בהיתר הספק הא׳ והב׳ כאשר רצה הק״בה לזכות לישראל לבא לקחת לו גוי ולהמשיכו מאב אחד בהמשך ישר. והיה רוב העולם טועה באמונות האלהיות ומסכל דרכי השם. מהם היו אומרים שאין סבה עליונה מניע הגלגל היומי כי לא היו עיונם עובר מהמורגש כמו שכתב הרב המורה בפ״סג ח״א ומהם עם שיודו במציאות הסבה הראשונה היו כופרים בהשגחה ואומרים עזב ה׳ את הארץ. ומהם יודו במציאותו והשגחתו אבל לא יאמינו ביכולת הבלתי ב״ת המוחלט הנה לזאת הסבה ראה האל ית׳ לפרסם ולהודיע בעולם אמתת אמונתו באופן נאות ותחבולה נמרצת באמצעות אומת ישראל וזה בשיביאם בגלות בארץ מצרים יען היו שם כופרים רבים והיא עיר מלאה כשופים ממנה יתד לכל הכפירות. באופן שיעשה נסים ונפלאות להצלתו וגאולתו בהם יתפרסמו האמונות האמתיות ויאמרו אצבע אלדים היא. כמו שתראה ממכות הארץ ותחלואיה שנאמר תמיד בהם למען תדע כי אני ה׳. רומז על מציאות השם. ואמר למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ שיורה על ההשגחה. ואמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ שיורה על היכולת האלדי. והם הפנות שהיו כופרים בהם אנשי מצרים. ואחר הנפלאות ההם ראה השם יתברך עם היות כלל האומות תחת ממשלת הגרמים השממיים ושרי מעלה כמו שבא בהקדמה הראשונה בפרק אחד עשר מזה המאמר להפליא חסיד לו ולקחת עם ישראל להנהגתו כמו שבא בהקדמה השנית אשר בפרק שנים עשר מזה המאמר. הנה לא רצה להושיבם בארץ מצרים בהשקט ומנוחה ולהדבק שם בהם השגחתו והנהגתו האלדית להיותה ארץ טמאה בלתי סובלת השלמות והשפע האלדי. והיא מצד עצמה מונע גדול לדבוק ההוא כמו שבא בהקדמה השלישית אשר בפרק י״ג: ולפי שהיו במצרים בהכנעה רבה ושעבוד נמרץ והיו ג״כ משוללי׳ מהידיעה והשלמו׳ הנפשיי היה מהחסד האלהי להשלימם בשני השלמיות שלימות ראשו׳ הגופני והוא בהוציאו אותם מארץ מצרים משעבוד לגאולה ביכולת האלדי המוחלט המסור להנהגתו והשפעתו האלדית לא לשפע אמצעי אחר ולזה בא בקבלה שמכת בכורות והצלת העם היה מהאל ית׳ בלי אמצעי יען היה המערכת השממיי מנגד אליו ואחרי היותם חפשי׳ עם שיעור רב מהטובות המדומות ונקמת האויבים אשר זה כלל השלמות הגופני. השלימם בשלמות האחרון והוא הנפשיי וזה בתתו להם תורה ומצות והנהגה אלדית במעמד הר סיני הנבחר: ובהגיעו ית׳ אותם למעלת הנבואה מזולת שיהיו מוכנים אליו והיה זה בעצמו ית׳ בלי אמצעי. לפי שבהיותם בלתי מוכנים למעלה הנבואי׳ ההיא היה בלתי איפשר שיגיעו אליה אם לא היה על צד הפלא מהש״י אשר לא ישמור יחס ולא הכנה כלל במקבל השפע כשירצה כמו שהתבאר בשורש השלישי מההקדמה השנית שהקדמנו בפרק שנים עשר הנזכר: והנה נתנה התורה אליהם בכלל ובפרט ר״ל בעשרת הדברות אשר יוכללו בהם כל המצות כמו שבא בדבריהם ז״ל ובפרט שנתן למשה בהר סיני כללותיהם ופרטיהם ודקדוקיהם של מצות והנה עשרת הדברות באו בפרשת וישמע יתרו ומיד בפרשת אלה המשפטים באו המצות בפרט וחתם הדברים באמרו ובכל אשר אמרתי אליכם השמרו שהוא רמז לכלל המצות ולהיות ע״ז שקולה כנגד כל העבירות אמר בסוף דבריו ושם אלדים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פיך עם היות שנכלל באמרו ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. והנה סמך לזה אמרו שלש רגלים תחוג לי בשנה לב׳ סבות האחת לפי שהעושה ע״ז מיד יעשה חג עליה כמו שאמרו בעשיית העגל חג לה׳ מחר והנביא אמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגי׳ ינקופו והיה זה על הע״ז שהיו עובדים. הנה בעבור זה אחרי שהזהיר על הע״ז הזהיר על החגי׳ שיהיו לעבודתו ולא לעבוד בהם האלוהות ההם. והסבה השנית היא לפי שכמו שנזכר בפרשת וילך משה הנה לקיום התורה האלדית ושמירתה צותה החכמה האלדית ואמר בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלדיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כלישראל באזניהם הקהל את וגו׳ ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלדיכם ושמרו לעשות וגומר הנה התבאר בזה שאחד והמיוחד מתועלות עלית הרגל היה כדי לשמוע התורה וללמוד ליראה ולשמרה ולכן אחרי צווי המצות כלם אמר שלש רגלים תחג לי בשנה ופירש שלשתם ואחר את חג המצות וגו׳ וכלל הדברים באמרו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה׳ ר״ל כי אין הכוונה בחגיגה כדי לאכול ולשתות כי אם כדי להראות את פני אדון העולמים. וביאר גם בזה שהמצוה ינהג בזכרים לא בנשי׳ ולא יהיה סבה להרבות זנות כמו שהיה באומות הסכלות כי ילכו האנשים על הנשים אל בית אלהיהם ויזנו שמה. והנה הוסיף לומר עוד לא תזבח על חמץ גו׳ ראשית בכורי אדמתך גו׳ לא תבשל גדי גו׳ ויראה שהמצות באו הנה בלי סדר והכרח כלל אבל אחשוב שלפי שזכר שלשת הרגלים נתן בכל אחד מהם מצוה אחת. ולזה בענין חג הפסח אמר לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר שהוא מענין הפסח כמו מה שאמר בפרשת כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. ובענין חג השבועות אמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלדיך כי זמן הבאת הבכורים הוא בחג ההוא ולכן אמר בו וחג הקציר בכורי מעשיך כי בו יביאו הבכורים. ובענין חג הסוכות אמר לא תבשל גדי בחלב אמו והענין בזה התבאר אחרי שידעתי שבזמן ההוא היה מנהג קדום בכל רועה צאן שהם יתקבצו לדבר בעניניהם ובתקון הנהגותיהם והיה מאכלם גדי בחלב כפשוטו וכן כל מיני תבשיל בשר בחלב כפשוטו וגם היום הזה נמשך המנהג ברועים אשר בקשט״ילייא כי בזמן הזה יתקבצו יום אחד לדבר בהנהגתם וקוראים לו בלשונם מיש״טה ובו ביום התבאר בלי ספק שזה מאכלם מן הבא בידם מנחה הנה לסבה הזאת הזהיר האל ית׳ שלא יבשלו גדי בחלב אמו וה״ה לכל בשר וחלב כמו שבא בקבלתם האמתית בכל זמן ובפרט בחג הסוכות כמנהג העמים כלם: והרב המורה בפרק מ״ח חלק ג׳ כתב טעם קרוב לזה באיסור בשר בחלב תראה אותו מדבריו. והנה סמך לזה מאמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך להודיע למה שהיה הכוונה האלדית בכל זה להביא העם לארן הנבחרת כדי להנהיגה שם בלי אמצעי כמו שיעד עליו הנה ההוצאה ממצרים לשלמות גופם ומתן תורה לשלמות נפשם הוצרך להיות בו ית׳ בלי אמצעי אחר אבל אחרי הגאולה ומתן תורה בהיותם במדבר עד בואם אל ארץ נושבת לא יהיה כן תמיד ולכן אמר אליהם אל תחשבו שתמיד תושגחו כאשר היה עד הנה ממנו ית׳ בלי אמצעי כי טבע המדבר לא יסבול הדבקות האלדי וההנהגה בלי אמצעי אם לא בנס ופלא אין ראוי לעשותו לפי שאין הכרח אליו ולזה היה די שילך לפניהם מלאך עד בואם אל ארץ ישראל לא עוד. וזהו אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקו׳ אשר הכינותי ר״ל אין המלאך שליח להנהגה תמידית ולא להנהיג בארץ הנבחרת לא יום אחד ולא יומים כ״א לשמרך בדרך ולהביאך אל הארץ ההיא שהוא המקום שהכין לעמו ואחרי היותם שם לא ילך לפניהם מלאך כי ילך לפניהם ה׳ ושמה תדבק בהם השגחתו בלי אמצעי כמו שיעד לאברהם אבינו. והנה משה אדוננו ע״ה לא בקש עליו לפי שראה היותו דבר הגון וראוי ושאינו מן הדין שיעשה עמהם האל ית׳ הגדול שבכל הנסים תמידי בארץ ההיא המונע אליו בלי הכרח. וראה כי עוד מעט ימים או עשור ילכו לארץ הנבחרת ויראה אליהם כבוד ה׳ ואין אם כן בזה מהזרות ולא מהעול כלל. ואינו מהתימה כי הנה אדון הנביאים לא בקש מהאל ית׳ שיעשה נס גדול מזולת הכרח רב כי הוא לא בקש על המן וענני כבוד והבאר והגלות שכינה בהר סיני לבלתי מוכנים בטבעם. אבל מה שנעשה מזה היה מהרצון האלדי המוחלט בחסדו לא שיבקש עליו אדוננו משה ע״ה. ולזה שתק הנה ולא בקש עליו עם היות שבהליכת המלאך תהיה מעלתו שפלה ממה שהיה עד הנה. אך אמנם למה שירד לעומק המחשבה האלדית וראה שהמדבר הגדול והנורא היה בלתי מוכן ומונע בטבעו לדבקות האלדי ושבמהרה יבאו לארץ כפי מחשבתו ויבוא אליהם האור האלדי כבראשונה קבל הענין בתקותו שאחרי ימים מעטים תשוב עטרה ליושנה בארץ המוכנת לזה וזהו אמרו כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי וגו׳. ואמר ג״כ והכחדתיו הנה ביאר שכיבוש האויבים יהיה על ידו ית׳ בלי אמצעי לא על ידי המלאך הנה התבאר ממה שאמרתי ששליחות המלאך היה בדין כפי טבע המדבר ושלא היה שליחותו תמידי כמו שחשבו המפרשים ושלהיותו דבר ראוי לא בקש משה ע״ה והותרו בזה הספק הא׳ והב׳ שזכרתי: