אין סותרין בה"כ. בה"כ שחרב ואין יכולין לבנותו במקומו הא' מותר למכרו ולבנות עליו כל בנין וטוב לעשותו לגן ירק ומקום ב"ה עצמו יש בו קדושה (מוהר"מ מלובלין סי' נ"ח) וגן שהוא בעזרת בה"כ יש להסתפק בו אם מותר לאכול בתוכו והמחמיר תע"ב (מהרר"י טראני סי"ד) ובתי כנסיות שבארצות הללו בזמן הזה אין כל המקומות שוין והכל לפי שהוא מקום אם אין בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתי מעלמא זהו נקר' כפר ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעו בעיר אלא דרך עראי לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' בני העיר לא בנו אותו מכיסן לבד אלא גם אחרים שבחוץ לעיר סייעו להם לבנין בה"כ אין בכך כלום אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם יש לה דין בה"כ של כרכים וה"ה נמי מקום שיש חכם גדול ואב"ד שמתקבצים רבים שצריכים לו ולתורתו יש לו נמי דין כרכים ומ"מ לענין דין הנ"ל מותר בכל ענין כי בב"ה שבח"ל שרי למעבד בהו מאי דבעי אפילו בלא זט"ה בא"ה חוץ מד' דברים הנזכרים במשנה וע"פ זט"ה בא"ה שרי לעשות בהם אפי' הני ד' דברים (ש"ת משאת בנימן סי' ל"ג) ועיין מ"ש בח"מ סימן קס"ב בהג"ה שאין להקל לעשות צר ודוחק במקומו. אמנם בעל משאת בנימין חולק ע"ז ופסק שיש רשות להקהל להעמיד מנורה בב"ה סמוך למקומו של יחיד אצל ארון הקודש באם הניחו לו מקום פנוי אצל מקומה כראוי ע"ש בש"ת סי' ד':