Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 143
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המגרש ע"ת ע' מ"ש הב"ש ונראה וכו' כי א"י מה נראה לו בזה הלא זה דברי הש"ע סעי' ה"ו. אלא דמ"מ צ"ע נמי סעיף ט"ו וט"ז ע"ש בב"ש ס"ק ל' ובמ"ש שם מלבד מה שהראה בעצמו לע' ס"ס קמ"ד והכלל דינם הללו צ"ע רב למעשה. וגם מה שכ' אלא לענין אם רוצה לבטל הגט וכו' א"י הא סעיף זה בהג"ה דפליגו אלא כונתו שזה נראה לו בדעת הש"ע. ואם נשאת תצא ל' הרמ' עצמו הכי ואם מת כו' קודם שיתקיים אינה מגורשת ולכתחילה לא תנשא עד שנתקיים ואם נשאת לא תצא ותמהו עלו כל המפרשים חוץ מהטור שהעתיקו כלשונו ותמה הב"י נמי שמ"מ אשת איש בעל ואסורה לו וכששם שאסורה לבעל וכו' ולכן השמיט ולא כ' ולכתחילה וכו' וגם שינה וכ' אם נשאת תצא ור"ל לע"ד שנשאת קודם הקיום דתצא וקאי על ריש הסעיף שכ' כשיתקיים וכו' ע"ז מסיים ואם נשאת קודם הקיום תצא וזה אחד מן החילוקים שבין תנאי אם לתנאי ע"מ שמסיים ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת יפרוש ממנה וכו' משא"כ בתנאי אם נשאת תצא דלא כהב"ש שמשוי רבינו הב"י הדרנא ופירשו בדוחק דאחרי שכתב אינה מגורשת פשיטא דאם נשאת תצא ומה שכתב וכן מוכח בסי' קמ"ח בזה אי"ה נראה שם ומה שכ' וכן הוא דעת רמ"א ע' סי' ק"ך ודוק. ומיהו בתנאי שהוא בידה כ' ב"ש מיהו דבר שביד אחרים. לפ"ז לא הי' צריך לומר דנדחה הברייתא וכו' או י"ל ההוא י"ל לא נעלם מהה"מ שהרי כ' ויש בזה דעות חלוקים יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והוא שיהי' בידה לקיימו ומ"מ לא דחו הברייתא מהלכה שאמרו דשאני ע"מ שתתנו לי ר' שאינו בידה לגמרי שהרי אם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. אבל בדעת הרמ' זה א"א דא"כ לא הי' לו לסתום שאם אמר הרי את מגורשת מהיום על תנאי כך וכך וכו' ויש לה להנשא אע"פ שעדיין לא נתקיים דמשמע ברור אף בתנאי דע"מ שתתן דאל"ה הי' לו להעתיק ברייתי' מפורשת דלאחר לא תנשא עד שתתן א"ו שדוחה אותה מהלכה. ואולם איפכא ק' לי איך כ' ודאי שאף רבינו מודה בתנאי דתלוי ביד אחרים ודבריו אינם אלא בתנאי שביד' א"כ אכתי ק' איך לא העתיק דין הבריי' הנ"ל דהא הוא נמי תלוי בידו של בעל אם ירצה לא יקבלם וע"כ דס"ל להה"מ מדמ"מ פוסק נתינ' בע"כ שמי' נתינ' והגט גט גמור ואינו אלא פסול חשוב בידה ולא שייך למגזר מההוא טעמא דלא תנשא משא"כ בתולה ביד אחר ממש שאפשר להיות בטל לגמרי בזה ודאי דמודה.
הג"ה וי"א וכו' יכול לבטלו עיין בזה סימן קמ"ד ובב"ש שם:
אמר לה ע"מ שתתני לי ר' כו' בטלו הגרושין כתב ב"ש כ"ז שפיר לשטת הפוסקים כו' וע"ש מה שכתבתי ושם כ' דשייך נמי בכי ההיא גוונא טעם דכל עכבה שאינו הימנה הרי זה גט ולהכי אף אלו התנה בהדי' ע"מ שתתני לי דוקא עדיין הי' מחלוקת דרבי שמעון בן גמליאל דאפילו מת ולא נתנה דהרי הוא גט מטעם דסבירא להו כל עכבה וכו' ורבנן הוא דלשטתייהו דסבירא להו אפי' בעכבה שאינה הימנה נמי א"ג ולהכי לשטת הי"א הפוסקים כרשב"ג אף הכא הרי זה גט ולע"ד ל' רשב"ג באמר ניתנת וכו' לא משמע הכי אלא דמודה באם אי אפשר לקיים התנאי בנתינה ליורשים דאינה מגורשת ומה שמדמה לעכבה וכו' אין מוכרח כי י"ל אף דרשב"ג איירי כשלא היתה ההנקה צורך לתינוק אפי' שעה אחת כגון שמת ברגע דנתינות הגט או הי' חולה באותה שעה ולא יכול להניק דאל"ה הא מיד שלא הניקה שעה ראשונה מן הך"ד חודש מרצונה נתבטל הגט א"ו כנ"ל ולהכי שפיר מקרי אין עכבה ממנה. אבל הכא וכו' אפשר לצמצם שלא חי רגע בתר נתינות הגט בכדי שהי' לה אפשרות לקיים התנאי וליתן מה שהתנה ומדעכבה עד שמת מקרי עכבה ממנה ותו דהא כ' הרשב"א בל' זה ולרש"בג נמי יש לחלק בין תנאי זה לתנאי דע"מ שתתני ואמר מחולין דאיכא למימר דהתם כיון שהתנה עליהן מתחלה ובידו לקחם עכשיו כמו בשעת התנאי ודאי בעי קיום התנאי אבל הכא מעיקרא לא נתכוין אלא שאם יצטרך לכך תינק ועכשיו שמת הז"מ שעל דעת כן התנה מתחלה עליה עכ"ל וא"כ מאן לימא לן דל' שכתב ובידו לקחם עכשיו דוקא דנידק דבתנאי דע"מ שתתני לידי מדמת ואין בידו לקחם מקרי עכבה שאינה הימנה דילמא מה שכתב אבל הכא מעיקרא לא נתכוין וכו' דוקא משא"כ בתנאי דע"מ שתתן לידי הא ודאי נתכוין אף אם ימות שיהי' לו הנ"ר בחייו להרוויח ממון זה ואף אלו ידע שימות יניחהו ליורשיו כמו יתר הונו. ולהכי לע"ד אין היכרח להמציא פלוגתא חדשה וצ"ע. ואם אמר לה ע"מ שתתני לי ולא קבע זמן אע"פ וכו' ל' אע"פ דחוק וכבר הניח המ"ל בצ"ע. עד שתחלוץ הה"מ כ' דס"ל כל שלא נתבטל התנאי בפועל לאו בטול גמור הוא. ויראה לע"ד דדייק נמי הכי מהבריי' דקתני ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומת נתנה אינה זקוקה לא נתנה זקוקה ולא קתני נתנה מגורשת לא נתנה אינה מגורשת אלא משמע לי' דלא נתנה א"מ לגמרי שתתיבם אלא זקוקה וחולצת ובהכי ניחא מה דק' עליו דהרמ' לשטות הלזו הא נשאר קושית תו' קדושין דף ס' ע"ב ד"ה אבל במקומה ע"ש כי תירוצם אינו להרמ' אבל להנ"ל מעיקרא לשיטתי' ל"ק כי אם אדרבא סובר בזה נמי איפכא מתו' דלר"י דאמר לכשתתן הוא ממש כתנאי אם ואם מת קודם שנתקיים הוי גט לאחר מיתה ומתייבמת כמו שפוסק בתנאי אם וא"כ א"א כדהקשו תוספת דפליגו אם ע"מ כאומר מעכשיו אם לאו דא"כ ליתני נתנה מגורשת ל"נ א"מ וק"ל. אך תימה לי הא בסימן ל"ח סעיף ל"ו איתא אמר לה התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מנה וכו' ואם מת קודם שיקיים התנאי אפילו חליצה לא בעי ושם כתבתי שהוא ירושלמי פ' האומר. האומר לאשה ה"א מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' ומת כרשב"ג אביו ואחיו נותנים והיא זקוקה נשמע הא לרבנן אינה זקוקה וק' אמאי הא נמי לא קבע זמן ולא נתבטל בפועל. וע' ב"ש ס"ק י"ד ולדבריו אף בזה יש לדחוק מדהיא התובע בעולם אף דהנתבע אינו בעולם חשוב יותר בטול בפועל משא"כ בע"מ שתתני לי מפני שאין התובע בעולם לא חשוב בטול בפועל. והוא דחוק מאוד שם ומכ"ש הכא תו עיין ב"ש תי' על קושי' הב"ח שס"ל להטור שאם אמר ע"מ שתתן לי אחר ל' הוי כלא קבע זמן ולא דמי לאומר שחייב לשלם אחר פסח דשם בטל השטר. וא"כ ה"ה הנותן שדה לחבירו ע"מ שיתן לו ר' אחר ל' דנמי כלא קבע זמן דמי ולע"ד חלילה להוציא דין זה מקושי' זו כי מה לי מכח שלא יבוטל השטר דאמרינן להכי פסח ראשון מכ"ש שיש לומר על תנאי כדי שלא יבוטל התנאי ודאי הכונה הל' יום הראשוני'. ולע"ד אין דינו אלא כבסי' קמ"ד סעיף ו, בהג"ה אמר לאחר ל' יום כותבין יום א' אחר ל' וה"ה הכא אין זמן לקיום התנאי אלא יום א' אחר ל' הראשונים. ואפשר מדלא ס"ל להטור כל עיקר חילוק הרמ' בין קבע זמן ללא לא דקדק בלשון זה אם מודה הרמ' בדין זה אם לאו ויהי' איך שיהי' נוח לע"ד יותר להניח בקושי' מלהוציא ד"ז דאינו נלע"ד כלל:
אמר לה כו' ע' ב"י דוחה המשיג על תשו' מור' דהקבלה בע"כ אף אם קבל למ"ד דלא הו' נתינה ה"ה בזה והתו' לא כתבו אלא דאם היה שם הי' הב"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שזה ודאי חשוב נתינה ולפ"ר מדכ' הרש"בא ד"ה מכלל וכיון שכן נצטרך לפרש דכשאמר לאשה ע"מ שתתנו אינו תולה בקבלת המעות בדע' עצמו אלא בדעתה שכ"ז שתרצה לתת יהא מוכן לקבלם והילכך הוה לי' כחייב בקבלתם וכו' היה אפשר להוציא מדכ' נמי שחייב (וכן משמע קצת בתו') דאף הכא אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה מ"מ הב"ד יכולים לכופו עד שיאמר ר"א ותהא מגורשת דהא זה נשמע מתו' דמקרי נתינה אבל א"א שהרי ד"ה איצטלית כתב הק' בתוס' במאי עסקינן אי שהוא רוצה לקבל הדמים ומחל האיצטלית תפשט בעיין דבסמוך דאמר לה מחולין לך דלרבנן לא מצי מחיל ולרשב"ג מצי ואי בשאינו חפץ לקבל הדמי' א"כ תפשט דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא לא פליגו רבנן אלא משום דאיצטלת דוקא הא לאו הכי נתינתה נתינה ורשב"ג אף בהכי פליג ומכשיר ובתו' העלו בקושי' (וע' בתו' ערוכין ולקמן אעתיק תירוצי) עכ"פ מוכח מזה דאין הב"ד רשאים לכופו דאל"ה אין מקום לקושי' די"ל לעולם באינה רוצה ולרבנן דאיצטלית דוקא אין לכופו דהא לא חייב עצמו לקבל דמים ולרשב"ג הוי כאלו התנה על איצטלא או דמים ורשאים הב"ד לכופו א"ו אך לדמיון כתב כמי שהוא חייב ולא לחיוב גמור וא"א לכופו כי יש לחוש לגט מעושה וצ"ע:
אמר לה כו' מחולין לך כ' ב"ש אפי' אם מת אח"כ ולא כהרא"בד ע' בהה"מ ובחנם טרח כי לולא שהי' להראב"ד ניסח משובש אף על דעתי' לא הי' עולה אלא לפי הנוסח למד זכות על הרמ' שמסברה דנפשי' הכי דן. ומה שכ' תו על דברי הב"ח שאין מוכרח לע"ד מדמסיים רש"י ז"ל ולא תלינן להרווחה איכוין ולקולא משמע שפיר כהב"ח:
ויש מי שכ' שאם הוא מתרצה ע' ב"ש משיג על תשו' רשב"א שבב"י ח"מ סי' ע"ג דשם גילה דעתו דלא ניחא לו שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה ובזה מתי' להרא"ש איירי פלוגתא דרבנן ורשב"ג באינו כאן ולא גלה דעתו דלא ניחא לו ולכן לרבנן אי לאו דלצעורי מכיון ואיצטלה דוקא הי' הנתינה ליד ב"ד חשוב קיום תנאי אף שלא בפניו אבל לעולם י"ל אף במעות נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וא"כ מה שכ' ס"ק ז' אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס היינו דוקא בשגלה דעתו דלא ניחא לו. וזה לע"ד א"א דהא זה נאמר בהסוגי' אפי' ללישנא בתרא דנתינה בע"כ שמי' נתינה מ"מ קאמר וכי איצטרך לי' להלל לתקוני שלא בפניו ואם בע"כ חשוב נתינה כמו ברצון ואפ"ה ליד ב"ד שלא בפניו לא הוי נתינה עד שהוצרך לתקנה מ"ש אם גלה דעתו דלא ניחא לו ומ"ש מן הסתם ומה בכך דלא ניחא לו הא בע"כ בפניו הוי נתינה א"ו כדדן הרשב"א דכל שלא בפניו מדהוא עדיין בחיוב אונסים משום דאין חבין לאדם שלא מדעתו לא חשוב נתינה ואפי' מן הסתם. ובלא זה כל הענין תמוה איך יתירו אותה להנשא ולמחר יבא ויאמר לא ניחא לי והתשו' שמביא צ"ע בגוף הספר ועיקר פלפל זה כבר מבואר בקושי' הרשב"א בשם התו' הנ"ל בסע' ד' וז"ל ומסתברא דלא דמי דהכא מתכוין הוא בקבלת המעות לקיום תנאי והא לא אי קיים לרבנן דאיצטלה דוקא ולרשב"ג הא אוקים דלאו דוקא קאמר אבל בעיין דמחולין לך הא לא מתכווני לקיומי' לתנאי אלא לבטולי ומבעי בעו אי מצי מחל אתנאי' אי לא הרי להדי' מכח קושי' זו מוקים באמת הפלוגתא אף מדעתו. ומ"מ אפשר אין קושי' על הרא"ש כי זה לשונו ויראה דמדעתו הוי גט ואע"ג דמחולין לך לא הוי גיטא ש"ה דלא צער אבל הכא דיהבא דמי וציערה על גוף האיצטלת יוכל למחול. וי"ל דודאי מודה מדעתו על דרך שיהא חשיב קיום תנאי לא חשוב קיום לרבנן דהא התנאי הי' לאיצטל' דוקא והוא אומר שעומד בתנאו אלא אם הדמי' חשובי' קיום תהא מגורשת ואם לאו לא ולרבנן לא חשוב קיום ולרשב"ג חשוב קיום. אלא דהא חזינן דיש סברה דבמחילת תנאי אפשר אף לרבנן כדמסיק אבל הכא הא קאמר מחולין לך אלא שהסוגי' מסיק דלא אפשר נמי ע"ד זה ולא חשוב כאמר הרני כאלו התקבלתי משום דלצעורה קמכוין ולא ציערה משמע דוקא למחול על כל התנאי באופן דלא ציערה כלל הוא דלא הא בקבלת הדמי' לצערה ואף שלא בדרך קיום תנאי ממש בהאיצט' אלא בדרך מחילה על גוף האיצט' זה אפשר מפני דמ"מ צערה בהדמי' אך הסברה דחזקה דאטו במחילת מקצת דמים מגורשת בדרך קיום תנאי ולהכי כ' הב"י שאינו דומה לסברת הרמ' בעיקרו' התנאי וצ"ע. ומדברי הרשב"א הנ"ל נתבאר שמה שכ' הב"ש ודוחק אפי' בדוחק א"א ודוק:
וי"א דכל וכו' הנה בירושלמי הכא איתא אמר ר' אבוהו בשם ר"י סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלונית בת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן ומנכסים ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא ליהוי לי עלך כלום אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד ר"ל אמר אונסא כמאן דעביד על דעתי' דר"ל אין הוה צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא ליהוי (לי עליך כלום) ולע"ד צ"ל ליך עלי ר"י מן דמיך פקיד לבנתי' די יהוויין עבדין כר"ל אמר שמא יעמד ב"ד אחר וסבר דכוותיה ונמצאו בנין באין לידי ממזרות עכ"ל פ' האומר בקדושין ובמי שאחזו איתא תו חד בר נש אקדם פריטן לאילפי ונגב נהרא אתא עובדא קומי ר"נ בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא אבא בר רב הונא בשם ר' אבא הוי מצלי דינגב נהרא בגין דניסוב פריטוי אשכחת אמר ר"י ורבי בא לא סברין כרשב"ג ור"ל ור"נ ב"י סברין כרשב"ג חתכה דידה כמי שעכבה נחתך דדה כמי שלא עכבה. והת"ר מעתיקי ומסי' עלי' ולפי גרסה זו צ"ע אם הלכה כרשב"ג כיון דמוקי' לי' לר"נ דהוא בתרא כותי' וק"ל כר"נ ועוד דעביד כותי' ומעשה רב וכ' על זה המחבר פ"מ והשתא לפסק רה"פ דלא כרשב"ג א"כ קי"ל כר"י דאין טענת אונס בקדושין והה"מ ז"ל בפ"ט כ' בשם העיטור איתשיל קמי ריש כלי אם יש טענת אונס בקדו' או לא ולא איפשט ע"כ וע' ריש סי' ל"ח. ובעניותי אני תמה מאוד על כל דברי הירושלמי וביותר על הח"ר שנושא ונותן בו להלכה איך מדמה טענת אונס בפלוגתא דרשב"ג עד דהעלה נמי נחתך דדיה כמי שלא עכבה וזה אין במשמע תלמודן כלל וכדפי' ח"ר גופי' דאף לרשב"ג אפשר דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה ומי יש אונס גדול כזה והכי מוכח נמי מתו' דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל שתופסים שטת ר"י דהכא ליפסוק כרשב"ג ומ"מ תפסי בפשוט דף פ"ב ע"ב דחיישינן שמא תבעל באונס הרי להדי' דמטעם אונס לא חשוב קיום תנאי והטעם משום דגט הכל בדעתו תלוי והוא אינו רוצה לגרש אלא על תנאי זה אין סברה כלל לטענת אונס כדכ' הש"ך ח"מ סי' ך"א דאונס רחמנא פטרי' ולא חייבי' אלא טעמי' דרשב"ג דכיון דלרווח' איכוין ואלו ידע כן דמית תינוק לא הי' מתנה חשוב קיום אבל נחתך דדיה והתינוק קיים ודאי דמודה רשב"ג דלא הוי גט וכן כ' בפשיטות הב"ש ריש סי' קמ"ד אף אתמהא על דין זה שנסתייע ממנו הח"ר ליפסק כרשב"ג מעובדא דר"נ דחד בר נש כו' דפסק הא אילפא ומדהוא אנוס לא ליהדר ובעניותי כמדומה לי לא נזכר כלל ההוא דינא בח"מ זולת בסי' של"ד איתא פסק רבא בשוכר פועלים להשקות שדה מן הנהר ויבש נהרא היכי דשניהם לא הוו להו למידע הפסד פועלי' ומשמע מל' הרמ"א שם בהג"ה דאפילו כבר יהיב מחויב הפועל ליהדר ואף בנ"ז מן הראוי ליפסיק הכי דמ"ש כמו דהכא יכול לומר הא אילפא אייתי נהרא כן שם יכול הפועל לומר אנא הא קאמינא אייתי נהרא ודע דבקדושין העתיק הר"ן הירושלמי אך כדנאמר שם מבלעדי הדברים שבגיטין והכריע כר"י אבל אף פירושו ק' לי כי פי' דטעמא דר"ל שמדמה לגט כמו בגט יש טענת אונס לולא תקנות צנועות ופרוצות כן בקדו' ור"י פליג כדי לחלק בין קדושין דמדעתה לגט דמדעתו. ולפום תלמודן אף מגט גופי' מוכרח ר"ל להודות לסברה זו דאל"ה אף בתנאי שעליה לקיים ליהו' טענת אונס וכנ"ל. ולפי הדברים בהירושלמי על דעתי' דר"ל אין הי' צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא ליהוי לך עלי כלום משמע דר"ל מודה אם היא התנתה תנאי זה שאין טענת אונס אך טעמו מדהוא התנה תנאי טובתה מחשב כפטומי מילי וע' ח"מ ריש סי' ר"ז. אך שם לא קי"ל הכי אלא בנגמר המקח מקודם בסתם. עכ"פ משמע דלא פליגו כדפירשי הר"ן. ואולם בהר"ן מובאים דברים אלו תוך הג"ה והח"ר במי שאחזו השמיטם לגמרי וכ"ז צ"ע. ע' ב"ש דייק מהטור דלשטת רש"י והפוסקים דלהת"ק אפילו באומר ע"מ שתניקי סתם אם מת ולא תניקה כלום א"מ ואף דבסתם להרווחה קמכוון כן נמי לרשב"ג אף דס"ל אף במפרש להרווחה אם מת קודם שתניק כלל לא הוה גט ואמת שמדויק הכי מדסתם תחילה דין תנאי הנקה סתם וכ' אבל מתה קודם שהתחילה אינו גט והדר כתב פירש ע"מ שתניקו ב' שנים מת בתוך הזמן קאמר רשב"ג שהוא גט וכו' משמע הא הדין של מת קודם שהתחילה אינו נתלה בפלוגתא דרשב"ג. וגם מדכ' בדין פי' מת בתוך הזמן משמע דוק' תוך הזמן הא לא התחיל' מוד' רשב"ג. אמנם ק' לי מאוד דבשלמא להת"ק בסתם שפיר יש לחלק לשטת רש"י דההקפידה היא שיתקיים התנאי כדהתנה ולהכי בסתם אף דלרווחה איכוין מ"מ כל שלא התחילה לא נתקיים התנאי כדהתנה משא"כ כשהתחי' והניקה כל הרווחתו שהיצרך תקיים כד התנה אבל במפרש שני שנים אף שהתחילה מ"מ לא נתקיים תנאו ב' שנים. ולשטת הרמ' אף לר"א דהתנאי אינו יותר מיום אחד מ"מ בעינן דליתקיים כמו שהתנה דוקא אבל לרשב"ג דאף במפרש ב' שנים סובר דאף שלא נתקיים כמו שהתנה מגורשת מה סברה יש לחלק בין התחילה ללא התחילה בין כך ובין כך לא נתקיים מה שהתנה ואך מפני שיכולה לומר תן בני ואנקנו וזה שייך נמי בלא הניקה כלל ותו הרי הברייתא דקתני ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' וחכ"א אע"פי שלא נתקיימ' דמשמע אפי' לא נתקיים ה"ז אמרי' מאן חכמי' רשב"ג הרי דסותם אעפ"י שלא נתקיימ' דמשמע אפי' לא נתקיי' כלל. ובל' הטור אפשר ע"צ הדוחק לפרשו שלא על כונה זו וצ"ע.
הנותן גט כו' ואין א' מהראשונים כו' כ' ב"ש וא"י מה שכ' הרב רמ"א בח"מ סי' ל' וע' סי' קמ"ג סעיף י' מ"ע ד"ז לדשם והיינו ע"פ שכ' מקודם וש"ה דכל תנאי תנאי אחר הוא וזה נכון בהמוזכר בהש"ע ההוא חלוקא דאין אחד וכו' על שני תנאים שונים אמנם בעניותי מ"מ צריך לי עיון הסוגי' דמקש' אי לימא אסיפ' דהיינו אמר לה בפני ב' ע"מ שתתני לי ר' וחזר ואמר בפני ב' ע"מ שתתני ש' הרי בטלו פירשו רש"י ור"ן פשיט' דאין א' מהראשוני' כלום שהרי אפי' באו שניהם אינם כלום דהא בטל לי' ההוא תנאי וק' דהא אלו הביא שני עדים על תנאי ר' ושוב אמר שחזר ובטלו ע"י שהתנה בש' מה בכך ומדוע תתגרש בלא שום קיום תנאי הא מה שאומר שבטלו היינו שהוסיף בתנאי דוקא ש' וא"כ איך אפשר שתתגרש בלא שום תנאי ע"י מה שהעיד שני אמר שהתנה בש' ובטל הר' ממ"נ אם טענתו שמסייע לו העד אחד אמת הא צריכה לקיים תנאי של ש' ואם הוא שקר הרי עמד בתנאי של ר' עכ"פ. וא"כ י"ל נמי הכי בעד אחד מן הראשוני' ואחד מן האחרונים שיצטרפו כמו הלואה אחר הלואה שמצטרפי' וה"ה הכא אחד מהראשונים העד בר' ואחד מהאחרונים מעיד שבטל תנאי הר' והוסיף דוקא ש' ובכלל מאתיים מנה הרי על תנאי ר' יש שני עדים דהא אף לדברי השני שאמר שבטל תנאי ר' והוסיף ש' מ"מ ע"ת ר' נמי מעיד ולמה תתגרש ע"י העדי חתימה בלא שום תנאי ואם הרמ"א ז"ל לזה רימז ודאי צ"ע וע"כ לומר דע"כ לא אמרינן כדכ' הרא"ש בתשו' שבב"י סס"ז באמר לעדים ע"ת זה אמסור ומסרו סתם דלא בטל וסתמא עמד בתנאי אלא דוקא היכא די"ל דעמד ממש בדעתו דהוי כעין חזקה דלא נשתנית אבל היכי שבטל תנאי הראשון וחזר מדעתו שוב י"ל שחזר לגמרי וגירש בלי שום תנאי ולהכי אף אלו הביא שני עדים אינו כלום דהא מ"מ לדבריו לא עמד בדעתו ובטל תנאי זה שאף תתן ר' לא תתגרש אלא בש' וכן אפשר שבטלו לגמרי ושגירשנה בלא שום תנאי ולהכי כי ליכא ב' עדים על התנאי השני אינו כלום ומכ"ש לפ"ז דאי אפשר שיצטרף אחד מהראשונים וכו' ואולם הא ניחא לפירש"י שתנאי ראשון הי' קודם המוסירה אבל לפי' הפוסקי' שאף אם הי' תנאי הראשון בשע' מוסירה נמי אפשר שברצון שניהם יוכלו לחזור מתנאי לתנאי ומקמו הסוגי' בהכי אכתי ק' אלו הביא שני עדים שמסרו על תנאי ר' ושוב הביא עד אחד שנתרצו ובטלו מר' לש' דוקא איך תתגרש ע"י עדי חתימה בלא שום תנאי הא קיימו עדים שנמסר ע"ת ר' עכ"פ ואטו משום שאמר שבטלו ברצונה להוסיף בש' אנן נימא שבטלו באופן שאף כי לא תתן מאומה נמי תתגרש וא"כ חזר הקושי' לדוכתה אף באחד מהראשוני' דנמי לצטרפי וצ"ע והנה הטור כ' בשם הרמ"ה דה"ה התנה ש' וחזר והתנה ר' נמי בטל והקשה הב"י מה נ"מ ולהתבאר מסוגי' נפקותא רבא איכא דאלו לא בטלו היה בזה ודאי א' מהראשוני' וא' מאחרוני' מצטרפו דהא סיג א' של תנאי הוא ולא שייך תי' הב"ש משא"כ השתא דנמי בטל שייך קושית הגמרא פשיטא הא בטלי' ודוק אך גוף הסוגיא צריך לי עיון כנ"ל וע"ש בהסמ"ע ס"ק ך"ו ודוק שם בב"י וד"מ ס"ק ג' ובלי ספק חילי' דמשרים מסוגיא דהכא אלא שהטעמים דהד"מ דלשם לא שייכי' הכא כלל שהרי אין הבעל מכחיש אף אחד מהן וגם הראשונים אינם מכחישים השניים ודוק:
ע"מ שתתנו לי את הנייר הרז"מ ותתן היינו מפני שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו וע' סעיף ב' הג"ה א' ומה שכ' הב"ש ע"ש סי' ל"ח:
התנה ע"ד וכו' אבל אם התנה וכו' ע' ח"ר הניח בצ"ע ע"פ דקדק ההלכה בסוגיא דנענה ר"ט אם אמר ע"מ שלא תאכלי מצה בליל פסח אם היא מגורשת כי אפשר חשוב עוקר דבר מן התורה ומ"מ לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה דליהוי התנאי בטל ומעשה קיים אלא ליתעקר מעשה הגרושין ולא ליתעקר דבר מן התורה על ידו ע"ש:
הג"ה ב' נתקדשה לאחר כו' או שיתן לה גט אחר בלא תנאי ע' ב"ש ס"ק ל' (וריש לשונו שכ' אפילו מרצונה לע"ד אינו מדוקדק כי לבטול תנאי שלא יהא גט אף בקיום התנאי שייך צירף רצונה אבל לבטל התנאי שיהא גט בלא קיומו זה אין שייכות לרצונה כדכ' הרא"ש בתשובה כלל מ"ו מפני שנתינות גט בע"כ) העלה בדעת הטור שאף תנאי דלאו לצעורי אינו יכול לבטל התנאי כדי שיהא הגט גט בלא תנאי היכי שהתנאי בידה בשב ואל תעשה ומותרת לינשא מיד הא בתנאי שהוא עליה בקום ועשה שאז אסורה להנשא עד שיתקיים או תנאי שעליו אפי' בשב ואל תעשה מאחר שעדיין אסורה להנשא עדיין לא חלה הגט ויוכל לבטלו ולהכי בסעיף ט"ז אף דאינו ברור להב"ש שהוא תנאי דלצעורי מ"מ מדהוא בשב ואל תעשה עליה ומותרת לינשא אין בידו לבטל התנאי ואין תקנה להתירה אלא אם כן יקדשנה וא"י מה יענה הכא למה אין תקנה אלא בנתינות גט חדש בלא תנאי יבטל התנאי דהא זה בוודאי אין בידה ואסורה להנשא ועדיין לא חלו הגרושין ויבטל התנאי אלא משמע מזה כדכ' הב"ח דכל תנאים אלו הן ע"מ שתנשא או ע"מ שלא תנשא חשיבים דלצעור' וא"א לבטלו אך עדיין צ"ע מדוע הכא יש תקנה בגט אחר בלי קדושין תחילה ובסעיף ט"ז מצריך לקדו' חדשים ונראה דל"ק דהא איתא סימן ל"ח סעיף ל"ו אמר התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מנה ואח"כ אמר שאינו רוצה לקיים תנאי לעולם אין כופין אותו לקיים אלא קדושיו בטלים וא"צ גט הרי דתנאי זה דבדעתה תלוי ואינה נתקדשה אלא ע"ת שיתן תיכף שאומר שאינו רוצה לקיימו הוי עבירות התנאי ונתבטל הקדו' כן הכא אם גירש ע"ת שתנשא לפלוני מיד שאומרת שאינה רוצה לינשא לזה לעולם הגרושין בטלים ולהכי אין צורך לקדו' אחרים ויוכל לגרשה בלא תנאי משא"כ בסעיף ט"ז שהוא תנאי בשב ואל תעשה שלא תנשא לפלוני אין הדבר תלוי בה לומר שמבטלת הגט ע"י שרצונה להנשא לפלוני חדא דאין בידה ותו דהפלוני לא יעשה האיסור ובע"כ הם גרושין גמורים בתנאי זה להכי אין תקנה עד שיקדשנה מחדש ולזה מדייק הטו' וכ' אבל אין תקנה להתירה במה שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה סתם דהיינו גט חדש בלא קדו' כמו הכא דההוא גט אחר לאו דוקא אלא נטילה מידה ונתינה חדשה בלא כי הגט גופי' ודאי לא נתבטל מהיות גט) כי כבר אינה ברשותו שגט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי והב"ש מדמשמע לו של' זה כ' לטעם שמפני זה אין יכול לבטל התנאי מסיים אלא ל' הטור מ"ש כאן לא משמע כדבריו ולהנ"ל ל"מ מידי ואולם עכ"ז המע' תשובת הרא"ש כלל מ"ו יראה תחלה משמע דמחלק כדכ' הב"ח דבתנאי דלצעורי לא מהני מחולין לך אף בדרך בטול התנאי אבל לבסוף נסתייע מדברי הרמ' שבסעיף ו' שכ' גבי איצטלה או שיאמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי נראה שמודה שמהני בטול תנאי אף בתנאי דלצעורי והדין דסעיף ט"ז נמי מתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ך"ו וע"כ בדעתו לחלק בחלוק הב"ש מדמותר' לינשא מיד להכי א"י לבטל התנאי ודמשמע הכא דבטול תנאי בלא נתינות גט מחדש אינו מועיל צ"ע כי ק' לומר שהטור לא אזיל בשטת אביו ז"ל:
אמר לה כו'. ואם נשאת לו נתבטל הגט היינו אפילו בחיי המגרש והחילוק בין זה לע"מ שלא תנשא לאבא שבסעיף י"ד מבואר מתי' שני שמביא הה"מ שכ' ועוד ממ"נ וכו' והן הן דברי הב"ש והטור נמי מוכרח שמחלק בהכי שהרי פסק נמי הדין דסעיף י"ד וכבר מבואר בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סעיף י"ו כדהביא הב"י בשמו דנמי לא אזיל בשטת התו' בזה ע' ודוק:
אמר לה כו' ולכתחילה לא תבעל הקשה הרשב"א דא"כ מ"ש ע"מ שתבעל לפלוני מע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דכאן וכאן לכתחילה איסור ערות א"א יש וכ' ומיהו בזו אפשר לקיומי תנאה באחר בלא איסור וכגון שתבעל לו דרך נשואין בין שלא בנשואין נתקיים התנאי והז"מ ובעניותי לא הבנתי הדברים לא רציתי להגיהם וצ"ע: