלים עלולים מהאל ית׳. והיו א״כ השכלים הנבדלים מלבד העלול הראשון והגלגלים מלבד העליון המקיף בהם השפעתם והשגחתם באמצעות שכל נבדל לא מהש״י. הנה האומה ישראלית עם קדוש לה׳ אינה כן כי היא תדבק לש״י גם מבלי שכל נבדל אמצעי ביניהם כי אם השם ית׳ בכבודו ובעצמו הוא ישפיע וישגיח בם בלי אמצעי כלל. ומזה הצד מההשגחה והשפע הזה האומה הישראלית תתדמה לעלול הראשון ולגלגל העליון עס היות שיתחלפו ברוב השפע בכמותו ואיכותו חילוף רב. וכתב הרב ר׳ חסדאי שהדבר אשר בעבורו יוחדו יוצאי ירך יצחק ויעקב אבותינו לדבקות הזה היה מעשה העקדה ושלזה אמר שם ה׳ יראה בשם בן ארבע אותיות כלומר שעם היות שהיה המלאך יתערב בהנהגתם הנה בזכות המעשה הזה יזכו להיותם מושגחים מהאל ית׳. וזהו ה׳ יראה וקודם המעשה לא אמר כי אם שם אלדים כמו שאמר והאלדים נסה את אברהם אלדים יראה לו השה וגו׳ והוא שם נאמר ג״כ על השכלים הנבדלים כמו שהתבאר מדברי רז״ל והביאו הרב המורה בפ״ו ח״ב. ואיפשר לדעתי שיאמר אברהס אבינו ה׳ יראה לפי שהמדבר אליו היה המלאך כמו שאמר ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים וגו׳ וצוהו אל תשלח ידך אל הנער השיבו אברהם ה׳ יראה ר״ל אינני חפץ בלבד במצות המלאך כי אם שהאל ית׳ ישגיח בענין הזה והוא יהיה המשגיח בזרעי עוד כל ימי הארץ. הנה התבאר מזה שהעם הנבחר ידבק לאל מבלי שכל נבדל אחר יהיה אמצעי בהנהגתם. והכוונה באמצעי הנה הוא באמצעי הבחיריי לא באמצעיים אשר הם במדרגת הכלים כמו שאמרתי בפ״ד מזה המא׳. והתבאר מזה אם כן השורש השני:

השורש השלישי שהפעולות הנמשכות מהדבקות האלדי אינו מההכרח שישמרו יחס והכנה במקבלים כלל. וזה שהטוב וההשפעה הבאה מהש״י ע״י אמצעיים הנה יחוייב בהכרח שיהיה יחס שמור בין האמצעי המשפיע ההוא ובין האומה או האיש המקבל וזמן קצוב מוגבל יעבר בו הפעל ההוא המושפע ובהסתלק היחס וההכנה והזמן יעדר מיד השפע הנמשך להיותו נמשך בטבע ובסדור מוגבל אי אפשר שישתנה אבל בהדבק האומה בשם ית׳ בלי אמצעי לא יצטרך יחס כלל ולא הכנה במקבל הכרחית ולא זמן מוגבל לפי שכל הדברים מוכנים בחוקו ית׳ כפי כחו הב״בת. וברצות ה יתן הכנה במקבלים לקבל הפעל ממנו כמו שפי׳ ואמר וברוח אפך נערמו מים יאמר שעם היותם נגרים בטבעם ובלתי מוכנים להיותם נערמים הנה ברוחו ורצונו נערמו כי זולת זה ר״ל בהיותם צריכות ההכנה במקבל על כל פנים היה חסרון בחק הפעל ית׳ כיון שפעולתו תלויה בהכנה מה. וגם שנאמר שהתנאי הוא במקבל ולא בפועל אין זה כלום שהרי התנאי במקבל הוא תנאי בפועל בצד מה לפי שבמציאותו יפעול ובהעדרו לא יוכל לפעול. והזמן המוגבל ההכרחי בפעולות לא יצטרך בהכרח בפעל האל ית׳ וכמ״ש לכל זמן ועת לכל חפץ ביאר שעת אחד והוא החלק מהזמן הקטן שאיפשר יספיק לחפץ האלדי כי הזמן הוא מקרה דבק בתנועה השממיית בעצם וראשונה. ולזה הפעולות האלדיות לא יצטרכו לזמן קצוב ולא להכנה מוגבלת. הנה זה יגזור הסברא הישרה כפי השכל. ואמנם כפי עדות הפסוקים ראוי שנאמין שהיכולת האלדי לא יפסיקהו הכנת המקבל או העדרו כמו שהיה הענין במעמד הר סיני שעם היות בלתי איפשר היות כלם מוכנים להנבא הנה לא קצרה יד השם מהושיע ומהשפיע עליה׳ נבואתו ולזה ג״כ בא בקבלה שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכו׳ וזה מפאת הרצון האלדי בלתי הכנה מה. וזה ענין אמרו למשה נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו׳ וראה כל העם וגו׳. ואמר במקום אחר השמע עם קול אלדים וכל זה להגיד שהעם הבלתי מוכן בטבעו זכה להנבא מפאת היכולת האלדי ולהיותו מושפע בזולת אמצעי. ואם נמצא הכנה במקבל הפעולה האלדית באמרו רצון יראיו יעשה ואמר יהב חכמתא לחכימין וכו׳ הנה ראוי שיובן זה מהיות רצון האל ית׳ שיהיה המקבל מוכן אבל לא שיהיה הכרחי כי אם ירצה הנה בהעדר ההכנה לא יפסוק מלפעול. אמנם ביתר האומות להיות דבקותם ע״י אמצעיים היה הטוב והרע בהם כפי הכנת׳ וביחס שמור בהסתלק היחס ההוא לא יעבר הפעל והשפע ההוא וזהו לדעתי מאמר ירמיה הנביא רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו וגו׳ ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע וגומר שהכוונה שמה שהגזרות הנגזרות על האומות ויתר הגוים יהיה כפי הכנתם ולכן תשתנה הגזרה בשנוי הכנתם והיה כלל מאמריו שישובו בתשובה שאם יהיו רשעים לא יבא אליהם הטוב כמו שלא יבא על האומות בעשותם הרע בעיני ה׳. מה שלא יהיה בטוב שעם היותם בלתי ראויים אליו בטבעם וטבע הארץ הנה עם העדר ההכנה כפי טבעם אין מחסור ביד השם להושיע ולהטיב. וכמו שבא בדבריהם כל יעוד שיצא מפי הק״בה לטובה אפי׳ על תנאי אינו חוזר. התבאר מזה השורש השלישי:

השורש הרביעי שהשכינה הזאת וההשגחה והדבוק הזה יעשה בנו שתי פעולות להשלים שני חלקי האדם. וזה כי הדבוק הזה ישלים הכח השכלי במושכלות מעולות והשגות עצומות בהיות המושג בתכלית השלמות והם המושכלות האלדיות והתוריות. וישלים הכח הגופני באופן מהשלמות הצריך לו מהיותו נושא זה הכח השכלי וזה בהכינו לו ית׳ הטובות המדומות בפנים מהשלמות שלא יחסר כל הכנה להגיע האדם אל שלמותו. וחסרו׳ הדברים אשר מחוץ לא ימנעו ממנו הטוב ויהיו לפי זה הטובות המדומות הכנה אל השלמות והטוב האמתי לא טובות בעצמם ובאמת והיעוד שהש״י יעד בהם אינו להיותו שכר אחרון ותכלית עצמיי כי אם להיותם מכינים אל השלמות בדרך הסרת המונעים וכמו שביאר זה הרב האלדי בפי׳ המשנה אשר לו: ולזה לא יקשה בעיניך איך יסודרו מההשגחה והשכינה האלדית אשר היא בעצמה שכל פעולות גשמיות וטובות מדומות. כי הנה יהיו בעבור שהעדרם לא יעיק וימנע הטוב העצמיי השכליי והוא שלמות נפשנו באמונות ומעשים אמתיים תוריים ולזה התנה ר׳ יהונתן שיהיה גבור ועשיר לפי שהעדר זה לא ימנע מההתבודדות: ואמנם שהשכינה האלדית ודבוקו ישלים הכח הגופני בא מבואר ביעודי התורה והנביאי׳ אשר נדרו ושלמו טובות גשמיות ואין להם מספר. אבל שתשלים הכח השכלי אם בעיון הפשוט מבואר מהחכמים ואם בנבואה כבר נפל בזה מחלוקת בין המחברים. וכתב הרב האלדי בפ״לח ח״ב ז״ל ודע כי הנביאים האמתיים יגיעו אליהם השגות עיוניות אמתיות בלי ספק לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא וכו׳ והר״לבג חשב שבנבואה ובחלום לא יושג דבר עיוני כלל כי אם הדברים המעשיים: ולפי דעתי שהר״לבג חשב להמשך אחר דעת הפלוסוף במ״ב מספר החוש והמוחש ועלה על לבו שהפלוסוף השווה החלום והנבואה בזה והיא מחשבה מוטעת יען הפלוסוף מודה בביאור שהוא לא ידבר מהנבואה כלל כי נעלמה מעיני כל חי. ושם כתב שהנבואה תבדל מהחלום בשהנבואה תבא להודיע ענינים מדעיים ובחלום ובקסם יגיעו הענינים ההווים לבד וא״כ גם לדעתו בנבואה תבא ידיעת העיוניות ואיך לא יהיה כן והנה בחלום תבא השפע בכח המדמה לבד ולכן אי איפשר שיספיק להגיע אל העיוניות אבל בנבואה תבא השפע על השכל ועל המדמה יחד ולכן יחוייב שכמו שהמדמ׳ יפעל פעולתו ככה השכל יפעל הפעל המיוחד לה בעיון ג״כ והוא האמת כמו שביאר בשלמות הרב האלהי בפרק הנזכר:

השורש החמישי שהדבוק הזה וההשגחה האלדית הזאת אינה נקנית בלמוד שכליי ולא בחקירה רבה כי אם בחסד אלדים ויתבאר זה מאשר היה התדבק הש״י בנמצא שפל חומרי שהוא האדם הנה הוא דבר יוצא מהטבע והגדול שבפליאות ולכן היה הלמוד וההתפלספות להגיע אליו שוא ודבר כזב והחקירה שכלית לקנין זה לא לעזר ולא להועיל ולכן תמצא שיחול השפע והדבוק גם על הבלתי מוכנים אליו כמו שהיה במעמד הר סיני מה שלא יהיה הלמידה והעיון השכלי כי לא ימצא באיש גרוע השכל גס בטבעו והיה זה לפי שהעיון הוא לאדם מאשר הוא אדם ויצטרך א״כ להכנת שכלו וצאתו מהכח אל הפועל. אמנם הדבוק הזה וכ״ש הנבוא׳ היא לאדם מהצד שהוא יותר מעולה מהאדם אבל במה שהוא דומה אל השכל נבדל עלול ראשון או הגלגל העליון וא״כ איך יקנה זה בלמוד וכמו שההשכלה הוא תכלית האדם באשר הוא אדם ככה הדבוק הזה הוא שלמות ישראל במה שהוא ישראל שיתחלף בזה התכלית כמו שיתחלף תכליתו מהיותו חי מתכליתו מהיותו מדבר ולזה לא באה בתורת משה פלוסופיא עיונית ולא חקירות הגיוניות ומופתים בדרושים המעולים להיות ההצלחה למעלה מהשכל חוץ מהטבע לא יצטרך לקנינה כ״א אמונה ומעשים רצויים והציור בתולדות הדרושים שהעמידנו התורה עליהם לא במופתים המביאים אליהם ולז״א המשורר דרך אמונה בחרתי. ואמר סעפים שנאתי וזה שורש גדול נצטרך אליו בעניני תורתנו עס היותו הפך דעת החוקר ב״ר אם במה שאמר בסוף המ״ב מספר החוש והמוחש שמי שחשב שהידיעה איפשר שתהיה בזולת למידה הוא דעת בטל. ומה שאמר ג״כ באגרת אפשרות הדבקות כי ההצלחה האמתית היא נקנית בלמידה. הנה כאשר התחלפה הצלחתיו האלדית להצלחה הפלוסופית כך תתחלף באופני קנינה וכמ״ש אדון הנביאים על זה ועתה ישראל מה ה׳ אלדיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלדיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה׳ אלדיך וגו׳ זהו השורש החמישי. הנה התבאר ענין ההשגחה האלדית בלי אמצעי והדבוק האלדי בנו בשרשים האלה כפי מה שיחייבהו העיון התוריי ושאין אמצעי כוכב גלגל ולא שכל נבדל מושל באומה הנבחרת כמו שהוא בשאר האומות וכבר בא אמות זה במקומות רבים מהתורה האלדית אמר כי עם קדוש אתה לה׳ אלדיך בך בחר ה׳ אלדיך להיות לו לעם וגו׳. כי חלק ה׳ עמו וגו׳. ה׳ בדד ינחנו וגו וכאלה רבים: ובפ״כד מפרקי ר׳ אליעזר אמרו ר׳ שמעון אומר בדור הפלגה קרא הק״בה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו אמר להם באו ונרד ונבלבל לשונם לשבעים לשונות ולשבעים אומות והפילו גורלות ביניהם כל אחד גוי וכתבו ולשונו נפל גורלו של הק״בה על אברהם וזרעו שנאמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. הנה הסכימו על מה שאמרתי. האמנם ישאר לספק על זה ממה שאמר בספר דניאל ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם. ואמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה עת צרה וגומר וזה ממה שיורה שיש שר מושל בישראל כמו שהוא בשאר האומות הפך מה שאמרתי: אבל אחשוב בתשובת זה שאתה לא תמצא שאמר במיכאל שר מלכות ישראל כמ״ש שר מלכות יון שר מלכות פרס לפי שהשרים ההם להיו׳ הנהגתם תמידית וטבעית אליהם החליט עליהם שר מלכות פלו׳ אבל ישראל למה שלא היה להם בהנהגתם שר לא אמר שר מלכות ישראל ולפי שבזמן ההוא היו בגלות בבל והיה מהיעוד האלדי בימי הרעה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו׳ יהיה מחמלת מיכאל בראותו שהאל ית׳ מסתיר פנים ממנו ואין שר עליהם כי אם שרי האומות מליצים עליהם רעה לעמוד להליץ טוב על אומתנו עם היותו בלתי ממונה עליהם והיה זה מאתו לשתי סבות. האחת להיותו העלול הראשון ולכן קראו השר הגדול להיותו יושב ראשונה במלכות ומשפיע על שאר השכלים בלתי מקבל מהם וכמו שאמר והכהן הגדול מאחיו שהוא הממונה על כלם ולהיות מיכאל בענין ההשפעה שישפיע על שאר השכלים ההם ולא יקבל מהם מתדמה בצד מה לאלוד ית׳ היה מחמלתו לרחם על ישראל בעת צרה כמו שירחם עליהם הש״י בהיותם ראויים אליו. ולהיות מדרכו וטבעו להשפיע טוב ושלמות על זולתו היה מליץ טוב גם על ישראל כי הטוב והשלם ישמח בהטבה:

והסבה השנית כי להיות ישראל בעולם השפל החלק המובחר והמעולה ממנו כמו שהיה מיכאל בעולם השכלים הנבדלים ושניהם כל אחד בערכו יתדבקו לאל מבלי אמצעי כמו שזכרתי הנה מפני ההתדמות הזה יכמרו רחמי מיכאל לדרוש שלומם וטובתם בעת גלותם ולזה אמר יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה עת צרה כלומר שלהיות עת צרה וצוקה והש״י מסתיר פניו מבית יעקב יעמד על עמדו מיכאל שהוא השר הגדול כלומר להיותו הגדול והעלול הראשו׳ עם היותו בלתי ממונה עליהם וילמד עליהם זכות ואם היה מיכאל שר ממונה עליהם תמיד איך יאמר יעמד מיכאל ואין איש מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכ׳ והנה להיותו שר ישראל היה הענין יותר ראוי לו מלגבריאל המדבר אבל מלשון יעמוד ואין איש מתחזק עמי יראה שמיכאל לא היה שר ממונה על העם כי אם כפי שעה ידרוש שלומם. ומזה הצד אמר מיכאל שרכם ר״ל השר המדבר בעת ההיא עליכם. זהו דעתי בפסוקים האלה מסכים לאמת: והר״לבג אמר בפירושו לספר דניאל שמיכאל הוא השכל האנושי והוא שר ישראל להגיד כי אין שר ממונה עליהם כי אם שכלם בהדבקו בש״י מה שאין כן בשאר האומות ואשר פרשתי יותר נכון בפשט הכתובים. הנה התבאר מזה ההקדמה השנית שעם ישראל בלתי נכנעים לשום מזל או שר בלתי לש׳ לבדו והוא אשר רציתי לבאר: