כיצד יעשה יטלנו ממנה כן הכריעו הפוסקים ע"פ פי' התו' דלא כרש"י ז"ל דר"י אינו חולק בזה על רבו חזקי' בחייו ולהכי הלכה כותי' דאף סתמא דמתני' זו דהמגרש הלכתא היא משא"כ לפי"רשי הי' ראוי לקבוע ההלכה ע"פ חזקי' שהי' רבו דר"י דמוקי למתני' דהמגרש כיחיד רשב"א והי' אף הכא די באומר לה בלא נטילה ממנה כבסי' הקודם סעיף ה' (ודברי הב"י ז"ל שכתב וכן דעת רש"י שכ' בהזורק אמתני' וכו' צ"ע כי שם בע"מ) ואיתא בהסוגי' טעמא דר"י ש"ה הואיל וקנאתו ליפסול בו לכהונה וע"ש פ"רשי דנשמע מיניה הא בכנסי שט"ח אפילו ריח הגט אין בו ואינה נפסלת לכהונה להכי א"צ ליטלו ממנה א"כ בנתן בשתיקה לשטת הרמ' וש"ע סי' קל"ו סעיף א' דאינו אלא פסול זכתה בו ליפסול לכהונה וצריך ליטלו ממנה ובלאו הכי לא מהני אמירת הא גיטך. אבל הרשב"א כתב בשם ר"ת גירסה ש"ה הואיל וקנאתו ופירש כיון דקי"ל מעדותו של ר"י דלא בעינן דעתה גט הוא וקנאתו לפיכך סגי לה בהא גיטך אבל הכא דאמר חוץ דליתני גרושין כלל אפילו רבי מודה א"כ מכ"ש בנתן בשתיקה אף לשטת הרמ' א"צ ליטלו כמו בכנסי שט"ח אך הרשב"א תמה על פי' זה א"כ ראוי להחמיר ע"פ פי"רשי ומה שכתב הב"ש בשם ר"ת שפוסק כהירושלמי דהכא אינה נפסלת לכהונה והכריעו מתוך הסוגי' ומפסק הפוסקים כל זה אף לפיר' ר"ת ניחא. ובעיקר הדין אינו נפסק כלל כמשמעות הרשב"א ע"פ פי"רשי דנפסלת לכהונה ד"ת אלא ע' בהרמ' פ"י מה"ג ובסי' ק"ן בש"ע וב"ש דאינו אלא ריח הגט מדרבנן ומה שהניח הרשב"א הירושלמי צ"ע להמבואר בירושלמי שלפנינו אף הירושלמי מסיק כתלמודן ע"ש בהפי' ומשמעותו כפסק הרמ' דאינו אלא חוש לה מדרבנן ודוק. או ע"מ שלא ובהטור הגירס' שלא תהי' מותרת לו ומבואר נמי שם שהרמ"ה חולק בזה וע' ט"ז ס"ס ל"ח ונראה סותר וע' תשובתי דלקמן:

וה"ה אם שייר קטן ויש מי שאומר כו' בגמר' איתא ב"מ רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו א"ל תניתוהו קטנה מתגרשת בקדושי אביה אמאי הא בעינן ויצאה והיתה אלא אתי' לכלל הוי' ה"נ את' לכלל הוי' ור"ח לא גרס ההוא תניתוה והיא דעת הי"א ויש לתמוה לגירסת רש"י ותו' חרשת מה איכא למימר דאינה בת הוי' ד"ת לעולם כמבואר סי' מ"ד ומ"מ היא בת גרושין אף לקדו' דאורייתא כמבואר סי' קי"ט. ודוחק גדול דמקרי בת הוי' אם תתפקח ותו דאכתי ק' יותר הי' להגמרא לפשוט מזה דעל קטנה פקפקו התו'. ונראה ליישב דמבואר דא"א להקיש יציאה להוי' לכל מילי שהרי קדושין בעינן דעתה כדנתי' והיתה דמשמע מדעתה וגט בע"כ כמבואר סי' קי"ט וא"כ חרשת דיש לה יד להתגרש כמבואר בהרשב"א פ' הזורק דף ע"ח תוך ד"ה מתני' כ' דחרשת יודעת לשמור גיטה ומש"ה יש לה יד להתגרש א"כ ממילא ה"ה יש לה יד לקבל קדושיה אך ריעותא דילה היינו שאינה בת דעת להקנות עצמה ופשיטא שא"א בענין זה להקיש יציאה להוי' אחרי שבגוף הענין הם נפרדים שזה בע"כ יצא בעינן דעתה וזה דוקא מדעתה ואין דנין אפשר משא"כ כדאי' נמי בהרשב"א דף ס"ד סוף ד"ה מתני' אמנם לענין זה שוים קדושין וגרושין דבעינן שיהא לה יד לקבל ולשמור וכבר ידעינן דקטנה ל"ל יד לקדושין כדאיתא כתו' דף מ"ו קטנה דל"ל יד אלא שיד אביה הוא דהוי כידה וכיון דמשמע לי' כמבואר בתו' דאיירי אפילו באין לה אב דמגורשת משום דיודעת לשמור גיטה יש לה יד לענין גט כמבואר בב"מ דף י' ע"ב ברש"י ד"ה כי היכי שפיר מקשה והא בעינן ויצאה והיתה ונקיש ונימא דוקא הראוי' להתקדש ע"י יד שלה הוא דתתגרש יצאה קטנה שאף מצד יד דל"ל מלבד שאינה בת דעה נמי אינה ראוי' להוי' כן נמי לא תהא בת גרושין מצד העדר יד דלא תהא חשובה אף לקבל גיטה אלא ש"מ משום דאתי' וכו'. אך אכתי קשה לי מסוגיא זו על דברי תוס' פרק התקבל דף ס"ד ע"ב ד"ה וכל כתבו וכן נראה דאי כשאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה א"כ לענין קדו' נמי לא התקדש דויצאה והיתה כו' דילמא מה דמתקדשת היינו משום דאתי' לכלל גרושין כשתגדול וקרינן ויצאה כדקרינן הכא מההוא טעמא והיתה וכדפירש"י דלא דק קרא דתיהוי השתא בת הוי' כן לא דק דתיהוי השתא בת יציאה וצ"ע:

וחזר ואמר לה בשעה שמסר הגט הה"מ פירש דהיינו בנתינה השניה. ובתשובת הרא"ש שב"י כתיב דהא דבעא אביי הרי את מותרת לכל אדם וכו' מיירי דחזר ואמר קודם מסירות הגט לידה דאי אחר מסירות הגט מה קאמר או דלמא מה דשרא אסר כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאסרה למי שהתירה כבר. ודבריו צ"ע דאטו קנתה כלל הגט להותר בו דהרי שייר בחוץ ולא הו' כלל כריתות ותדע מדר"י יהיב טעמא דלהכי צריך ליטלו הואיל וקנאתו ליפסול לכהונה (ואף בזה ע' ח"ר) ולא קאמר הואיל וקנאתי להתגרש בו לכולי עלמא חוץ מראובן ושמעון ש"מ שלא הותרה במידי ולהכי אינו גט כלל ואם מת מתייבמת ולמה לא ליהוי כח בנתינה שכיח לאסור מה דשרא. וע"כ כונתו לפרש האיבעי' בחד אופן בין לרבנן בין לר"א כדמשמע נמי מתי' ד"ה וחזר ואז א"א לפורשה אלא כדפי' מטעמי' דר"א וק"ל: