ש"מ שאמר ולא אמרינן בכה"ג דמחלה הכתובה דהא אינו מחלק כל הנכסים ב"ש בשם הנ"י ועל תי' זה יש לפקפק כיון שנותן לה חלק כאחד מהן בכל הנמצא מה בכך אם מחלק להבנים בל' מתנה או שהם זוכים מכח ירושה מ"מ כבוד עשה לה שתהא שותף בין הבנים בכל נכסיו ועיין ריש סימן ק"ו לפי' הרמב"ם במשניות דשם כותב דוקא מעוקר לק"מ דהכא ש"מ שאמר קתני היו ספק כו' ע' בח"מ סי' ס' סעיף ו' ובש"ך שהעלה שכן עיקר:

אם היו הבנים מרובים כו' היא דעת הרא"ש שהכריע בתשו' הרב"ם בל' זה דברי הרשב"ם אין להסתפק בהם כיון שנטילתה כאחד מהבנים אזלה בתר שעת חלוקת הבנים בין לרבות בין למעט דמאיזה טעם נחלקו ביניהם עכ"ל וק' עליו מדבריו שבהלכות טעם להנאמר בשמו סעיף ג' בל' זה ויראה דאם מתו כל הבנים דשקלה כבנים דהשתא והשאר ליורשים דאפילו נתרבו היה מסתביר דשקלה כבנים דהשתא אלא דאמידנא דעתיה דדעתו של אדם קרובה אצל בניו ואינו רוצה לפחות חלק הבנים שיולדו לו אבל היכא דמתו כולם מסתברא דאזלינן בתר בנים דהשתא וא"כ לע"ד יש ויש לחלק דדוקא היכא דנתרבו לא אזלינן בתר דמסתביר דתשקול כבנים דשע' אמירה משום האומד דדעתו של אדם כו' משא"כ בנתמעטו אדרבא נילך בתר המסתביר דכוונתו היה שתטול כערך הבנים דשע' אמירה והיא מסכים עם האומד שדעתו קרובה אצל הנשארים וצ"ע. ואולם כבר הביא הב"ש מסקנת הנ"י ומה שכ' מדין תפיסה ע' סי' ק"ז: