Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 130
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צריך שיחתמו שני עדים וכן הוא ל' הטור והוא מדתנן העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם ומקשה דאורייתא הוא דכתיב וכתב א"ר לא צריכא לר"א דאמר ע"מ כרתי תקונו ע"ח מפני ת"ה ר"י אמר אפ"ת לר"מ התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהם כדתניא וכו' אמר ר"ג תקנה גדולה התקינו שיהא מפרשים שמותיהן מפני ת"ה וז"ל הרמ' פ"א מה"ג אעפ"י שחתימת הגט מדבריהם התקינו שיהיו מפרשים שמותם בגט ור"ל דלר"א נמי נשנית הבריי' ושתי תקנות הוו תחלה מדבריהם שיחתמו ושוב התקינו שיהיו מפרשים שמותם וכתבו התו' דף ג' ע"ב ד"ה ר"א ונראה לר"י דאף לכתחילה מכשיר ר"א בע"מ כדפי' בקונטריס וצ"ע כי ל' רש"י ז"ל הכי ופליג עלה ר"א דאפילו לכתחילה תנשא וכן בדף פ"ו כ' רש"י ר"א אומר וכו' אלא שנתנו לה בפני עדים כשר לינשא בו לכתחילה וזה אינו מורה אלא דאם ניתן שתנשא אבל לא כשר לכתחילה ליתן בלע"ח והתו' הוכיחו מדקתני בפ"ב וחכמים מכשירים וכולי ומשמע מכשירין וכותבין דמשמע אף הכתיבה לכתחילה שריא וכתבו תוס' והא דתנן התקין רבן גמליאל לא שצריך אלא תיקן שילמד לעשות כן וכו' והרשב"א פ' השולח וכן הרא"ש מסכימים עם הר"י בלשונו ממש הרי להדי' שכתבו דמה דתיקן ר"ג לא שצריך והטור וש"ע כתבו צריך ואפי' עיכובא משמע (וע' סי' קמ"א בב"י ד"ה ומ"ש וא"א ז"ל הביאו לפסק הלכה במה שמתמיה על ר"י) ולכל הפחות דלכתחילה ודאי צריך (ודוחק שהוא מטעם תה"ד דבעינן לצאת אף דעת ר"מ דהא לא נזכר בדברי הטור וב"י וגם למה שהוכחתי לקמן דאפי' במקום עיגון מחמיר זה ודאי מטעם דעתיה דר"א) וגם משמיט כל דברי אביו מזה משמע לו דלא סביר כותי' בזה אלא כדהוצאתי מל' רש"י וכן משמעות לשון הרמ' הנ"ל דחתימות העדי' מדבריה' עם פרישות השמות תקנה גמורה וכן דקדק הב"ש מל' הש"ע שהוא ל' הרמ' בס"ק י"ד וז"ל היש"ש פ' השולח סי' מ"א ולדינא נראה בלא ע"ח אין להכשיר הגט לכתחילה שהוא נגד התקנה דא"א לפרש שאינה אלא עצה טובה מדנקיט במתני' גבי אינך תקנות משמע דהא נמי הוי תקנה ובגמרא להדיא תקינו רבנן משמע דתקנה הוא (ועוד אי לא הוי תקנה אלא עצה טובה מה צריך לתקנה כבר ידעינן מקרא דכתיב כתוב בספר וחתום שהוא ע"מ לר"א כמו שפירש"י וקושיא זו הירגש' בה הרשב"א ונייד להכי מפירש"י ולהבנתי מפירש"י כנ"ל ל"ק עליו קושיא זו) ואף הא"ז שכ' להכשיר בלא ע"ח כאשר הבאתי פ"ק סי' י' היינו דוקא דיעבד כדמשמע שהוא כשר ותנשא בו אבל לא כתב שכשר לגרש בו לכתחילה והיינו טעמא שהוא נגד התקנה אלא היכי שיש לחוש לעיגן מסתברא דשרי לגרש בו דהוי כדיעבד ועוד אומר מאחר דנהגו כ"ע לחתום עדים אם יתנו בל"ע אין לך לעז גדול מזה וגרע יותר מחתמו שלא לשמה דלא מינכרה ריעתא כ"כ וא"כ כל זמן שלא נשאת ואין לחוש לעגון ראוי שיכתבו גט אחר ודוקא שנתנו הגט מאחר שנתגרשה בו מדאורייתא הוא שראוי לחוש לעיגן ותנשא בו אבל כל זמן שלא ניתן אפילו יש לחוש לעיגן אין ראוי ליתן לכתחילה נגד התקנה ואיכא למיחש ללע"ז ומאחר שגם כן לר"מ פסול מדאורייתא הנראה בעיני כתבתי עכ"ל ומה שכ' וגרע מחתמו שלא לשמה אינו מדוקדק דהא ודאי עדיף אף למה שמחמיר במקום עיגון דהא מ"מ מורה ובא דאם ניתן והוא במ"ע שתנשא בו ובחתמו שלא לשמה ודאי פסול להנשא בו אלא לאו דוקא. ואולם לע"ד מוכרח דעת הטור נמי דאף במ"ע לא תתגרש בו מכח התקנה מדכ' סימן זה חתם בו הסופר ועד אחר עמו פסול לדעת התו' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום ואולי דס"ל דבמ"ע עכ"פ רשאים ליתן גט בלא ע"ח למה לא אמר כלום הא יכולים לכתבו וליתנו בע"מ בלא ע"ח כלל אלא משמע כנ"ל (וזה דלא כהב"י ז"ל סי' קל"ג וע' לקמן סעיף י"ח) ואי משום הוכחות התו' ז"ל מנייר מחוק אפשר לדחוק דש"ה דלא מעיקרה תקנות חכמים מכל וכל דהא מ"מ עדים חתומי' עליו. אדרבה משמע לע"ד משם מדלא קתני וחכמים מכשירים ולא יחתמו עדים עליו כלל כדי שיהא יותר מוכח מתוכו ולא יהא שייך כלל משום לתא דמודה ר"א במזויף מתוכו א"ו אף דבטל הטעם שבעבורו תיקנו הע"ח דהא אינם מועילים דמ"מ צריכה להע"מ לפנינו מ"מ לא רצו לבטל הדין של ע"ח מכל וכל (וכן מסתביר לע"ד שאיסור שויו על המגרש בתקנה זו שלא לגרש בלא ע"ח ותיקן של עצה טובה אין לה שייכות כלל בגט אשה שמתגרש' בע"כ והטובה אינה נוגעת כלל להמגרש). והנה הב"ש כ' אע"ג לדידן קורעין הגט ולא שייך טעמים הללו מ"מ לכתחילה צריך להיות שיהא כתוב אף לר"מ כ"כ בת"הד סי' רל"ב מיהו אכתי קשה ל"ל שיפרשו את שמותן כו' א"כ אף אם לא יפרשו כשר אפילו לר"מ וה"ט דהרשב"א ורי"ו שכתבו דאין צריך שיפרשו את שמותם וספר רי"ו אין אתי אבל בהרשב"א יגעתי ולא מצאתי רמז מטעם זה ואף נלע"ד שבימי הרשב"א עדיין לא הוקבע כלל המנהג לקרוע הגט כדמשמע אפילו מהרא"ש שהי' אחריו כתב בסדרו ולא יסמכו העדים כו' לפי שפעמים ישכחו לקרותו אחר הנתינה כי האשה תשמרנו לראי' וכן מבואר יותר בהתשו' ריש כלל מ"ו. אף גם לא מצאתי מה שכ' בשמו שא"צ שיפרשו שמותן אלא אדרבה כתב בפ' השולח ר"י אמר אפ"ת ר"מ התקינו שיהו מפרשין שמותן מפני ת"ה כדי שיוכל להתקיים ע"פ יודעיו ומכיריו ולא יצטרך להתקיים מתוך כתב היוצא ממקום אחר וכשהוא חותם א"צ לפרש אני פלוני בן פלוני עד אלא באיש פלוני עד א"כ בבן פלוני עד מתכשר כדתנן בך איש פלוני עד כשר ותנן איש פלוני עד כשר ואע"ג דטובא יעקב וראובן איכא מ"מ אהני דמצי לאהדורי אכולהו ראובן דאיכא במתא אבל מעיקרא דכתב אני עד ואינו מפרש שמו נפל שטרא בבירא דאמאן שאל ואמאן מהדר (מזה נרא' שמבאר למתני' דמגרש בתר התקנה הא מעיקרא שהיו חותמין אני עד כל המתני' לא מתנייא דאם אני עד הי' כשר כ"ש שמו לחוד בלא עד או בן פלוני לחוד דכשר וכן פירש"י דמעיקרא לא היה נוקב שמו כלל והתקינו כדמבואר במתני' דאיש פלוני עד כשר כלומר אני ראובן עד ופלוני הנזכר בגמ' בהבריי' הוא לאו דוקא וזה נמי פרישת שמו מקרי ולפי' זה מורה נמי גירסת התוספתא סוף גיטין ע"ש) ונראה דלר"מ עכיבא הוא כלומר שאם באו לישאל אומרים להם שצריכים לפרש שמותן ולא ע"ט בלבד מדפרכינן ובסימנא לא והא רב צייר כוורא ופרקינן שאני רבנן דפקיעה סימנייהו ופרכינן ומעיקרא במה אפקעינהו ואי אמרת דלאו לעיכובא מה ק' במאי אפקעינהו דילמא בשטרא מו"מ וא"נ בגיטי נשים ובדלא קפדו א"ו משמע דעיכובא הוא ומיהו בדיעבד אפשר דלא מפסיל גיטא בהכי ואפילו לר"מ דהא לא תיקנו אלא כדי שיהו עדים מצוים לקיימו וכו' אבל ודאי לר"א כצ"ל לא נפוק מיני' מידי ואפילו לכתחילה לא מחייבו לפרש שמותן דלא גרע מכי לא חתמו בי' סהדא כלל ומותר אפי' לכתחי' וכדכתבינן לעיל דקי"ל כר"א עכ"ל וא"כ מה שכ' הב"ש תו וע' תו' ריש גיטן וכו' אע"ג תו' כתבו הני אליבא תי' קמא דאוקי מתני' כר"א מ"מ אפילו לר"מ הדין כן ור"ל דלר"מ פרישת השם אינו אלא ע"ט כמו לר"מ כל החתימה זה לע"ד ודאי ליתא כדמבואר להדי' בהרשב"א אף דאזיל בשטת התו' לר"א שם בד"ה התקין. אך דברי הרשב"א צ"ע דהא מ"מ מסיק אבל ודאי לר"א וכו' וא"כ נהי דנימא דל"ק מה מקשה הגמרא מן ר"ח ורבה ב"ה ורב הא הן שפסקו פ' המגרש' כר"א בגיטן ודילמא הי' בדלא קפדו דלזה י"ל דהקושיא מן מה דציירי אף בשאר שטרות והן אך בגיטן פסקו כר"א א"נ דנראה דוחק דאינהו תמיד חתמו הכי ומה"ת שתמיד לא יקפידו עליהם. מ"מ ק' ומה הקושי' ומעיקר' במאי כו' דילמא מעיקרא בגיטי נשים ובדלא קפדו אלא משמע כדהוצאתי מן הטור דאף לר"א יש עכ"פ עכוב ואף בפרישות השם. ולהרשב"א ז"ל ע"כ לידחוק דמה שכ' ואי נמי בגיטי נשים ובדלא קפדי הוא שלא בדיוק וכונתו דבג"נ ודאי לא שייך לומר דחתמו בסימן מפני שלא קפדו על הע"ט דא"כ כל חתימתן למותר אלא דוקא בשאר שטרות הוא די"ל הכי שחתמו כדי לייתר הע"מ וגם לדידהו הא בשאר שטרות כר"מ ס"ל וע"ח מוכרחים ועל הע"ט של פרישות השמו' י"ל דלא קפדו וא"כ שפרי הוכיח ודוק. ומ"מ ק' לי מה דמסופק לר"מ דאפשר דלא מיפסל גיטא בהכי דהא במתני' דפ' המגרש שהביא מבואר דדוקא איש פלוני עד הוא דכשר הא איש פלוני בלא עד פסול וכדדייקו התו' ורשב"א עצמו דף פ"ז וכן פסק הש"ע סעיף י"ב ואיך אפשר דבאני ראובן יפסל ובאני עד יוכשר הא אני ראובן ודאי דלא גרע מסימנא דמשמע מן הסוגי' דהי' כשר לולא התקנה של פרישות השמות ולהכי כבר כתבתי דלהכי מוקים המתני' זו בתר התקנה דאלו מעיקר' כאני עד לחוד הוכשר מכ"ש דאני ראובן בלא עד דכשר וא"כ אי לר"מ נמי לא מיפסל גיטא מפני חסרון פרישות השמות המתני' כמאן תרמי' והניחא לשטת התו' דלר"א ע"מ דוקא ומפרשים לכולהו המתניתן דמתניין בפיסול החתימות לנ"מ לר"א דאז לא אמרינן חזקה דנמסר בעדים שפיר י"ל דאני ראובן לחוד דפסול היינו לענין דחיישינן דלא נמסר בעדים דלשטת ר"ת אפילו לר"מ פסול. אבל אם הע"מ לפנינו וגם חתימת אני ראובן לחוד או אני עד מתקיים כשר בדיעבד אף לר"מ (ועכ"ז לע"ד מוכח מזה שטת הטור עכ"פ דאף לר"מ אפילו בפרישות השמות יש עכוב עכ"פ דאלו לשטת תו' דאינו אלא ע"ט קשה בשלמא בשאין עדים חתומין כלל או בגוונא דמתני' דחמשה שכתבו טופס דאין העדים מתפרשין כי אם על האחד והאחרים חשיבו בלא חתימה כלל שפיר מה"ת לאחזן לההוא גיטא שנמסר בעדים אבל גט זה שחתום באני עד או אני ראובן והוא מתקיים עכשיו דוחק גדול לומר שבשביל שלא חשו לע"ט מכח זה איתרע החזקה ולא נמסר בעדים א"ו משמע דהתקנה לעיכובא החתימות עם פרישות השמות ומדלא נעשה כתק"ח אף דבדיעבד כשר י"ל דאיתרע החזקה וע' ב"ש ס"ק ך"ב) אבל לשטת הרשב"א פרק המגרש שכ' ועוד ראי' להרב אלפסי ז"ל מדתנן חמשה שכתבו טופס וכו' דקתני בהו דפסילו ואי אמרת דר"א לא מכשר בע"ח א"כ הא מתני' דלא כר"א וכו' ע"ש והיינו משום דלא ניחא להו לפרש לענין החזקה דע"מ ובל"ז לשטת הרי"ף חזקה זו לאו מידי היא כמבואר שם לפ"ז אף המתני' הנ"ל דדייקינן מינה דאני ראובן בלא עד פסול אף שודאי נמי לא מזויף מתוכו הוא כמו ה' שכתבו טופס דהא חסרונו ניכר ע"כ איירי להרי"ף בדליכא ע"מ ואף ר"א היא וכדכ' נמי הב"ש ס"ק ך"ב וא"כ ע"כ לדידהו אף לר"א אם הע"ח לבד כרתי הפרישות השם מעכב אף בדיעב' ליספול ומכ"ש לר"מ וצ"ע. ואולם לפ"ז באמת צ"ע מ"ש דלר"א דכל החתימה בכח התקנה דהושוו כה"פ דבדיעבד אינו מעכב ותנשא ומ"ש תקנות פרישו' שמות לר"מ או לר"א להרי"ף בדליכא ע"מ דתעכב אף דיעבד שלא תנשא כדדייקו התו' והרשב"א ממתני' דדוקא אני פלוני עד כשר ובלא עד פסול ואף הרשב"א פ' השולח הנ"ל מ"מ הכריח דחלוקים בדיניהם לענין העיכוב להתגרש בו לכתחי' לשיטתייהו אף דתרווייהו חד טעמא מפני תקנות העגון וצ"ל דוקא לר"ע דע"ח כרתי וה"ה לר"א להרי"ף בליכא ע"מ מפני שהם עיקר הכריתות וע"י הכרת חתימתן כל שאינו באופן שתיקנו החכמים קרוב לשינה מטבע בענין עיקר הכריתות משא"כ לר"א ביש ע"מ וכל החתימות אינם אלא לטובתה אף לשטת הטור לע"ד שהיא לעיכוב' לכתחי' מ"מ אין זו תקנה כלל בעיקר הכריתות לכן אף בהעדרה לא מפסיל גיטא ולהתו' אף עיכב ליתא. וא"כ קושי' הב"ש לע"ד מעיקר' לאו קושי' כי י"ל ע"כ לא הוקשה לתה"ד למנהגינו מה צריך לע"ח אלא לר"א ולשטת התו' דאינה אלא ע"ט ועתה שפסקה הטובה אף העצה אינו צריכא אבל לר"מ דהפרישו' שמות לכה"פ תקנה קבועה היתה לעכב ואף ליפסול כנ"ל פשיטא דל"ק דאף שבטל הטעם לדידן מ"מ לא בטל הדין והתקנה הקבועה ואסור לנו לשנו' המבטעה שטבעו כדאי' בתשו' הריב"ש סי' ל"ד הביאה התשו' שע"א סי' ל"ח ומביא עוד כמה תשו' דלא בכל ענין פשוט אמרינן היכי שבטל הטעם דליבטל המנהג ומכ"ש בעניני גיטן שיש נמי בו משום דבר שבמנין וכו' וא"כ אחרי שרצונינו לצאת אף דע' ר"מ הפשוט דתו ל"ק מידי ומכ"ש לשטת הטור שאף לר"א תקנה גמורה היא לכתחי' אף במ"ע אף תי' התה"ד אינו מן ההיכרח. ומ"ש הב"ש ולהרמ' וכו' גם י"ל דס"ל לר"מ צריכי' שיפרשו ע"פ הדין אלא ר"ג תיקן שיפרשו שמותן ואת שמות אביהן ובאמת ס"ל דא"צ לפרוש שמות אביהן תמה אני הא בסדר גטו מבואר והעדים חותמים למטה פלוני בן פלוני עד אמנם באמת בעניותי קצרה השגתי מלהשיג דע' הרמ' בדינן אלו כי ק' שאינו מעתיק כלל מתני' דהמגרש מה כשר ומה פסול בחתימו' העדים וכבר הירגש הלח"מ פ"א הלכה ך"ד ופ"ד ה"ך ודבריו אינם מספיקי' ואף נראים סותרים. אך זה נראה בעליל שאינו מפרש סוגי' זו כרש"י והרשב"א שמעיקר' היו חותמים אני עד או אני פלוני עד והותקן כדתנן אני ראובן עד כשר. אלא שמעיקר' היו חותמין אני ראובן עד והותקן שיפרשו אני ראובן בן שמעון עד ולהכי כשר במתני' כי התקנה אליבי' שוים עם עיקר תקנו' ר"א בעדי חתימה ואם חתם כדמעיקר' כשר ומה שהוציאו התו' מל' המתני' דאני ראובן בלא עד פסול אולי לא משמע לי' וסומך על משמעות פשטות קושית הגמרא וליתכשר ההוא בראובן אבל לא משמע הכי תי' הגמרא קמא דלא כתב עד וכולי האי ואולי אפשר מיושב ונשמע מדיוק לשונו כל דיני מתני' זו וצ"ע. ומה דמשמע נמי מן הלח"מ דהטור אינו מפרש כפירש"י לע"ד ל"מ הכי מהטור ומה שמצריך לכתחי' ראובן בן שמעון עד יוצא לו מהמתני' דקתני בן ראובן עד כשר משמע דהכי בדיעבד כשר הא עיקר התקנה לכתחי' לחתום ראובן ב"ש עד. ומעתה מה שכ' הב"ש ס"ק י"ח כבר כתבתי ריש סימן דאין קפידה בזה ונ"מ אם יש כאן ע"מ וע"ח לא פרשו שמותן א"ה כשר וינתן הגט אם כונתו דל"פ שמותם כלל אלא אני עד או פלוני עד כדמעיקרא לע"ד ליתא ואפי' במ"ע לא ינתן דזה גט פסול הוא מק"ו דאני ראובן בלא עד אלא דאם נתגרשה בו ע"י ע"מ תנשא ואין להשגיח במה שכ' ריש סימן לחלוק בדינן אלו לדידן מדקרעינן הגט. ואם כונתו דלא פירשו היינו שמות אביהן וחתמו אני ראובן עד זה ודאי מדנאמר במתני' סתמא כשר במ"ע ודאי בכלל אבל שלא במ"ע מהראוי נמי שלכתחי' יש ליכתו' אחר ומה שכ' אבל אם לא בא עה"ח לגמרי לא ינתן הגט אלא אם כבר ניתן כשר היינו לע"ד אף במ"ע ובהסכמת היש"ש ז"ל.
הג"ה וי"ח ומכשירן כ' הב"ש וק' על המחבר כו' ואפשר כו' א"י מה ק' ומה ואפשר אחרי שדין זה למד הרמ' מהיקש כתיבה על דבר שיוכל להזדייף כמבואר בלח"מ פ"ד הי"ז ופשיטא דשטרות שאני מדקי"ל בזה כר"א דאמר הכי בפ' המביא תניין ע' וק"ל:
לא יהיה כו' פסול כ' הב"ש באה"ד נשמע מזה גט שלא היה ע"ח כלל כו' א"י מה צריך ללמוד מזה מה שמפורש בש"ע סי' קל"ג וכן כו' כשר והיינו כר"א דאמר הכי במתני' והברור דתנשא בו דאלו לא תצא אם נשאת בו אף בשלשה גיטין דת"ק קי"ל דלא תצא וגדולה מזו לשטת התו' החתימה לר"א אינה אלא ע"ט כנ"ל וכנראה רוצה להוציא מהכא דאפי' לדידן דמחמירי' לצאת דע' ר"מ ע"פ דברי תה"ד וש"י דמ"מ לא לענין אם נתגרשה שלא תנשא בו ואפי' שלא במ"ע עכ"ז א"י איך נשמע כל זה הכא טפי מבסי' קל"ג ומה שמשיג ע"פ דברים אלו על הש"י וכ' ולדידן אם ניתן בלא ע"ח כשר וכן הוא וכשאין מוכח מתוכו ולא כש"י כמשמעות הג"א המע' בש"י לא כ' כלל פסקו ע"פ משמעו' הג"א הלזו (וגם הג"א זו חפשתי ול"מ זולת הד"מ ס"ס זה מביא אותה) אלא שנראה לו להחמיר בשני יב"ש שגרשו זה שלא בפני זה והעדים חתומים עליו דלא כרבינו ירוחם ונראה לו שפסול אף לר"א וא"כ אין ענין לבא עליו ממה דפסקינן כר"א ולא כר"מ. ואולם כבר כ' הג"פ סי' ק"ך ס"ק י"ט ובדיעבד אם לא שלשו יראה לי דכשר ודלא כש"י דחייש לסברת ר"מ דבעי' מוכח (וזה ודאי נכון מדקי"ל דלא כר"מ בעיקר החתימה) ואם גרש שלא בפני חבירו אם מביא ע"מ לפנינו שזהו שגירש אשתו ואנו יודעים שזה המגרש הוא בעלה והמתגרשת היא אשתו הגט כשר וליכא למיחש למידי כמו שיראה מרבינו ירוחם הביאו מרן הב"י סי' קל"ו ופסקו מורם שם ודלא כש"י שמחמיר ליתן גט אחד אע"ג דאין שמות נשותיהן שוות עכ"ל:
דבק שני עורו' כו' בד"מ מביא זה בשם הא"ז שהניח בצ"ע להכי כ' פסול מספק והב"ש כ' צ"ע מן מנחו' דף ל"ד דמבואר דדבוק מהני לכ"ע ושוב העלה בשם התו' סוטה דאם תפר או דבק אחר הכתיבה דפסול. ותמהני לדמיונו הי' לו להקשות על דברי תו' אלו ועל פסק הרמ' וש"ע י"ד סי' רפ"ח מן מנחות שמבואר דדבוק אף בתר הכתיבה נמי מהני שהרי ז"ל ת"ר תפילה של יד כותבת על עור אחד ואם כותבה בד' עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבקן דברי ר"י הרי שמצריך הדבוק בתר הכתי' וס"ל דמועיל א"ו ש"ה דהטעם ברש"י ז"ל דעיקר ההקפידה על המשוש שלא ירגיש במשמושו ד' עורו' ופשיטא דדבוק אף בתר הכתי' מהני משא"כ בגט ומזוזה דההקפידה על ספר אחד כמו די"ל שהדיבוק לא מהני בתר הכתי' משום דבשע' הכתי' הי' מתחילת ברייתו לא מיקרי ספר אחד אלא המחובר מתחלת ברייתו ובהדי' איתא תוספתא הביאה התו' זבחים דף ק"ה ע"ב אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסוס אינו חיבור שחבורו אדם אין חיבור וכן איתא בפ"ג דאהלות משנה ד' (ודברי אלו היו בהעלם מן תשו' ב"י שמביא הב"ח א"ח סי' תרמ"ח ס"ק ט"ו להלכה וליתא ומה שמביא ראי' מלחם אינו דשאני אתרוג דעיקרו חיבור בידי שמים משא"כ לחם דעיקר חיבורו בידי אדם ובזה מסולק אף קושי' הפ"מ על דין הש"ע א"ח סי' קס"ח) וי"ל דה"ה לענין ספר אחד לא חשוב מחובר אלא בספרים כן י"ל נמי הדיבוק לא חשוב חבור כלל כיון שלא הי' מתחילת ברייתו ולא ע"י חבורי אדם. אלא שתו' כ' וכן כתבו תו' שם במנחות אם כתבו וכו' כשר אפי' אחר הכתיבה ותו' בסוטה לא פסלו אלא אם תפר או דבק אחר הכתיבה וזה אמת שבמנחות רצונם להכשיר אפי' אחר הכתיבה מדהעלו בזה הפירש להשלים אם חסור שורה במזוזה לתפור בה שורה אחת של ס"ת וא"כ אף לדבריו דבריהם סותרים עם סוטה וא"כ מנין לו פי' זה בדבריהם סוטה דלא פסלו אלא אחר הכתיבה הא הכי לשונם ופי' ר"י וכו' ואע"ג דמחברו התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד והרי הוא כמביאור משופר אחר המדבקו לזה כדתנן דיבוק שברי שופרות פסול מפני שמתחילתן לא הי' ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חבורו ודומה כאלו גט שכותבין על שני דפין ותפרו יחד דפסול. ואדמדייק מדכתבו גט שכותבין כו' דמשמע דוקא תחלה כותבין והדר תפרו הוא דפסול לידק מרישא דנתנו טעם על גלדי שופרות מפני שמתחלתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת פסול דיש ללמוד מזה דמכ"ש בנכתב על ב' עורות מופרדין גמורים מתחילת ברייתן וחיבורן ניכר דלא חשוב חיבור ופסיל ומה שכתבו כאלו גט שכותבין על ב' דפין ותפרו אפשר דר"ל ותפרו כבר קודם כתיבתן דנמי פסול ותדע דהא דבק שברי שופרות ונעשים גוף אחד למה יפסלו הא בשע' תקיעה הוי כמו דיבק והדר כתב (דכמו דכתי' וכתב ספר ה"נ כתיב בשופר יתקעו) ואפ"ה אף שנדבק עד שאינו ניכר פסול וה"ה די"ל גבי גט דלא חשוב ספר אחד ומה שכ' וכן ס"ל להרמ' וטור י"ד סי' רפ"ח ל' הרמ' הכי כתבה בשני עורות אעפ"י שתפרן פסול ולע"ד לשונו משמע ברור איפכא דאפי' תפרן כבר קודם כתיבה פסול דאל"ה הי' מבאר לחלק ואף של' הטור שכ' ואפי' אם ידבוק משמע קצת כדכ' מ"מ חזינן הש"ע לא השגיח בזה לעשות מחלוקת והעתק ל' הרמ'. לכן העיקר שעדיין צ"ע ויפה פסק הרמ"א ז"ל פסול מספק ובזה אפשר ליישב קצת המנהג שלא לכתוב גט על נייר כדהתמי' המ"ל בתשובה סי' ק"א על מי ששינה והח"מ סי' קך"ד ס"ק ו' כ' א"י מה אפי' וכי גרע פאפי"ר מעלה זית ולהספק הנ"ל דאפי' דיבק קודם הכתיבה נמי אפשר דפסול ניחא דאין דומה לעלה שמחובר מתחילת ברייתו משא"כ פאפי"ר שנעש' מחובר ע"י אדם מדברי' הנפרדים. אך לפ"ז הי' בו חשש אף ליפסול וזה ודאי אינו כמבואר גיטן י"ט ע"ב נתן לה נייר ופיר"שי סתם נייר של עשבים הוא וע"כ לחלק מפני שממש פנים חדשו' בא לכאן שפיר חשיב מחובר מתחילת ברייתו ואך קצת טעם אפשר הוא להסמיך לו לכתחילה:
חמשה שכתבו כל סעיף זה מועתק מהמתני' עם הנאמר עליה מהרמ' ובמתני' בל' זה חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופ"פ והעדים מלמטה כולן כשרים וינתן לכל אחת ואחת הי' כותב טופס לכל אחד ואחד והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ופירשה הרמ' וכן הרמב"ן סוף המגרש והרשב"א בשמו דאיירי בע"ח בלא ע"מ והוכיחו מזה כדי שלא דוקא כר"מ שטת הרי"ף דלר"א ע"ח נמי כורתים והרא"ש מחזיק שטת תו' וכ' והא דפליגי ועוד אני אומר דבכולה איכא נ"מ גם לר"א דהא דאמר שהעדים חותמין מפני תקון העולם והיכא שהגט חתום ביד האשה כהלכתו א"צ להביאה לפנינו ע"מ שתלינן שכדין נמסר הלכך נ"מ בכשרות ע"ח לר"א כמו לר"מ וע"פ דבריו הם דברי הטור ע"ש מדברי כולם נלמד שפשטות המשנה לר"מ מתפרשה כהוגן ובעניותי תימ' לי לא מיבעי' לשטת תו' ריש כה"ג ופ' ג"פ דס"ל לר"מ בעינן מוכח מתוכו ואם לאו אינו גט דהיינו שיהא מוכח מתוך הגט שאשה זו(א) קיבלה גט זה מיד בעלה ואל"ה אף ע"מ מעידים שגט זה מבעלה נמסר לה לא מהני' ולהכי אם שני נשיו שמותיהן שוות לא חשוב מוכח מתוכו כי י"ל מיד חבירתה בא לידה ובדהוחזק ב' יב"ש ושמות נשותיהן שוות אינה מגורשת לר"מ בלא סימן אף עם ע"מ כיון שבתוכו אפשר לפרש דקאי על הזוג האחר משא"כ בלא הוחזק עוד יב"ש לא חיישינן ומקרי מ"מ. וע"כ לומר שע"י המוסירה אף בינו לבין עצמו מ"מ מדהגט יוצא מתחת יד האשה וע"כ מבעלה נמסר לה שהרי אין העדים חותמין אלא להבעל או שלוחו נראה שבעלה גירשה בו (וע' ר"ן סוף המגרש ואם שדבריו צ"ע רב וקשים להולמן על בוריין מ"מ דברים אלו מבוארים שע"י זה מתכשיר הגט ע"י ע"ח) ובהוחזק להכי לא מקרי מ"מ אף דמ"מ הא אשה זו גיטה בידה ולא האחרת משום די"ל דילמא האחרת נתגרשה בו ואבדתו וזו מצאתו או שקנוני' עשו הזוג האחד ובעל אשה זו מסרו ליד אשת חבירו ולא מיד בעלה בא לידה ומפני דכן י"ל בלא ע"מ אף ע"מ לא מהני וחשיב אינו מ"מ ולהכי נמי לא מהני לתו' לר"מ התקנה דאין מגרשין אלא זה בפ"ז ואפילו הי' כן כיון דמתוכו אינו מוכח וי"ל שנעשה בקנוני'. א"כ קשה הכא בגט דחמשה מה מהני הכלל דהעדים מעידים על כולם הרי שלא בא"מ איירי וע"כ גט זה נכתב ונחתם ונמסר לאחד מחמשה אנשים והעדים הלכו לדרכם לא היו אצל המסירה ולו יהא שהי' מסירה זו במעמד כל החמשה אנשים אכתי איך מוכח מתוכו במה שיוצא אח"כ מת"י כל החמשה נשים או אפילו מת"י אחת שגט נמסר לידה מבעלה הא י"ל אחר או א' מהן הוא שגירש אשתו וזה או זו אבדתו ומצאתו האחרת או זו שנתגרשה בו מסרתו ליד האחרת גם י"ל אחד מהאנשי' שהי' תחילה בידו הוא שמסרו ליד נשי האחרים או ליד אחת אשת חבירו. וכל זה להתו' אלא אפילו לשטת הרמב"ן ריש כה"ג הביאו הר"ן שם דס"ל דאף לר"מ לא בעינן מ"מ אעפ"כ ס"ל דסוגי' דג"פ לר"מ דווקא נאמרה ובדהוחזקו שני יב"ש אין אחת מהן מתגרשת אם לא שתביא עדים שבשעת גרושיה הי' השני במעמד אז אף שהן אינן ע"מ ממש דהיינו שיהו מכירין אותו ואותה שהן זוג אחד ע"ש ודוק תמצא כדברי ולולא כן אינה מגורשת מטעם ההוא חששא דילמא יוסף זה מסר הגט לאשת יוסף חבירו. וא"כ מדוע הכא יתגרשו כל אחת בהוצאו' הגט לחוד מה דאיכא למיחש כההיא חששא ממש. הן אמת לשטת הרמב"ן אפשר לפרש המשנה לר"מ ובאמת ע"י ע"מ ומ"מ בטופס אין מגורשת אלא האחרונה מפני החסרון דע"ח אבל לשיטת דבעו מ"מ ק' ויותר ק' על המפרשים הנ"ל שמפרשים אותה אף לר"מ והוכיחו מזה דס"ל אף ע"ח כרתי ודאיירי בלא ע"מ ולהכי הציג הרמ' דין המתני' על ב' אופנים וכתב בכלל דאם לא היו שם ע"מ כל מי שתצא הגט מת"י מגורשת וק' לי כנ"ל בין לפי' הב"י דכולם מתגרשות ובין לפי' הטור וט"ז שמביא הב"ש דרק אותם שהוא ת"י מגורשת מ"מ אף זו למה תהא מגורשת מן יימר לן דמבעלה נמסר לה דילמא אחת מהאחרות נתגרשה וממנה בא לידה או כנ"ל. והב"ש כ' מיהו נראה אם באתה האשה והגט בידה א"צ לשאול אותה אם חברתה נתן לה הגט הנה סתם הדברים ולא פירש לי טעמו של דבר ויראה לע"ד דע"כ לא כתבו התוס' פ' כה"ג אבל לר"מ בעינן מ"מ אלא לדעתי' דאביי דרצה לדחות דיוק רבא ושני יב"ש אין מוציאין על אחרים אבל למה דקיי"ל כרבא ושני יב"ש מוציאין על אחרים מטעם דמי שמוחזק בידו מחזקינן בשלו ה"ה דמקרי מ"מ לזו שהגט בידה באופן דלא חיישינן ההיא חשש דמיד חבירתה בא לידה ומה נשאר תו לחוש דילמא לא מיד בעלה בא אלא מיד חבירו שהי' חתום בידו דהוה דומי' דאין אחרים מוציאין שט"ח עליהם אשר להכי בדהוחזקו ב' יב"ש צריכי' להרמ"בן עכ"פ עדים שנתגרשה במעמד השני ולתו' אף ע"מ אינו מועיל לר"מ משום דלא חשוב מ"מ הכא ע"כ שאני מפני שהעדים חתמו הכלל במעמד כל החמשה הוי כמגרשים זה בפ"ז (ועדיף מני' דהא האמינו זה את זה) שאמרינן בעלה משמרה כמבואר בהרמ"בן הנ"ל ה"נ סתמא כל איש משמר אשתו שלא יבא לה הגט מיד חבירו לידה ועם זה צדקו קצת דברי הב"ש דדוקא בשבא הגט לפנינו ליד אחת מיד חבירתה הוא דאינה מגורשת הא כל שבאתה לפנינו והגט בידה א"צ לשאול כו' כי בסתם מחזקינן שמיד בעלה בא לה כי מה"ת תוציא גיטה לחבירתה בכדי והוי דומי' דשני יב"ש דמוציאין שט"ח על אחרים ואף אם ידעינן שהותרה אחת ע"י גט זה שהי' בידה וא"כ הא ע"כ הוציאה אותו פעם מת"י מ"מ לאו בכדי אלא למי שהיתה מחויב להחזירו דהיינו לבעל אשה האחרת הבאה שנית לפנינו ומיד בעלה בא לידה. והנה הב"י בפירושו להרמ' נראה שחזר והודה להטור. אך על הטור גופי' עדיין ק' לי שכ' להדי' לשטתו ה"נ א"צ שיהיו ע"מ לפנינו אלא כולן מתגרשות בו ואחת תתפוש אותו בשביל כולן מה יועיל תפיסתה להוכיח לנו שכבר בא ליד חבירתה מיד בעלה כלל עד דנימא מכח זה שהיה בו נמי ע"מ ולכל הפחות לשטתו היה לו לבאר הדין בדרך הרמ' בכלל כל מי שתוציא מת"י הגט היא מגורשת בחזקה שנמסר בע"מ. וע"כ שסובר שזה חזקה אלימה מכיון שבמעמד כולם נכתב אין אחד זז מחבירו אם לא מגרש אשתו תחילה בו ואם נתחרט מלגרש לא היה מניח גיטו ביד חבירו והלך לו אם כן אף פירוש הבית יוסף בהר"מ אין רחוק ודברי הט"ז אינם מוכרחים:
וכל זה כו' רק האחרון מקשה הב"ש הא הוי כאלו אין בו זמן. ואולי י"ל הא זה נובע מקושית הגמרא דהוי כאלו חתמו על שאלו בשלומם דיש למיחש שמא על שאילת שלום חתמו וכבר כ' הרמ' דהיא ספק מגורשת משום די"ל נמי על הכל חתמו וע' בהר"ן וא"כ האחרון שאין פיסולו אלא משום ספק אין בו זמן דהא אם על הכל חתמו הרי אף האחרון יש בו זמן וגט בלא זמן אינו אלא פסול דרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא אך צ"ע מדגט אתחזיק איסור דא"א וע' בי"ד סי' ק"י וש"ך ופר"ח:
חזר ופרטן הרי אלו כשרים מקשה הפ"י ז"ל לר"מ דוכתב קאי אחתימה נמי נימא וכתב לה ולא לה ולחבירתה וליצטרך חתימה לכ"א וכן יש להקשות להש"ע דמבאר כל הדינין בדליכא ע"מ ולר"א. וא"כ הע"ח כורתים ונימא אז הדרשה וכ' על החתימה ואולי י"ל דוקא על הכתיבה שייך למדרש הכי משום דהוא סיפר דבריו מה שמדבר עמה משא"כ חתימת עדים שאין דבורם עמה אלא לעלמ' מעידן לא שייך למדרש הכי דמ"ש הכי ומ"ש הכי:
כשחותם כו' הא דחותם עד לבסוף אין חשש דנראה מ"מ דקאי עליו ולא על אביו כמו שאול בן קיש מלך ישראל והא דלא כותב יותר מבורר יוסף עד בן יעקב ע' ביש"ש הקושי' עם התי' בשם הר"ש מקינן ועל התי' גמגם כהוגן אבל מה שכ' הקושיא הכל א"י למה.
הג"ה אי שינה בו כ' הב"ש כלומר שהעלה לאביו שם אחר ול"מ כן מהרשב"ץ שהבאתי ר"ל ס"ק ג'. ולע"ד מעול' לא כיונו התה"ד ורמ"א לשינה כזו דהא ד"ז לומד התה"ד מן הכלל דבר שאין צריך אין השינה פוסל בו והיינו מקום הליד' וכבר עלה הסכמת הפוסקים דדירה נמי א"צ וכן מנהגינו ומ"מ מבואר במתני' שינה שם עירו פסול וכן הוא סימן קכ"ח בהג"ה והיינו כדמחלקו התו' בין מקום לידה דאינו ידוע וניכר בו אין פסול שינה במה דלא צריך משא"כ במילתא דידוע וניכר בו דודאי גרע השינה מהחסרון ולזה דימה נמי הרא"ש אביו של המגרש דאף דפסקינן סי' קכ"ט סעיף ט' דבלא הזכירו כשר מ"מ בסעיף י' פסקינן שינה פסול ופשיטא דה"ה בעדים שאין ללמוד שינה שם אב מחסרון ובודאי מזויף מתוכו הוא אלא(ב) שכוונו לשינה לאותיות שאינו יכולים להקרא כלל בשם אחר דאינו אלא כחסרון דכשר ועובדא דרשב"ץ ברור דמזויף מתוכו הוה:
אבל כ' יוסף לבד פסול ולע"ד מכ"ש אני עד או אני פלוני עד בלא נקובת שם דפסול כבריש הסימן אף להטעם שכ' הב"ש והוא מהריב"ש על ההכרח מלת עד י"ל דאינו כ"ש מ"מ משמעות הרשב"א הנ"ל הכי הוא דאם אני עד הי' עדות גמור אף אני ראובן לחוד הי' נקרא פרישות שם אף די"ל דלא לשם עדות חתם:
קוראים בפניהם סתם בלשון הרמ' ובב"י כ' דאין להכריע אם צריך ב' או אפילו אחד וקוראים י"ל קוראים דעלמא וא"צ להגהות הש"ך שבב"ש ובח"מ הכריע הב"י דלא כהטור ע"פ משמעות הר"ן בדעת הרי"ף דמפרש כרבא דהלכה כרשב"ג אפילו ב' אין קוראין לפניהם בשאר שטרות וכן ע"פ משמעות הרמ' והה"מ ואמת דל' הרמ' שם ואין העדים חותמים אא"כ ידועים לקרות מורה אפילו ע"י ב' אינם רשאים אבל מה שהוציא מן הה"מ צ"ע כי מפי' הה"מ נראה דהרמ' פוסק כרב גמדא וזה אינו אלא נראה דכרבא ס"ל כדס"ל להרי"ף ותו כ' שם הב"י ומה שהביא הרא"ש ראי' מדאכשר ר"פ בשני עכ"ום ש"ה שהם מסיחים לפ"ת וע"פ דברי העיטור ולע"ד מעיקרא אין זה עיקר ראיות הרא"ש דהלרי"ף פלוגתא דחכמים ורשב"ג דוקא באחד אבל בשנים מודה רשב"ג משום דלדידי' ההלכה כרש"בג ואלו ב' נמי פוסל איך הכשיר ר"פ בב' עכ"ום ואפילו מל"ת וכן פי' הכא דבריו וכן הסכים הב"ח ולע"ד הפשוט שאין זה ראי' מוכרחת כלל דמה ענין עדים לב"ד שדנין ע"פ מה שנתאמת להם ואפילו ע"י אומד ומכ"ש מה שמבורר להם ע"פ מסיח לפ"ת משא"כ עדים שאין רשאים להעיד אלא מה שעיניהם רואות וכן מבואר בת"ר גיטין דף ע"ב שכ' והא דאמרינן גבי שטרא פרסאה וכו' ומגבי ב"ד מעדות שאני אלא העיקר מה דקשי' להרא"ש לשטת הרי"ף היינו דאלו ההלכ' אף ע"י שנים לא וב' עדים כשרי' ודאי אינן חיישי' לשקר כדכ' בתר הכי וא"כ יהיה הטעם מה שיהיה בדעת רשב"ג דפוסל בשאר שטרות שוב אין לחלק בין סופרי דיינים לאינשא אחרינא וקרוב נמי דעתו דאלו רשב"ג אף בשנים פוסל טעמו דבממון חשוב לי' עד מפי עד ומגזירת הכתוב פסול ואך בגיטן מש"ע הקילו וא"כ פשיטא דאין לחלק ולהכי כ' ולפ"ד צ"ל הא דקאמר ת"ק קורין וכו' אפילו באחד כו' דאי בשנים וכו' ר"ל ואל יקשה אך לפרש סתימות הבריי' דאפי' באחד דהי' לו לבאר חדוש זה דהא לישנא דקורין לא משמע הכי לזה כותב דסומך דאי בשנים לא הוה פליג רשב"ג כדחזינן דמיון ראיה לפי האמת דאפי' בשני עכו"ם מצינן הכשר לר"פ ע"ז סמכה דליכא למטעי ומדר"ש בן גמליאל נשמע הכשר הת"ק אפילו באחד אלא ר"נ וסופר ב"ד דבאחד דעיקר משום שאינו נאמן שפיר יוכל ר"נ לחלק בין סופר בית דין לאחר ורב אשי שהי' קורא לפניו אחד שאינו סופר ומשום דפסק כת"ק משמיט הרי"ף. והנה בלשון הרי"ף ור"ן דקדקתי והאמת כי יותר סובל דר"נ ע"פ ב' סופרים סמך וגם אפשר לפורשם כל' הברייתא דמספרי דעלמא משתעו ולעולם ע"פ אחד וא"כ על הר"ן אף דמשמע שמפרש להרי"ף דלא כהרא"ש ואפילו ע"פ שנים לא וכן מוכרח מדכ' והא לא ידעו למקרי בדידעי הא לאו הכי לית להו למחתם אפומי דאחרינא דידעי דדוקא ר"נ וספרי דיינא ע' ודוק מ"מ ל"ק עליו כ"כ מה דקשיא להרא"ש וס"ל דאף בשנים יש לחלק בין אית להו אימתא ללית להו כדמחלק נמי העטור בשנים לעינן מסל"ת. אמנם הרמ' ז"ל שכ' להדי' פ' ך"ד מה"מ ראש ב"ד שהי' יודע ענין השטר וקרא השטר לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו הרי זה חותם על השטר אעפ"י שלא קראוהו דמשמע ודאי אף סופר אחד וכן פסק בש"ע שם סי' מ"ה סעיף ב' ותחילת לשונו הלכה ג' משמע שאין תקנה ואפי' ע"פ שנים לא זה ק' שיהא הסברא דאימתא מכרעת לגבי אחד דלא משקר יותר משני עדים דליהוי חשידו. וזה נראה החלטת הרא"ש שהר"י בתו' פוסק כר"ג דבשאר שטרות הלכה כחכמים מדכ' או אפי' יחיד כגון ר"נ וסופרי דיינים ואלו מסכים כהרי"ף דבשטרות אפי' שנים לא מה"ת להו לפרש מילתא דר"נ אפי' באחד א"ו שפוסקים כרב גמדא דבשטרות הלכה כת"ק דמכשיר בשנים ומוכרח דר"נ באחד דאל"ה מה אירי' סופר דיין ודלא כהש"ך ז"ל שכ' דאפשר דתו' נמי פוסקים ממש כהרמ' דודאי ק' לפ"ז מנ"ל דר"נ בסופר אחד איירי ולהכי לע"ד הכרעת הש"ך אינו מוחלט ודין של שנים בשאר שטרות עדיין סד"ד וממילא ה"ה לגבי גט באחד די וזה עוצם כונת רבינו הב"י ז"ל בש"ע שלא רצה להכריע במחלוקת זו והשמיט ריש דברי הרמ' של הלכה ו' דמשמע מני' דאפי' ע"פ שנים לא:
והוא שיכירו בב"ש בשם הנ"י הטעם דאז אינו אלא גלוי מילתא משא"כ באין מכירן וצריכין לתרגם להם לא הוי גלוי מלתא ור"ל דאז לא שייך כולי האי מילתא דעבידא לא גלוי לא משקר משום דאף אם אחרים יתרגמו במובן אחר יכולי' לומר אנו הבינו כדתרגמינן אנן ולא נתפשי בשקרם ולהכי חשוב יותר עד מפי עד ובאו"ח סי' מ"ה העלים טעם זה והמציא טעם שאינו כעיקר כדי לת' קו' הש"ך וכ' בעדים שא"י לקרות יש תקנות עגונות וכו' משא"כ עדים היודעים לכתוב בלשונם ובכתבם רק בל' זה אינו מבינים מה עגון שייך יכתבו בלשונם ובכתבם הא גט בכל ל' כשר ולפיכך פסול ולע"ד דברים הללו לא נתנו לכתוב כי מה תעשה העגונה שלא תמצא עדים אלא ע"ה שאין מבינים אלא בלשון לעז או פולניש והסופר אין בקי ליכתוב גט בלשונם ע"פ דקדוק הצריך לכתיבת גט בכל לשון כבסי' קך"ו סעיף ט"ז וע"ש בח"מ ס"ק ה' ומה שכ' ובחדושי לא"ע בררתי זה בראיה ברורה המאמן יאמן ובעיקר קושית הש"ך אפשר לדחוק שהרי הש"ך סתר ראיות הב"י דרב איירי בשאר שטרות וכרשב"ג וזה לשטת הב"י בח"מ דהלכ' כרשב"ג ואפילו בשנים משא"כ הכא איירי הב"י לשטת הטור דבשני עדים לכ"ע שפיר לסמוך אשנים דקוראים וע"כ למוקים דרב בשאין מכירן הלשון וכן על ראיות הב"י מאמימר דחי נמי עד"ז וכ"ז אינו עולה לשיטת הטור דוק ותשכח להכי שם תופס הב"י עצמו דעיקר שיטת הטור והכי דמתרגם מהני והכי מדבר לשיטת הטור עצמו אך עדיין קשה על הרמ"א שם וק"ל ומה שדחה תו הש"ך ראיות הב"י מאמימר כהב"ח וגם כ' עוד נ"ל וכו' יש לת' בקיצור בדידעי הם עצמם ע"ש ודאי אלו לא הי' מרווח יותר דשפיר כתב אבל לע"ד ראיות הב"י דלישני בדידעי ע"י אחרים ישראלים שהיו יודעים וקוראים לפניהם ואשמעינן ההוא חדוש דאף ע"י מתורגמן ש"ד ונרויח קושית הגמרא דמה קמ"ל וכדנראה מהר"ן הנ"ל דנמי תופס מזה ראיה דאין מועיל הקריאה לפניהם ומה שדחה הב"ש דהב"ד קאי על מקיימי עדות שבשטר לע"ד ליתא דא"כ מ"א דחותמי' בשא"י לקרותו אפי' ביודעים אין חייבי' כלל לקרותו כדאי' בח"מ סי' מ"ו סעי' ו':
ואם א"י לחתום ע' ב"ש מביא ל' הרמ' דמקלינן משום תק"ע הואיל וחתימת הגט מדבריהם מבואר הא בגט שלא בע"מ דכשר נמי לשטתו א"א להקל אף במקום עיגון וא"כ רו"ש בגמרא נמי מתק"ע נגעו ואיירי בע"מ וכר"א ס"ל כמבואר בהמגרש ואלו לשיטת התו' דלר"א הע"ח אינם אלא עצה טובה ולכתחילה שרי' בלא ע"ח ק' מה צורך לתקנות עיגון בזה ומשמע כדכתבתי דלהרמ' אף לר"א הע"ח לכתחילה לא תתגרש מבלעים אף במ"ע ושפיר הוצרכו לתק"ע דהא לא מסתברי דרו"ש שפסקו כר"א חשו למיעבד כר"מ וע' ב"ש כי יפה תי' מה שהקשו הב"י על הרמ"ה שאין דומה דיו על גבי מי מילן דהוי כדיו ע"ג דיו לגבי דיו ע"ג סיקרא ולהכי כ' אינו גט אלא דס"ל בזה דלא כהר"מ כי אם מפני שדיו ע"ג דיו לענין שבת מ"מ אסור ה"ה הכא ריח הגט אית ביה ופוסל לכהונה אך מ"מ תמוה מה שהעתיקו הטור בסי' קל"ג דס"ל דבלא ע"מ בל"ז בטל ובע"מ איך אפשר להיות אינו גט כלל והרמ"ה אכשר דאיירי בע"ח לחוד ואזיל בשעת הרי"ף שוב ראיתי שכבר תמה היש"ש ואולם מה שכתב נמי דאפי' מזויף מתוכו לא חשוב וכ' אבל הכא אם אמרת דאינו כתב א"כ הוי כמאן דליתא ולא שייך מזויף מתוכו אין כאן דעת התה"ד דז"ל בסי' רך"ח דאי נמי דכתב עליון אינו כתב אין לך מזויף מתוכו יותר שהרי הוא ממש כראובן שחותם את שמעון דאין כאן עדות:
גט וכו' מבואר בב"י דהאידנא כותים כנכרים גמורים וצדוקי ובייתוסי כדין עכו"ם קודם שגזרו עליהם והם הקראים נקראים קראים על שם שהולכין בתר המקרא ולא בתר תורה שבעל פה ועיין ש"ך י"ד סי' ב' ס"ק ך"ד וצ"ע בדין זה של אחד כשר ואחד קראי:
יש ליזהר וכו' ע' הג"מ פ"ט מה"ג כו' מיהו לכתחי' לא יחתו' סופר ועד מדקאמר מי דמי התם תנשא לכתחילה ור"ל מדלא קאמר מי דמי התם תתגרש לכתחילה ש"מ דאך אם נתגרשה בו תנשא ולא שתתגרש בו לכתחילה ודלא כבעל הג"ה שכ' מה שכ'. כ' הב"ש נשמע כו' ממ"נ כשר חד מהם מיהו בש"ס מבואר וכו' לפ"ז בכה"ג ל"ש ממ"נ הנ"ל ואם יתן וכו' י"ל שמא שניהם פסולים לע"ד אזיל בזה לשטתו שכ' סי' ק"ך סעיף ד' ובא"א כו' וי"א הגט פסול מדרבנן משום דחיישינן שמא תשכיר עדים וכבר כתבתי שם שדעה זו לא מצאתי אלא בהה"מ ולח"מ ע"פ פירושם להרמ' ול' דכשר ולא תעשה לא משמע הכי ובתו' מוכח בהדיא דלא מפרשו הכי ולפי' האחרונים דעת הרמ' נמי אין מוכרח לכן לע"ד הדין הראשון שכ' עולה מזה מי שנתן ב' גיטין וכו' הוא כשר בדיעבד ממ"נ ותנשא אך בהדין השני היכי דאמר לג' שיעשו כרצונם ומת אחד ויתנו אחד ע"י חתם סופר ועד ואחד ע"י אמרו לסופר ואתם חתימו דהיינו שיחתמו הם ואף דבזה נמי פליגו אמוראי וס"ל דכשר ולא תעשה כבר כתב התו' דף ס"ז אי נמי דזמנין דתעשה אפי' לכתחילה כגון בשעת הדחק אלא דע"י אתם חתומו עדיף דלא תעשה זה אינו אלא משום גזירה משא"כ באומר אמרו אף לעדים הא לא תעשה מעיקרא דחששא דשמא תשכיר ותו דבזה יש פלוגת' אי לא תעשה משא"כ באומר אמרו אף למאן דמכשיר מטעם מילי לא תעשה לכ"ע:
תו כ' והיכא דאמר לשלשה שיכתבו ויתחמו ויתנו ומת אחד מהן י"ל במקום עגון ודחק כשר שלא יחתמו כלל ויתנו בפ"ע דהא לשטת הרי"ף ורמ' כשר (וא"י מי החולק בזה) אף לדידן כתבתי ר"ס אם ניתן בלא עדי חתימה כשר כן הוא במ"ע ודוחק:
ולע"ד דבר תימה אמר דאם הבעל אמר שיתנו גט חתום בעדים שתתגרש בלא עדים חתומים עליו. וכי מי גרע מאומר לעשרה כולכם חתומו דאם מת אחד ולא חתם דהגט בטל ומכ"ש כי אמר לשלשה חתמו דודאי לשנים משום עדים אמר ומבלעדי רצונו ישנו ויתנו בלא עדים חתומים ומה שכ' וכ"מ ריש סי' ק"מ לא משמע שם מידי כי שם לא אמר לשליח כי אם תכתוב גט אחר ולא הזכיר החתימה כלל אבל בנדון זה אם ניתן בלא ע"ח לע"ד הגט בטל:
ובזה הונח לי מה שהבאתי ריש הסימן דברי הטור והוכחתי מדכ' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לא אמר כלום ולא כ' תקנה במ"ע לגרש בלא ע"ח ש"מ דתקנה גמורה היא ועתה ראיתי שדבריו הם דברי תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ח' כ' בל' זה ראובן שאמר לשנים כתבו גט ותנו כו' אבל מטעם אחר הגט פסול כי הסופר אין לו לחתום הגט כי ר"י בעל תו' פסק דחתם סופר ועד פסול ואם אמר הבעל לשני עדים כתבו ותנו היה צריך הסופר לחתום והוקשה לי מאוד הא הרא"ש ודאי שסובר דהחתימה לר"א אינה אלא ע"ט ולמה כ' ואם אמר כו' היה צריך לחתום ומה כולי האי דבמ"ע תתגרש בלא ע"ח ואף אם נדחק שסובר כתה"ד ריש הסימן דבעינן למיעבד דעת ר"מ נמי חדא דמשמע שהיה במ"ע ומה"ת במה שנפסק להלכה כר"א לחוש במקו' עגון ותו ל' פסול אינו נופל בגט שמותר לינשא בו אם ניתן ולהנ"ל ניחא דעד כאן לא הכשיר העיטור ריש סימן ק"מ אם ניתן בלע"ח אלא כדכ' שאמר אך להשליח לחוד תכתוב אבל מאומר לשנים כתבו ותנו נהי דאפשר המכוין שיהא אחד כותב בשביל חבירו גם תנו ל' הרבי' שיהא אחד מוליך ע"י חבירו מ"מ סתם ל' הרבים לשנים מפרשינן ע"ד הנהוג שיחתמו כדמוכח מספיקא דשמואל דף ס"ו ע"ב אי כתבו כתב יד לחוד הוא או כתב הגט נמי הוא אבל בנ"י לא נסתפיק והיינו מטעם הנ"ל לפירש"י ולהכי אי אפשר לשנות וליתן בלא עדות ושפיר כ' דפסול. וא"כ הראיה מהטור שכתבתי ריש הסימן אזדא לה אך סתם לשונו שכ' צריך מורה למה שכתבתי וכן משמע מהעיטור שבסי' ק"מ שכ' ואם כתב ונתנו כשר ותנשא בו משמע הא בא לשאול אין מורים ליתן בלא ע"א אף במ"ע ודברי הב"ח שמביא הב"ש תמוהים כי על דיעבד אם ניתן א"י מי החולק ומהעיטור משמע איפכא דתקנה גמורה היא ולא ע"ט (וע' מ"ל פ"ט מה"ג הך"ז) ואף דין העיטור ז"ל לע"ד צ"ע כי משמע לי דתו' חולקים וס"ל דאפילו לא אמר אלא תנו לחוד אי אפשר לשלוחים יתן גט בלע"ח כי סתמא כונתו על גט עם ע"ח כתקנות ר"ג א"י שהיא אך ע"ט והראיה שהרי מפרשים ספיקא דשמואל מפני שלא היו כי אם שנים וחתם סופר ועד ס"ל דפסול מדמכשיר באומר אמרו וע"כ צריכי' לצרף אחד עמהם ומבעי' ליה למי הי' דעתו ואפ"ה כתבו ד"ה אמר לשנים דהוה מצי למיבעי באומר לשנים תנו בלא כתבו וק' דילמא בתנו לחוד משמע להו למה דקי"ל כר"א דודאי כתב סופר הוא כי סתמא היה הכונה שיתנו גט כתב בכת"י בלא חתימות עדים כלל דזה כשר ותעשה לשטתם דע"ח לר"א אינם אלא ע"ט. משא"כ אם יצטרפו אחד יהיה מי שיהיה עכ"פ לא תעשה ס"ל אבל בשאמר כתבו ותנו מדהזכיר נמי הכתיבה ובל' רבים אמרינן ע"כ היה כונתו לגט חתום בעדים ושפיר מיבעי א"ו משמע דאף בתנו לחוד נמי סתמא הכונה על גט עם עדים ע"פ הנהוג כדאי' ל' זה בפר"ח סי' ק"ך סס"ק י"ח כ' דמסתמא לא כיון הבעל אלא לנהוג וא"כ קשה לחלוק בין תנו לשנים לתן לאחד וצ"ע. כ' הריב"ש סי' ש"ד קהל שתיקנו שכל שטר שלא יהיה מכתב ידי הסופר ויחתום בחתימתו יהא בטל אין גט אשה בכלל דבל' בני אדם נקרא גט ולא שטר ועוד דודאי לא כיונו בתקנתן לקלקלה חתום סופר בגט ב"י וד"מ:
גט שנעשה בערכאות כ' הב"ש ולר"ח והראב"ד הלכה כר"ש כו' מיהו דוקא בידוע דהיה ע"מ כי בחתימות הללו אין אומרים בודאי היה ע"מ כן כ' הרשב"א דף ד' דהרי ז"ל ונראה דמש"ה קרי ליה מזויף מתוכו משום דלדידיה כתיבה לשמה בעי וחתימתו של עדים מכלל כתיבות הגט הוא דפעמים שאין כאן ע"מ וגט זה מתקיים בחותמיו וכשר אף לר"א דאמרינן כיון שמתקיים בחותמיו ובוודאי כדין נמסר בפני ב' כו' וכיון דע"ח משוו לה גט מכלל כתיבת הגט הן והילכך כיון דחתום עלה אי לא חתם לשמה מזויף מתוכו קרי לה ותדע דהא גט שחותמיו נכרים כשר לר"ש ולר"א דאמרו ע"מ כרתי בשמות מובהקין אלא כל שאין סומכין עליהם ואין מכישרין הגט ע"י חתימתן לא חשו אי חתמו לשמה אי לאו דלאו מכללו של גט הן עכ"ל אמנם הש"ג כ' בשם ריא"ז גט היוצא מת"י אשה וחתומים בו נכרים שאין דרך ישראל לקרות באותן שמות והיא אומרת בעלי מסרו לי בפ"ע ישראל אם העכו"ם החתומים מערכאות שאנו מכירין בהם שאינן מרעין עצמן בקבלת שוחד הרי זו מותרת שהדבר ידוע שלא חתמו אלו העדים אלא ביד הבעל והוא נתנו לה בכשרות ואם החותמים הדיוטות חוששין שמא קבלו שוחד וחתמו ביד האשה ואם באו עדי ישראל שהבעל מסרו בפניהן מותרת וכן בשטר שחרור עכ"ל ולפ"ר לשטת התו' דלר"א כל החתימה אינו אלא ע"ט הא ק' מה זה שתוקע עצמו ר"ש לומר אף אלו כשרים מה כשרותם הא הע"ט עם חתימתן עדיין אינה אלו תצטרך לע"מ בפנינו וא"כ תתגרש עדיף בלא חתימתן כלל א"ו משמע כדעת הש"ג אמנם באמת ל"מ הכי לא מפירש"י ד"ה אבל שמות שא"מ ואף לא מקושי' התו' ד"ה ליפלג דא"כ הלא כונתו מבוארת כדמחלק הריא"ז לא הוזכרו אלא בזמן שנעשה בהדיוט שאז צריכה לע"מ בפנינו וכן הר"ן הקשה קושי' זו משמע מכולהו דלא כותיה ואף הפ"י תמה בפסק זה ע"ש ופירש המתני' ע"כ. הוא אך על הנהוג שהערכאות מקפידן שיהא בחתימתן וקאמר בכל השטרות כשרים חוץ מג"נ אם הוא בלא חתימתן כשר בע"מ וע"י חתימתן נפסל מטעם מזויף מתוכו ור"ש מכשירו ואין חתימתן מעלה ומוריד בשמות מובהקין וע' ת"ה ס' קך"ח דחק עצמו מה מהני שמות מובהקין אף דליכא למיחש דילמא נמסר באנפייהו מ"מ הא חתמו שלא לשמה ולתי' התוס' דף ד' ליגזר חתימה אטו כתיבה וע' פ"י דף י' דחק בישוב קושי' זו ע"ד הרשב"א הנ"ל.
אבל אשה שמביאה כו' תנשא בו ע' סי' קמ"ב סעיף י"ד לדעת החולקים דצריך קיום צ"ע ליישב פי' זה בהסוגיא כדהקשה הרשב"א דף ד' תוך ד"ה ולענין וכו' כ' וא"ת אכתי למאי ניחש דהא מאן דמסהיד אחתימות ידייהו וסהיד עלייהו דאינו ישראל נינהו וכו' וה"ה הכא פשיטא דהמקיימים ידעו אם הם ישראלים ותירצו כמעט לא שייך ע"ש וצ"ע וע' בהרמ' פ"ז מה"ג כנראה היה לו פי' אחר בסוגיא זו מלבד פי' זה אף דנמי פוסק כת"ק דר"ש כדכ' הה"מ:
לא יטלו וכו' ע' ג"פ סי' קך"ח ס"ק ט' שרשאים ליטל שכר הרבה לילך לראות העדות בלאו הנהו טעמים שבהג"ה ועל הטעם דהעדים אסורים לישא הגרושה כתוב שם דמה"ט מהדרים אחר עדים לא כהנים וק' א"כ ליהדרו נמי אחר פנוים וע' סי' י"ב סעיף ד' כ' הב"י בשם הקונדריסיסאם ע"ח מוחזקים בשנים די משום דע"מ כרתו ובשע' מסירה יש כמה עדים גדולים ור"ל אפילו אם הע"ח כן נמי הע"מ מ"מ בלאו אינהו יש כמה גדולים וא"כ הע"ח אך דרבנן וכגון זה סמכינן אחזקה דרבא וע' סי' י"ז סעיף י"ג וא"כ אם הגרושין במקום שאין קיבוץ כגון בשעת הדחק שא"א לאסוף י' או שכולם קרובים בודאי החיוב שיהיו הע"מ מבוררים בשערות. ונשמע נמי דהע"מ א"צ להיות מזומנים לעדים והא דאיתא בחה"מ ס"ס מ' ויש מן הגאוני' שהורו שצריך לומר חתמו והעידו כו' ה"ט כדי שידעו להוציא קול וע"ש בש"ך ודלא כמו שכ' באו"ת סי' הנ"ל ס"ק ג' אבל נראה דהמרדכי ס"ל כמ"ש רשב"א ס"פ המגרש דבהא דאמרינן בשילהי ב"ב בין הוחזק כ"י בב"ד למסור נ"י בע"מ ואמרינן ש"ה דמשעת כתיבה נשתעבד ופי' הרשב"א דהתם כיון שכ' הריני חייב לך מנה שלויתי ממך בשטר זה והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהיה עדים שלוה ממנו שעבד נפשה משא"כ הוחזק כת"י בב"ד לא העיד על עצמו בזה שלוה שלא על מנה שבשטר הם מעידים עכ"ל הרי דאף דהודה בב"ד שלוה כמ"ש הרשב"ם מ"מ הואיל ולא ייחדינהו לכך לא הוי ע"מ ובעינן בע"מ דיחדינהו לכך כמ"ש הרשב"א דהעמיד עליו עדי' ומסרו בפניה' כדי שיהיו עדי' אבל במסר בפני עדי' בהזדמן שהיו שם במעמד הענין אבל לא העמידם ולא יחדם בשביל כך אין אלו בגדר ע"מ ע"כ ולכל זה לא כיון הרשב"א מעולם כי הרי ז"ל דף פ"ו ד"ה ש"ה דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה כלומר דהתם משע"כ היה בדעתו למסרו לו בפני עדים ועל דעת כן למסרו בפני ב' כתבו כדי שיגבה בו ממשעבדי אבל הכא שמסרו בינו לב"ע ולא נתכוין זה אלא להודות לו בכ"י שלוה והילכך אע"פי שהחזיקו המלוה בב"ד לא עדיף בע"מ שמסרו לוה למלוה בפניהם עכ"ל מדבריו אלו לא נראה ולא נשמע כלל דמצריך בע"מ יחדנוהו להכי וזה ברור: