בהיתר הספק הרביעי. עם היות הספק הרביעי עצום מאד הנה עם ההבנה במה שאמרתי אין היתרו ממה שיקשה. וזה כי כפי מה שפירשתי היה הכוונה האלדית במלאך השלוח שכל נבדל ינהיג העם ברצונו ובחירתו לא שיהיה במדרגת הכלי אבל כי להיות המדבר ארץ בטבע׳ בלתי מוכנת לשתדבק שם השפע וההנהגה האלדית היה מפקיד עליהם מלאך מליץ ינהגם במדבר עד בואם אל ארץ אשר ה׳ דורש אותה היא ארץ אחוזתם. והבטולי׳ שזכרתי לדעת הזה הנה היתרם הוא בזה האופן אם הראשון והוא היות א״כ העם הנבחר שוה לשאר האומות בלי יתרון כלל. הנה היתרו הוא שהמה יתחלפו משאר האומו׳ ויתעלו מהם מצד המנהיג ומצד ההנהגה כי מנהיגי האומות הם שרי מעלה העלולים ומנהיג ישראל יהיה העלול הראשון היושב ראשונה במלכות המשפיע ביתר השרים וקראוהו חז״ל מטט״רון ששמו כשם רבו ואם מצד ההנהגה כי הנה שאר השרים תהיה הנהגתם לעמם ולאומתם כפי טבע הארץ וכפי שעת תולדותם מצד המערכת השממיי מצורף לזה השתדלות האנשים בסבות הנאותות להגיע אל הטוב הנכסף אליהם. אמנם המלאך הממונה על ישראל ינהגם על פי התורה צוה לנו משה וכפי מה שיקים כל אחד מהם משפטי התורה ומצותיה חוקים ומשפטים צדיקים יהיה הצלחתו עם היות הענין הפך המנהג הטבעי ובחלוף המערכה. ויהיה ערך הנהגתו לקיום המצות יחס שאר השרים אל המערכה השמימיית כי כמו שהם יישירו האנשים אל אשר יהיה שמה רוח המזל והמערכה ככה המלאך הגואל לישראל ינהגם לקיום המצות וכפי שמירתם תהיה הטוב והרע. ולכן היה המלאך הזה הוא השר הראשון העלול ראשונה מהאל ית׳ לפי שיוכל לשנות סדרי המערכה להטיב לעם או להענישם על פי מעשיהם כמו שאמרתי:

והביטול השני מענין ההשגחה הפרטית כפי פרטי הפעולות שיראה סותר היותה על ידי אמצעיים הנה אומר בהיתרו שהיות ההנהגה על ידי מלאך לא יסתור דבר מההשגחה הפרטית כי הנה הפנה הזאת כפי המובן מדברי הרב האלדי ויתר החכמים חדשים גם ישנים הלא היא שהמין האנושי בפרט מבין שאר ההוים הנפסדים הוא מושגח במעשיו השגחה פרטית וכל עניני אישיו מה שישיגם מהטוב והרע נמשך אחר הדין כפי פעולותיו לא במקרה כדעת הפילוסוף ולא כרצון פשוט כדעת כתות הסכלים הישמעאלים אם כן כשהפקיד הש״י משרתיו עושי רצונו על עם ועם להנהיגם על פי מעשיהם כבר נאמר בהם שהם מושגחים השגחה פרטית עם שיהיה ע״י אמצעי וכפי מעלת האמצעי המנהיג ואופן ההנהגה ר״ל היותה על פי התורה והמצות יובדלו ישראל משאר האומות אבל אדוננו משה ע״ה לסבות שאזכור בזה המאמר בקש מהאל ית׳ שני הדברים שתהיה השגחתו פרטית ושלא תהיה על ידי אמצעי גם בהיותם במדבר הבלתי מוכן אליו ושמצד טבעו ימנעהו והנה בקש זה בפרש׳ כי תשא אחרי עון העגל ולא בקשו במקום הזה כשבאתהו הדבור הנה אנכי שולח מלאך לפניך לסבה עצמית שאזכור בפ״כב מזה המאמר ושם אבאר אם יצא היעוד הזה לפעל מביאת המלאך ואם יצא לפעל באיזה זמן היה. ואם לא יצא לפעל מה היה הסבה בזה שהוא הספק השלישי שזכרתי בפרש׳ לא הותר עדינה כפי ענין המאמר: ואמנם ביאת המלאך ליהושע לא היה להנהיג את העם כמו שחשבו המפרשים כי אם לפי שיהושע היה משתדל בדברים יעשה אותם כדרך הלוחמים בדרך אינושי ויחשוב שבתחבולות יעשה לו מלחמה והעיר תנתן בידו בחזקתו ותקון המלחמה. לכן בא המלאך להודיעו שאין הענין כן ושליי׳ הישועה והוא ילחם להם. וזהו אמרו של נעלך מעל רגלך ר״ל כי אין המלחמה אנושית יצטרכו בה לקשר וחנית וכידון אבל היה אלדות ולכן ראוי אליו שיכתות חניתותיהם למזמרות ולא ילמדו עוד מלחמה וזה רמז במנעלים או יאמר על המחשבות שהיו בלבו על המלחמה וכזה נאמר למשה רבו על המחשבות החומריות של נעליך מעל רגליך. ונתן הסבה למה לא יצדקו בו תחבולות מלחמה ואמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא ר״ל שהעיר תלכד בנס ופלא ויהיה חרם ליי׳ ודבר קדוש ונבדל זהו אמרו ויעש יהושע כן ר״ל שחדל מהלחם בעיר ובא לו זה הדבור ע״י מלאך כיתר הנביאים לפי שאינו במעלת משה רבו שלא היה נבואתו ע״י מלאך כמו שהתבאר במקום אחר. התבאר א״כ שדבור המלאך אל יהושע אינו ממה שיורה היות העם הנבחר נמסר להנהגתו. ומה שאמרו חז״ל אני שבאתי למשה רבך ולא קבלני אין כוונתם להנהגת העם כי אם היה כן היה לו לומר אני שבאתי לישראל בימי משה אבל אמר למשה רבך לפי שהיה כוונתו שמשה לא קבל שתהיה נבואתו על ידי מלאך ולא אמצעי אחר ולא קבלו ונבואת יהושע יחוייב שתהיה על ידו. ואיפשר שזה דעת המדרש ולא המדרש הוא העיקר כי אם הפשט האמתי וכבר דברנו בזה בפרק הראשון מהמאמר הזה. ומשם יתבאר מה ענין אמרו המלאך הגואל אותי מכל רע והוא ישלח מלאכו לפניך ויסע מלאך האלדים ההולך לפני מחנה ישראל ומאמר הנביא ומלאך פניו הושיעם שבכל המקומות האלה ודומיהם בא המלאך על צד הכלי שיכין הש״י לעשות מעשהו והוא המין השני מהאמצעיים שזכרתי בפ״ד ואינם מהמין הראשון מהאמצעיים הבחיריים המנהיגים וזהו אמרו ומלאך פניו הושיעם כי הצווי מפניו יצא והמלאך יפעלהו כאחד מהכלים כמו שכבר זכרתי. התבאר א״כ שהעם על כל פנים הוא מושגח מהש״י בלי אמצעי ושבמדבר לצורך הארץ היה שולח מלאך ושזה לא יסתור פנת ההשגחה ומעלת העם והשכר והעונש על פי המצות: