והבעל נותן שכר הסופר כ' הב"ש ולכאורה נראה וכו' דהא אם היתה מחזרת הכתובה ל"צ לשובר כיון הכתובה בידו ובהג"א שם ל"מ הכי ור"ל שהרי כתב מיהו לר"י דאמר הטוען אחר מעב"ד ל"א כלום לעולם צריך לשובר ויראה לע"ד דס"ל שאף אם הכתובה בידו אינה ראיה שפרע מדקי"ל כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ה"ה לכתובה שכותבין אע"פ שאין אשתו עמו וכ"כ המ"ש ז"ל בכתובות דף נ"ו כו' ד"ה בששוברתה מתוכה בל' זה ועוד דאין ראיה שהכתובה בידו דכותבין כתו' לאיש בלא אשה דכותבין שטר ללוה וכו' אמנם במהרש"א ז"ל כתובות דף ט"ז ע"ב בתוס' ד"ה זאת אומרת מבאר דבריהם דחזרת הכתובה היא ראיה על הפרעון ודברי המ"ש צ"ע דהא בב"ב דף קס"ו תנן אין כותבין שטרי נשואין אלא מדעת שניהם ופירשב"ם נשואין כתובה והרמ' פ' כ"ד מה"מ העתיק שטרי ארוסין ונשואין ואולם בטור וש"ע לא נזכר המניעה דכתיבת שטר כתובה בלא דעת האשה ואף הנ"י לא פי' אלא שטרי ארוסין דהיינו שטרי פסיקתא כנראה מפני דק' לו קושית המ"ש מפרש שטרי ארוסין ונשואין יחד עם שטרי פסיקתא אמנם בחדושי רמב"ן כתב ונשואין נמי כי ההוא גוונא הוא לומר שאין כותבין כתובה לאשה עיקר ותו' אלא מדעת הבעל ודעת האשה נמי בעינן שאם קיבלה עליה להכניס כלום ולשעבד עצמה בכלום לו וליורשיו אין רצונה שיהא עליה כמלוה בשטר וא"כ למנהגינו שאין כותבין בשטר כתובתה שום שעבוד עליה יפה עשו הטור וש"ע שהשמיטוהו דודאי כותבין בלא דעתה כמו שטר ללוה והיינו טעמא דהגהות הרא"ש וק"ל:

בזמן שהאשה ע' ב"ש מסיים וע' בסמ"ע סימן ס"ה ודבריו תמוהים. הנה מכוין לתמיהות הש"ך עליו ס"ק מ"ט והמעיין בדרישה יראה כי הורגש בכל דברי הש"ך וגם מ"ש הש"ך בל' זה דהא אי בעי המלוה הוה קרע לו לשטר או קלי' או מצנע לי' כבר כ' בהדרישה דע"כ איירי שאין השטר ביד המלוה דאל"כ למה לו הודאתו ליהדר לי' השטר משא"כ בכתובה משני אביי שפיר בשהכתו' יוצא מת"י דאף אם תחזיר השטר עדיין תוכל ליגבות בתנאי ב"ד ואזיל בשטת הג"א הנ"ל ומה שתמה הש"ך על לישני' כיון דאיתרא בנפילה הוא דאדרבא כו' כבר הגהתי בסמ"ע דדי ע"פ הדרישה דצ"ל כיון דאיתרא בשובר וגוף הדין היכי דהלוה או הבעל מודה לע"ד עדיין צ"ע. מה שכ' בח"מ וע"כ אמרו אין הבעל מודה הוא ט"ס וצ"ל אין האשה מודה: