Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 131
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד כ' הב"ש ולהרא"ש אם כבר כתב מותר לגרש בו אמת דהכי משמע בהטור אבל המע' בהרא"ש יראה כי לא כן כ' אלא שמכשיר בדיעבד להנשא בגט זה ולא לגרש בו דאלו כשר לגרש בו אם איך יפול על זה ל' דר"א מכשיר בכולן חוץ מג"נ שאינו מכשיר ש"מ דפוסלו מלגרש בו עכ"פ אך אם ניתן מותרת להנשא ומ"מ כ' ומיהו טוב להחזיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו וכן הוא להדיא בפסקי רא"ש ול' הטור בל"ז קצת מגומגם ותדע שהרי כ' ראיה וכן ר"י שכולל וכו' וע"כ בשטרות אינו פוסל בדיעבד אם כ' הטופס ובשלמא אם דן על הדיעבד לאחר שנעשה מעשה ע"י שטר כזה שפיר דלא משמע ליה שיהא לר"י פסול לגבות בו ולהפסיד אחרים מפני הגזירה אבל אלו דן על לכתחילה לאחר שנכתב ק' הא גופא מנ"ל דלר"י אינו פוסל להלות בם כמו שפוסל לכותבם א"ו העיקר כברמזים:
יתר על זה כו' אינו גט כ' הב"ש אבל לגדולה יכול לגרש והיינו בע"מ כמ"ש בש"ס וא"י מנ"ל הא דלהאמת דפסקינן כרבא דב' יב"ש מוציאין שט"ח על אחרים דליהוי חשוב ב' נשים שוות לא מוכח מתוכו כיון דלנפילה לא חיישינן עד כאן לא כתבו תו' פ' כה"ג ד"ה בע"מ אבל לר"מ בעינן מוכח מתוכו אלא לדעתי' דאביי דרוצה לדחו' דיוק רבא ודחיישינן לנפילה להכי לר"מ אף ע"י ע"ח לא מהני משום דבעי מ"מ וזו צריכה להביא ע"ח לפנינו אבל לדידן דלנפילה ל"ח מה"ת דלא ליחשב מוכח מתוכו וכן משמע ברור בהר"ן דלאחר שכ' מיהו וכו' מביא פלפול התו' דבדין ב' נשים אין נ"מ לדינא וכן הוכחתי סי' ק"ל סעיף ט' למשמעות ברמ' ומה שכ' ובתשו' ש"י לא כ' כן ע"ש כי לא היה הש"י כ' דבריו על ב' יב"ש דהוי דומיא דאין אחר יכול להוציא עליהן שט"ח וע"ז שפיר כתבו התו' בג"פ ובפ' כה"ג דאף אם תביא עדים שהיו זה בפני זה אין מועיל לר"מ זולת הסימן כדי שיהא מוכח מתוכו ובזה רוצה להחמיר הש"י אבל באחד עם ב' נשיו כ"ע מודים דחשוב אף לר"מ מוכח מתוכו ואין כאן בית מיחוש אף לדידן ואף שליש לא צריך ואף שראיתי באו"ת סי' מ"ט ס"ק ז' כ' והנה יש להתעורר וכו' וע' א"ע סי' ק"ל וקל"ב בב"ש ע"ש ואיך יוציאו על אחר כנראה רומז לדברי ב"ש דהכא כי בסימן ק"ל וקל"ב לא נזכר מזה דבר הנה תפס דברי הב"ש לעיקר ומקשה מיני' על המבואר בגמרא ומכח זה ירד לדחוקים שאין צריך לע"ד והעיקר דברי הגמרא פשוטים ודברי הב"ש אינם כי לא נזכר חומרא זו בשום ספר זולתן והיא שגיאה לע"ד:
הרי זה ספק גרושין ע' ג"פ סי' קך"ב מאריך בדיני ברירה:
הרי זה פסול הפ"י ז"ל דף ד' ד"ה גמרא כ' ולכאורה תימה דא"כ ק' איפכא מה דוחקי' דר"א לאוקים מתני' דלא כהלכתא כיון דמתוקים שפיר כר"א ומודה במזויף מתוכו ול"ל דר"א לא ס"ל הא דר' אבא דמודה ר"א במ"מ או שסובר דכה"ג לא מקרי מ"מ כקושית תו' הא ליתא דא"כ היה לן למפסק כר"א דהוא בתרא ודחק מאוד. והאמת שאף התה"ד סי' רך"ח להגירס' שהיה לו בהרמ' הרי זה כשר אזיל במחשבה זו שמפני שר"א לא ס"ל דמקרי מ"מ יש לפסוק כותי' דבתרא הוי ושוב נודע לו ע"פ הטור שהעיקר כגירסה הרי זה פסול ולא כ' טעם למה לא פסקינן כר"א. ולע"ד ודאי אלו היה התירוץ דמוכח מתוכו נאמר בשם אמורא שמקודם ר"א ור"א היה חולק עליו שפיר דיש לפסוק כר"א לא כן עתה שהקושי' דמאן ההוא תנא עם התירוץ אלא לעולם ר' אליעזר ומודה כו' הכל סתם גמרא שהם רבינא ור"א עצמו מסדרי הש"ס פשיטא שהעיקר כסתימות הש"ס וכן סתם גמרא דדחקה דף ג' ורבא מ"ט לא אמר כרבה אלו העיקר כר"א דלר' אלעזר לא נחשוב מזויף מתוכו והמתני' ר' יהודא ודאי דלק"מ על רבא דלימא כטעמי' דרבה דמה"ת לו למוקי' המתני' לבר מהלכתא וגם אין לדחוק דורבא מ"ט לא אמר כרבה היינו אך ע"ד קושי' התו' שם ד"ה מאן ההוא תנאי דלימא בפני נכתב משום טעמא דרב' ובפ"נ משום הקיום כטעמי' דא"כ לא אזיל ל' התירוץ אמר לך מי קתני בפ"נ לשמה וק"ל א"ו סתם גמרא סובר דלא כר"א אלא דמודה ר"א ואפשר נמי דר"א גופי' לא אמר דבריו אלא בדרך שקלא וטרי' טרם שחתמו והסכימו דשייך דברי ר' אבא אף בחתימה שלא לשמה ובזה מסולק נמי מה שעלה בדעת הת"הד ז"ל דעד כאן לא נחתינן לתירוץ דמודה ר"א אלא לרבה דק' מאן ה"ת משא"כ לרבא נקטינן קושית התו' לאמת דזה ודאי ליתא מכח הקושי' ורבא מ"ט לא אמר כרבה דא"כ לא מקשה מידי דהא לדעה זו לרבא א"א לו כלל לאוקים בטעמא דרבה אליבא דהלכתא כר"א:
יהיו שם כו' כ' הב"ש ומסדר הגט כו' דוקא השליח צריך שישמע ולא ע"ח וכן הוא בב"י אבל ל' ח"ר דף ד' ד"ה וא"א משמע כפסק הש"ע כי ז"ל וגט זה מתקיי' בחותמיו דאמרי' כיון שמתקיי' בחותמיו לאו מזויף הוא ובודאי כדין נמס' בפני ב' וכדין נעשה לשמה ובתלוש ובשאר תיקוני הגט ובא"י אפילו ערכאו' ושמות מובהקין כשר דלא סמכינן עלייהו משמע מההוא דטעמ' דהע"ח טרם שיתחמו סתמא דמלתא צריכים לידע שהכל נעשה כדין דאל"ה אלא מצד חזקה דהבעל אתינן עלי' שמסתמא כדין יעשה באמת אין טעם ברור לחלק בין ערכאות לחתימת ע"י דלא כהש"ג הנ"ל בסי' ק"ל. אך א"כ ק' הע"מ שזה אי אפשר לבא עלייהו בחזקה דעדים החותמים דהא קי"ל כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וזה באמת קושי' הרמב"ן על שטת התו' מכח דלא כל המגרש בב"ד מגרש. ולשטת התו' ע"כ דמ"מ הרוב בב"ד נעשה והם ידקדקו שיהי' בע"מ. ותינח על המסירה אבל יתר הדינים שמבאר הרשב"א שנשמע הכל מהע"ח. ע"כ שהע"ח צריכים לידע קודם שיחתמו שכדין נעשה דהא זה ודאי שלא בב"ד נעשה כדתנן כותבין גט לאיש כו' וא"כ שפיר לחלק בין ערכאו' וק"ל: