לשון הטור

הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה דין ב' והביאו הטור וכ' ה"ה זאת התקנה כתובה בספריהם ז"ל וכ"ה בעטור והכ"מ כתב בשם סה"ת שער ב' ששבועה זו דומה לשבועת מודה מקצת שאנו אומרי' שהיא נשמט משום דדחיקא ליה שעתא וסבר עד דהוו לי זוזא ופרענא ליה ורמי רבנן שבועה עליו כי היכי דלודי וכ' עוד אפי' טוען שמא יש לו משביעים אותו והראשונים קראו אותו שבועת החשד

עוד כתב הכ"מ בשם בה"ת שנתכוין רבינו למ"ש הרמב"ן במאי דאתמר במתנת בית חורין וכו' (בנדרי' דף מ"ח ע"א) וכו' שישבע שלא נתן עכשיו ע"מ להחזיר כדי להבריח מב"ח דלא הויא מתנה דהא חובו יוכיח שלא נתכוין אלא להבריח מב"ח בלבד עכ"ל וביאר שם בה"ת בחלק ב' כל שקדם הלואתו למתנתו ע"מ להחזיר לא יועיל כלום שהרי זכה בהן המלוה תחלה וע"ל סי' ז'

כתב בה"ת בשער ב' ח"א שכן תיקנו אחרונים וכו' ויפה תקנו כדי שלא להוציא שם שמים תדיר וכזה ראוי לעשות

לשון הטור ס"ג וכן כתב הרמב"ם שם וכ"ב בה"ת בשער הנזכר וכתב דנפקא לן מדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד ע"א) שבועה לא' שבועה למאה

וכ"כ הרמב"ם פ"ד ד"ד וכתב ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' בפשיטות והא דלא נאמן במגו שהיה יכול ליתנם במתנה י"א דמגו גרוע הוא שאם היה נותנן המקבל מתנה לא היה מחויב להחזירן וכו' והרמב"ן כתב הטעם דחזקה דכל מה שביד האדם שלו ומגו במקום חזקה לא אמרי' לפי שאדם עשוי לעשות קנוניא וכמ"ש הרמ"א והכ"מ כ' שיש להביא ראיה מהא דמסיק בפ"ב דכתובות (דף י"ט ע"א) כדקאמר מלוה וכשחב לאחרים

בסעיף ז'

שם סי"א בשם ת' אביו הרא"ש

פי' שהמה מעידים בפניהם מסרו ראובן לשמעון שימכרנו לו דהרי הוא בחזקת ראובן דאל"כ אמרינן שמא מכרו לשמעון ובמה יוציאו מיד לוי המוחזק בו דדוקא בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אין צריך להביא ראיה שהשאילו או השכירו לו כמבואר בסוף הסעיף סמ"ע

ל' הרמב"ם פרק ב' ד"ד וכ"כ הטור בשמו בסי' ב'

שם ושם

טור סט"ו בשם שאלה לאביו הרא"ש כלל ט"ט סימן א'

☜ואף אם נתן המתנה לקטן כשהיה חייב לזה גובין ממנה רשב"א מס"ה והביאו הסמ"ע

שם סט"ו ושם בתשו' אחרת

ואין משביעין למקבל מתנה אלא הי' הברח' בדבר אלא מחרימין סתם ב"י בסי' קי"א בשם הרשב"א סמ"ע

שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ע"ט סימן ה' והאריך הרבה להביא כל אומדנות שבתלמוד וקצתם הביא הטור

שם בתשובת הרא"ש בשם מרנא ורבנא ה"ר מאיר והביאו הטור סכ"ב