והנה יתחייב ספק שלישי והוא אם היה שהאל יתברך גזר אומר כאן לשלוח לפניהם מלאך אשר יוציאם ואשר יביאם ולדעת המפרשים הראשונים ראב״ע והרמ״בן לא התפלל עליו אדון הנביאים והשם ית׳ לא חזר מהגזרה ההיא אם כן איך לא נתקיימה ולא יצאה לפועל והנה כל ימי אדון הנביאים השגיח השם ית׳ על עמו כרועה עדרו ירעה בשלם שבפנים ואין עמו אל נכר ולא מלאך יתערב בהנהגתם. והרב האלקי בפר׳ ל״ד חלק שני מספר המורה אמר זה לשונו זה הכתוב אשר בא בתורה והוא אמרו הנה אנכי שולח מלא׳ לפניך ענינו מה שהתבאר במשנה תורה שהשם אמר למשה במעמד הר סיני נביא אקים להם וכו׳ וכתב עוד ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתברך הודיעם שיקים להם נביא אשר יבואהו המלאך וידבר עמו וכו׳ ואין כוונת הרב המורה שהמלאך הנאמר הנה הוא נביא כמו שפירשו מפרשי ספרו ונשתבשו כמו שיוכיחו דברי הרב בזה הפ׳ עצמו באמרו שיקים להם נביא שיבואהו המלאך ואם היה כוונתו שהמלאך הזה הוא נביא מה לו להזכיר המלאך שידבר לנביא. וגלה עוד דעתו בפ״ז חלק שני ושם אמר בביאור שהמלאך הנזכר כאן הוא שכל נבדל ולא נביא. אבל כוונת הרב היא באמת שיעד הק״בה למשה שאחרי מותו לא יקום כמוהו במעלת הנבואה שינבא פנים בפנים כמו שלא יהיה עוד בעתיד מעמד אלקי כמעמד הר סיני אבל יקים אליהם נביאים שינבאו על ידי מלאך וצוה שעם היות הדבור ההוא שיבא לנביא מפאת המלאך הנה לא נזלזל בכבודו לפי שדבריו הם בשם השם ולפי זה יפרש הרב המלאך הנאמר הנה בשכל נבדל והוא השכל הפועל שיבא לנביאי׳ להודיעם מה שצריך להנהגת העם או הכח המדמה שיכנה בשם מלאך כמו שבא בדבריו במקומות מספרו. ויצא אם כן היעוד הזה לפועל בנביאים שנבאו על ידי מלאך אחרי מות משה איש האלדים. וזהו שאמר הרב ענינו מה שהתבאר במשנה תורה לא אמר הרב פירושו כי הוא לא יפרש שם המלאך על הנביא אבל אמר ענינו ר״ל כוונת כללות זה המאמר הוא מה שאמר במשנה תורה כי היה כוונת שתי המאמרים אחת: ולפי שלא נחשוב שיפרש שם מלאך בנביא אמר עוד ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתברך הודיעם שיקים להם נביא שיבואהו המלאך וידבר עמו. זה הוא כלל כוונת הרב בזה ונתיר לדעתו שלשת הספקות שזכרתי בפרשה בפרקים האלה: ועם היות שדברי הרב בכל מקום אין בהם נפתל ועקש ובפרט במה שדבר בעניני הנבואה שהגדיל עצה הפליא תושיה אף כי אנכי אעננו. הנה לא אחדל מהראות הספקות יתחייבו לדעתו מפשט הכתובים יען וביען שמתי פני הנה להבין אמתת כוונת הכתוב על דרך הפשט לא לחקור בעניני הנבוא׳ ומדרגותיה כדרך הרב המורה שם:

ואומר שמפשט הכתובים יראה שהמלאך הזה ינהג כל ימי היות ישראל במדבר לא עוד עד בואם אל ארץ נושבת ולכן אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. ואמר עוד כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחתי והפריזי. וידוע שבימי משה בא ישראל לאמורי וגרש שני מלאכי׳ סיחון ועוג. וכן כתב רש״י כל זה ממה שיורה שהמלאך הזה ילך במדבר בימי משה עד הכנסם לארץ כי לא זכר בו שיעשה דבר בארץ כי אם בדרך ובמדבר: ואמנם מה שאמר במשנה תורה נביא אקים להם הוא מיעד לאחרי שיבאו לארץ לא בהיותם במדבר וזה הוא שאמר שם כי אתה בא אל הארץ אשר ה׳ אלדיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם כו׳. ביאר שהמצוה שיצוה היא בעצם וראשונה אחרי שיבואו לארז וכמו שאמר נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה׳ אלדיך כו׳. להגיד שהיה מדבר אחרי מות משה. אם כן ענין שליחות המלאך אינו מה שהתבאר במשנה תורה כדברי הרב כי המלאך ינהג במדבר והנביא יבוא אחרי היותם בארץ והוא כמו הצרעה שאמר כאן אחרי יעוד המלאך ושלחתי את הצרעה. וכמו שכתב רש״י הצרעה לא עברה את הירדן וסיחון ועוג הם החתי והכנעני לפיכך משבעה אומות לא מנה אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה שנו רבותינו במסכת סוטה על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה וכו׳. הנה אם כן כפי טבע הפרשה אין ענין המלאך הנה מה שאמר בנביא במשנה תורה. ועוד שלפי דעת הרב מה ענין אמרו כי לא ישא לפשעכם ואף על פי שהנביאים ינבאו על ידי מלאך לא ימנע מפני זה שיכפר השם יתברך לישראל כשיחטאו לפניו ולא תבא הכפרה למלאך ההוא כי הוא יתבר׳ מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל: ואם היה הכוונה כדברי הרב מי יתן ידעתי מה תועלת היה בידיעה הזאת לישראל והיה ראוי שיודיעם שיקים להם בכל דור ודור נביא מורה צדק ויזהירם שישמעו בקולו ואין צורך להודיעם שתהיה נבואת הנביאים ע״י הכח המדמה ובאמצעות השכל הפועל כי כלם בשם ה׳ אל עולם ידברו ואין לעם לחקור האמצעיים בנבואה כי ידיעתם שהנבואה שפע שופע מאת השם יתברך באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה ואחר כך על הכח המדמה כמו שגדרה הרב בפרק שלשים וששה חלק שני היא ידיעה בלתי מועלת ואולי שתזיק ההתפלספות הזה:

והרל״בג פירש המלאך הנזכר כאן שהוא נביא ופירש המלאך הנזכר בפרשת כי תשא שהוא השכל הפועל. והנה יתחייבו אליו הביטולים שזכרתי לדעת הרב המורה. עם היותו הזר שבדברים שיפרש המלאך כאן בנביא והמלאך הנזכר שם בשכל נבדל עם היות שבאו הדברים בשניהם שוה:

ובמדרש תנחומא אמרו ז״ל שהמלאך הזה הוא אשר בא אל יהושע ביריחו והשתחוה לו ושזהו אמרו שם אני שר צבא ה׳ עתה באתי אני שבאתי למשה רבך ולא קבלני. ונטה הרמ״בן לדעת הזה וחשב שאז יצאה לפעל הגזרה הזאת: ודברי המדרש רחקו מאד מפשט הכתובים לסבות. האחת לפי שדרך הדרש הוא שהמלאך הזה בא על צד העונש ושהדבור הזה הוא עצמו מה שנאמ׳ בפרשת כי תשא. ולזה מה שאמרו שם אמר הק״בה אומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמשין אותם אף אתם כן אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו׳ הנה כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני הייתי מהלך לפניכם שנא׳ וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ועכשו עשיתם ע״ז כאומות העולם איני משלח לפניכם אלא מלאך שנא׳ הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו׳. ראה מה בין הראשונים לאחרונים הקב״ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך השיבו איני חפץ אלא לך יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו שנא׳ ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו עד כאן: הנך רואה בעיניך שלדבריהם בא הדבור הזה על צד העונש ויתחייב להם הספק הראשון שזכרתי בפרשה בפ״א מזה המאמר. ותמה אני מהרמב״ן איך קבל מחז״ל מזה המאמר שהמלאך הזה הוא אשר בא אל יהושע ולא קבל שהיה זה על צד העונש ומאמר׳ מדובק: השני. כי כמו שזכרתי מפשט הכתובים יראה שביאת המלאך הזה היה לשמור ישראל במדבר ולהביאם אל ארץ הנבחרת לא עוד ואם היה הוא שבא אל יהושע איך לא זכר שתהיה ביאתו תמידית במדבר ובארץ אם היה שאחר כך בא אל יהושע לארץ והיתה הנהגתו תדירה: השלישי. כי אם המלאך הזה בא על צד העונש ובא לישראל על הצד שהיו שאר השרים מושלים ביתר האומות להיות ישראל עובדי עבודה זרה כמו שנראה מדבריהם הנזכרים אם כן איך בא אחר כך ליהושע והנה ישראל לא היו אז עובדי עבודה זרה ואינם ראויים לעונש כזה ומה לו ולהם. והיה זה אם כן עול בחק האל יתברך להענישם על לא חמס בכפיהם. ויהושע איך לא צעק ולא נתרעם עליו והיה לו לומר ובמה יודע איפה כי מצאנו חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך וכו׳. כמו שאמר משה רבו בעת הכעס ובהיותם עובדי עבודה זרה איך לא אמרו יהושע בעת רצון אם היה ביאת המלאך עונש גדול על עבודתם אלדים אחרים וצעק יהושע לפני ה׳ על מתי העי ולא צעק על הדבר הרע הזה. וכל זה ממה שיורה שדעת המדרש כפי פשט הכתובים לא יתכן. ולא יצאה לפועל הגזרה הזאת והוא הספק הג׳ בפרשה: