ואמנם בסוף הפרשה ראוי שנעיר עוד ספק עשירי והוא באמרו וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ובמסכת יומא אמרו שאלו ששה ימים שלא נכנס משה אדוננו ע״ה לענן היה לפי שנצרך להתבודד בהם ומזה למדו שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששת ימים וזה לדעת האומר והוא האמת בעצמו ויכסהו הענן חוזר למשה ששת ימים אחרי עשרת הדברות שהיו בתחלת הארבעים שעלה משה לקבל הלוחות. וכמו שהביאו רש״י ז״ל. ובזה מהספ׳ מה שלא יעלם כי מה היה הסבה שלא הוצרך משה פרישה במעמד הר סיני כשנתנה התורה האלדית אם היה שנצטרך אליה אחר כן במקום ההוא עצמו ושמדרך כל הנכנס למחנה שכינה הוא שיתפרש ששה ימים והספק הזה כבר העיר עליו החכם רבינו נסים ז״ל בדרשותיו והשיב על זה שאדון הנביאים לא הוצרך פרישה מפאת עצמו כי לא היה צריך אליה כ״א להיותו משל ודוגמה לדורות וזה כי אין ספק שההפרשה תצטרך למי שיצטרך אליה כדי להעתיק נפשו מענין אל ענין וכדי שיהיה מוכן לקבל שפע או לעשות מעשה לא היה מוכן בתחלה. וזה הענין איננו צודק במשה כלל כי אחרי ראותנו שהיה מתנבא בכל עת שירצה כמו שאנו מקובלים מזה סמוכים על המקרא שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם הנה נראה שהיה מוכן בכל עת בשוה לא יצטרך לפרישה להיותו מוכן תמיד אבל היה פרישתו כדי לתת משל שכל הנכנס למחנה שכינה יצטרך פרישה קודם ולא יקל ראשו. ומזה הטעם לא נפרש במעמד הר סיני לפי שמצד עצמו לא היה טעון פרישה. זהו דעת החכם במלותיו:

ואמנם שאין אמתת הענין כמו שחשב יראה מטענות. האחת כי אלו היה הענין כן כמו שחשב החכם היה נמשך המנהג במשה בכל עת שיכנס למחנה שכינה יצטרך הפרישה ואינו כן שלא מצינו פרישה כי אם בזה המקום לבד וזה ממה שיורה שאין זה משל ולמוד לדורות כי יאמר האומר שלא נפרש משה כאן להיות הגזרה כללות מצורך ההפרשה לנכנס לאלדות כ״א להיות הענין גדול המעלה ממה שאין הפה יכולה לדבר וכמו שאמר ונתתי לך את לוחות האבן והתורה והמצוה ולא נלמוד א״כ מכאן שכל הנכנס למחנה שכינה יצטרך הפרשה כי הנה מצינו משה עצמו נכנס שמה ולא נפרש הרבה פעמים. ועוד כי עם כל דברי החכם לא הותר הספק למה לא נצטרך משה הפרש׳ במעמד הר סיני כ״א היה הענין לתת בנין אב ללמוד לדורות למה נתן הבנין אב במקום הזה ולא במקום אחר והיה ראוי שבמעמד הר סיני בעת נתינת התורה תהיה ההפרשה והבנין אב. וגם כשנתבונן בדברי רז״ל במ׳ יומא לא נמצא בדבריהם שיאמרו שהיתה הפרישה משל ודוגמא לדורות אבל יאמרו שמשה אדוננו בעצם ובאמת נצטרך לפרישה ושזה בנין אב לכל הנכנס למחנה שכינה שיתפרש ויתבודד קודם לכן ק״ו מאדון הנביאים שנצטרך אליה. וזהו אמרם שם אלא מר מהיכא יליף מסיני דכתיב וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים מאי ששת ימים זה בנין אב וכו׳. והחכם הנז׳ פי׳ בדבריהם מאי משה שהרי משה לא היה צריך לפרישה שהיה מוכן בכל עת כמו שתראה מדבריו. וחוץ מכבודו שאין כוונתם כך אלא לומר מאי ששת ימים רוצה לומר מה צורך באמרו שכסה הענן ששת ימים להר והלא ימים רבים כסהו אם היה שחוזר ויכסהו הענן להר. אבל ר״ל שכסה הענן למשה ששת ימים והוא הפרישות שתאר בשם ענן ושאלה הימים היה מעורב בחומרו ונצטרך להפרד ולהפריש ממנו כד לזכות במחזה ההוא ואז ויקרא אל משה ביום השביעי כי היה אז באופן מהפרישות מהחומר הענני שהיה כבר ראוי והגון למראה האלדית ההיא. זהו אמות המאמר ופירושו לא שיאמרו שהיתה ההפרשה בלתי הכרחית למשה כי אם להיותו משל ודוגמא לדורות: והבן אמרם שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה כי הנה יכוונו בזה המאמר ענין מעולה נפרשהו בג״ה הנה א״כ ביארנו שאין היתר החכם מספיק בספק הזה והוא אשר רצינו לבאר: