Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 144
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר לה הרי זה גיטך כ' ב"ש אע"ג אונס מהני בכל התורה וכו' ואפקעינהו חז"ל הקדו' כן הוא בש"ס פ"ק דכתו' ולפ"ז ק"ק ל' הטור וש"ע שמסיימו כיון שלא התנה חוץ דמשמע זה הטעם וליתא כי טעם זה אינו כמבואר בהנ"ל ואולם כבר קדמני הפ"י לתמוה על הפוסקים שלא הזכירו הדין דנפיק מטעם זה דאם קבלה קדושין מקרובי המגרש דתופסים וע"כ מה שכ' וקרובים דבריו לדברי הרשב"א בתשו' ס' אלף קס"ב שכ' ואפילו התם כל עיקרא דמלתא לאו משום עיגון לחוד אלא משום דמאן דיהיב גיטה כי הא כי היכי דלא ליפקעינהו רבנן לקדו' מני' ומשוו לבעילתו ב"ז אסוקי מסיק אדעתי' כל אונסא ואפילו שכיח ולא שכיח מחל להו הא בכדי לא אמרינן ותדא דההוא אונסא דלא שכיח דאכלו ארי וכו' הי אונסא משום דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתי' וא"כ שפיר לשון הנ"ל וע' פ' השולח בסוגיא דבטלו מבוטל בתו' וח"ר מביא בשם הר"ש תי' על קושי' תוספת שם נמי על דרך זה וכנראה שזה דעת הפוסקים שהשמיטו הדין דתפיסו' קדו' הנ"ל אבל למשמעות התו' הנ"ל וח"ר בשם ר"ת תינח לאחר נשואין בארוסין מה א"ל וכן ק"ק הכא לדברי תשו' הרשב"א הנ"ל. וכן במס' כתובו' כתבו התו' בריש השולח פרשתי כנראה דאף מהכא ק' להו דא"כ יכולים ממזרים ליטהר דהיינו אם אירע הענין שנתן גט ע"ת דאם לא באתי ונאנס ותפסו עיקר שטת ר"ת לשיטתיה ודאי תפסו קדו' וצריכה גט וצ"ע. וא"ל ומה לי דהוא אנוס ות"ל בתנאי דאם לא באתי ולא בא אף כי אינו אנוס נימא דליהוי אסמכתא כי י"ל גיטן וקדושין הוי דומיא דהקדש כדדומה לו נמי לענין חזרה תוך כדי דבור וע' בח"מ סי' ר"ז סעיף י"ט ותו דאפשר לא חשוב גזים שוב ראיתי שהב"י ח"מ הנ"ל מביא בשם הרמב"ן והוי ידוע שלא הוזכרה אסמכתא בתלמוד אלא בד"מ ולא בגיטן וקדו' וע"ש. והנה לפ"ר יש להסתפיק קצת אחרי שאין אונס בגיטן הוא מטעם צנועות ופרוצות אולי דוקא במוסר גט ליד אשתו ולא במוסרו ליד שליח ומתנה אם לא באתי תן גט זה לאשתו ונאנס דטעמא דצנועות ודאי שייך אבל טעם פרוצת י"ל דלא שייך דמה תאמר זמנין דשמעה וכו' דהא אין הגט בידה ומה"ת לחשוד השליח בהכי ושמא מחשש צנועות לחוד לא תיקנו או דילמא סתמא אמרו אין אונס בגיטן בכל אופן והכי מסתביר. וגם יש למשמע הכי מדברי ח"ר גיטן דף ע"ז תוך ד"ה ת"ר אמר לה בפני שנים שכ' וההוא דאמר לה אי לא אתינא מכאן ועד ל' יום ליהוי גיטא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ואותיב מינה אביי לרבא דאמר גלוי מילתא בגיטא מילתא היא ופרקינן אטו התם לבטילי' גיטא קמכוין דמשמע דאלו מבטל ליה מבוטל איכא למימר דהתם בדלא אמר מעכשיו א"כ בשמסרו ליד שליש הרי דאף ביד שליש שייך א"א בגיטן וכן מוכרח הרא"בד ע"כ לאוקים הנהו תרי עובדא דבפ' מ"ש דווקא ביד שליש להמבואר הכא בהטור בשמו שפוסק לגמרי כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח ואפי' בע"ג ונמצא דתמיד הוי כמעכשיו ומוכרח למוקים אך ביד שליש דהא סתמא מודה לפסק הרמ' ריש סי' קמ"ג דכל במעכשיו אין בידו לבטל הגט דלא כהעיטור (וע' בהר"ן פ' כל הגט כ' אי לא נסיבנא כ' גט ונתן לארוסתו ע"מ שאם לא יכניסנה לריש ירחא דאדר ולשונו צ"ע דמשמע דמוקים בע"מ ובנתינה לידה וכבר פוסק נמי בפ' מ"ש דלא כהעיטור דבע"מ אין בידו לבטלו וא"כ ק' מה מסיק הגמר' על ההוא עובדא אי משום גלוי דעת פלוגתא דאביי ורבא הא אפילו בטול אינו מועיל) ואולם לע"ד דחוק קצת למוקים דוקא בשהיה הגט ביד שליש ויותר מרווח לשטות פסק הש"ע דלכל הפחות מדי ספק לא יצאנו ושפיר דאיירי בדלא אמר לא ע"מ ולא מעכשיו כדמוקי' הרשב"א בפשוט עכ"פ נפשט מהראב"ד ורשב"א ספק הנ"ל דבכל ענין א"א בגיטן. תו כ' הב"ש ותנאי שמתנה הוא זה אמת ומוכרח מכמה דינים ובפרט מדין נתינה בע"כ וע' סי' קמ"ג סעיף ח'. אמנם למה שכ' תו ונראה אחר תקנות ר"ג וכו' לא מהני טענת אונס אפי' דל"ש כלל זה לע"ד צ"ע רב כי נראה דאזיל לשטתו שכ' סי' קי"ט ס"ק י"ג ואם חר"ג דמי' לתקנות חז"ל י"ל בזה הזמן אפי' אם עבר וגירש בע"כ א"מ. וכבר כתבתי שם דמדברי ההג"ה שם עבר וגרשה בע"כ כו' מוכח דלא כותי' (ואף שכהיום הובאה לפני שו"ת מו' משה מינץ סג"ל כתב בה תקנות ר"ג מאור הגולה בל' זה תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום ע"כ אין הכונה שאינו כלום אלא במה שנוגע לטובת הבעל כגון שוותר על ידו לישא אחרת במקום האיסור בשתי נשים. וגם נכלל כאשר העלתי בשו"ת סי' ד' שמחויב ליחזר ולישאנה וגם אפשר ליכלול בל' זה שעדיין מחויב ועומד בשארה וכסותה כאלו לא גירשה ומכ"ש דיש ללמוד בל' הזה דלא כדעת הרא"מ שבח"מ סי' ע"ז. אלא כמסקנת הח"מ שהיא עיקר. אבל למה שהוא לרעתה שתהא עגונה ולא תנשא לאיש בגט זה לע"ד מבואר ההיפך מל' הרמ"א הנ"ל שהוא ל' הכל בו וכאשר הארכתי לבאר בסי' ד' הנ"ל) וא"כ דמגורשת איך שייך שהיא התנה כדמקשה הגמרא במס' ב"מ דף ס"ו בדידיה קיימא למישדא תנאי וע"כ ר"ל מתוך שלא רצתה לקבל גט הוכרח איהו להתנות ואמר הרי זה גיטך ע"מ שאתן לך ר' למשל ולשונו לאו דוקא ונאנס מלקיים התנאי. ומ"מ ק' מה בכך כיון דמ"מ כל הדבר בדעתו תלוי וכבר קי"ל אונס רחמנא פטרי' ולהכי אונסא כמאן דעביד. וא"כ מה טעם דלא ליהוי מגורשת אפי' באונס דשכיח ולא שכיח ומכ"ש בלא שכיח כלל וע' ריש סי' ל"ח וסי' קמ"ג הנ"ל ומה שכ' וע' תשובת הרא"ש כלל מ"ה שם ל"מ דבר אלא בכלל מ"ו סי' ב' כ' ומה שתליתי הדבר בדעת האשה בתחילת דברי וכתבתי אם יבטל התנאי והיא חפצה בביטול לא בשביל שאנו צריכים לחפצה כדפרישית אלא נראה יהא כעובר על תקנות ר"ג אולי אינה חפצה להתגרש קודם הזמן וכו' ע"ש הרי אדרבא נראה משם שאפי' היה כן שאינה חפצה מ"מ היא מגורשת אלא שהיה כעובר תקנות ר"ג וצ"ע ויש ליישב למה שכתב לעיל בהג"ה ודוק. ושבי' הוי אונס דשכיח ע' מה שכ' בזה הח"מ. ומ"מ צ"ע אף להש"ג מנ"ל הא דחבוש בבית האסורין דהיינו שבי' לפי' הח"מ הוא שכיח ולא שכיח דומיא דחלה ומת הא בכתובו' מבואר דמיתה שכיח ולא שכיח מקרי ולהכי ללשון ראשון הוי סייעתא לולא הסברה דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם ואלו בשואל איתא וכ"ת נילף משבורה ומתה מה לשבור' ומתה דסליק אדעתי' תאמר בשבוי' שכן אונסא דלס"ד הרי דלגבי מית' דשכיח ולא שכיח מקרי שבוי' אונס דלא סלקא אדעתי' יותר ומשמע דל"ש כלל מקרי ודוחק לחלק בין מיתת אדם לבהמה וגם ל' המרדכי פ' כל הגט שכ' א"א בגיטן ע' לקמן פ' מ"ש אונסה דל"ש ובפ' מ"ש בתר שהביא דפלוגתא דאונס בגיטן היינו בשכיח ול"ש מסיים ור"י פ' השואל משמע דשבוי' אונס' דל"ש משמע שבא להורות דשבויה מבטל הגט דאלו לענין שיהא שכיח ולא שכיח ולא יבטל הא זה ודאי משם ליכא למשמע וכן העתקת הד"מ להמרד' משמע ע"ד זה. ולע"ד ענינים שאינם מבוארים בהש"ס אין הכח בידינו כלל לשפוט מה מקרי שכיח ול"ש ומה ל"ש כלל וההוא אונס דשבויה אלו היה סיפק בידינו לדון בו היה ראוי לדונו לפי הזמן והמקום אבל לע"ד אין זה כלל מסור בידינו ובודאי צ"ע שוב הבטתי בהבאר היטב מה שהביא בשם הבית הלל סי' נ' ואפשר הדין עמו:
ה"ז גיטך וכו' ה"ז ספק וחולצת והרמ' שכ' פ"ח שאם מת אינו גט מפרש הכ"מ שמחלק בגטי נשי' שצריך עכ"פ לזמן דאל"ה פסול לגרש בו לא שייך לומר בו כל כך זמנו מוכיח ועפ"ז מקשה הפ"י ז"ל דף ע"ב לרש"י שפירש בדר' יוסי זמנו של שטר מוכיח דאם לא נתן הגט מעכשיו למה נכתב דלפ"ז מה מדמה ר"ה גט למתנה הא בגט לא שייך ההוא טעמא דגט שאין בו זמן פסול ומכח זה ס"ד דבתנאי אם לא יהא צריך לזמן הגט כלל ומאריך ומסיק סוף דבר פשטא דמלתא משמע שכותבין זמן בכל גיטן ולא פלוג. וא"י איך ס"ד למימר הכי ובהדי' איתא בתו' בכתו' דף ג' ד"ה דלמא דגטין אלו חד דינא אית להם ובלא זמן פסולים וגם מה צריך ללא פלוג הא עיקר הטעם שייך לגבייהו דלשמא יחפה מהני הזמן עכ"פ לדלקמי':
ולמ"ד משום פירא פשיטא דמהני דלא יוכל לגזלה דהרי יהי' בידה גט פשוט ועלי' דידיה רמי' לגלוי שהי' על תנאי משא"כ בלא זמן ובתנאי אם יוכל לאכול כמה דבעי ומה שהוקשה לו מטעם מוקדם ע' סי' קך"ז שכבר הרגשתי בזה והעלתי ג"כ שע"כ דשייך קלא אית לי' לשטת התו'. ועיקר הקושיא בפירש"י לע"ד ל"ק דמדכ' זמן היום וזה אינו צריך דהא אף בזמן השבוע די אף לכתחי' שפיר י"ל דמדכתב היום מוכח שמהיום מגרשה. כתב הב"ש ע' בח"מ סימן רנ"ח וכו' ולע"ד דברי הרמ"ה שבח"מ יוצאים מן מימרא דאביי גיטין דף ע"ז וע"פ פירש"י ז"ל דהכל מודים ואפילו ר"י דמתייבמה ומשום דאמר בפי' לכשתצא והקשה הר"ן הרי עיקר דין ר"י נאמר בשאמר בפי' לאחר מיתה ומחלק בין גט דלא אפשר לדתרווייהו מכוון משא"כ מתנה די"ל גופא מהיום ופיר' לאחר מיתה ולזה הוקשה לו הסוגיא דף ע"ב מה מקשה לל' בתרא פשיטא בה"ז גט לאחר מיתה דחולצת ע"ש שדחק מאוד אבל להרמ"ה הכי פירושו הכל מודים לכשתצא וה"ה בלאחר י"ב חודש הואיל ואמר בפירש לאחר י"ב או לכשתצא ומהזמן אין הוכחה כ"כ די"ל שכתב הזמן לברר מאמתי מתחילין הי"ב חודש ובאיזה יום מגביל התנאי דיציאות החמה לכן מודה ר"י כי פליגי באם תצא דל' אם משמע נמי מעכשיו אם אמר מעכשיו ולכן סובר ר"י נשיאה דבזה נמי אמרינן זמנו מוכיח כמו שסובר ר"י בלאחר מיתה משא"כ דף ע"ב פריך הגמרא שפיר בלאחר מיתה פשיטא כיון שאין צריך להזמן של היום כלל והזמן מוכיח על מעכשיו סובר הגמ' בפשיטות דאין לחלק בין גט למתנה וניחא לפ"ז קושי' הב"ח וב"ש ואינו סותר עצמו דנהי דמספק בגיטין אם הלכה כר"י מ"מ שפיר פסק בלאחר זמן ל' יום דלא קנה מהיום דהיינו מימרא דאביי הכל מודים. ולע"ד אפשר דזה נמי דעת הרמ' כי היכי דלא ליקשי עלי' קו' הה"מ בפ"ח מה"ג ממה שפסק פ"ו מהל' קדושין והמע' בה"ק יראה שלא כ' דינו אלא בתולה תנאו בזמן י"ב חדש שהרי הכי מתחיל כיצד האומר לאשה הרי את מקודשת לי אם אתן לך בשנה זו וע"ז מסיים שפיר וכן הדין בגיטין וממונות שבזה ר"י מודה ואף שכ' שם נמי דינו בתנאי אם דהיינו דינו דר"י נשיאה מ"מ הא אינו פוסק כר"י נשיאה אלא סוף הלכות זכי' מצינן שפסק בד"מ כר"י והיינו בתנאי דמיתה שאז הזמן כולו ללא צורך והיינו כחלוק הרמ"ה ז"ל. ומה שכתב הב"ש ולכאורה קשה לזה ההיכרח להעתיק דברי התשב"ץ שמביא הב"י והוא בחלק א' סי' קט"ו כ' ור"י בעל התו' ג"כ סבר דאפשר דלא קי"ל כר"י מדקאמר רב לאפוקי מדר"י והא דפסק רב כותי' במתנה ל"ק דהיינו בכתב אבל בע"פ לא קי"ל כותי' פי' דודאי ר"י בכל ענין אית לי' זמנו מוכיח וכו' הלכך אע"ג דרב פסק כותי' בכתב לא ס"ל כותי' בע"פ ותקן מיומא דנן. ובגמרא נמי איתא חד ל' דאמר דאע"ג דר"ה ס"ל כר"י בכתב מספק' לי' אי הלכה כותי' בע"פ זה דעת הראשונים ומעתה י"ל שאי אפשר שלא יהי' מיומא דנן הכתוב בגט לרבנן כמו זמנו ש"ש בלא יומא דנן לר"י וכיון שכן מדר"י נשמע לרבנן דנשמע לר"י שאם דבע"פ מתירה להנשא משום טעמא דזמנו ש"ש מוכיח ממילא לרבנן וכיון כ' מיומא דנן בשטר יתירוה להנשא אפי' לא אמר מהיום זה דעת בעה"ע ודבריו נראים ויש לתמוה על מסדרי הגיטין מה ראו להצריך לומר מהיום אם מתי אא"כ תאמר לרווחא דמילתא. ואלו נאמר דמספקא להו אי רבנן ס"ל ביומא דנן כר"י בזמנו ש"ש בע"פ. וכדהוה מספקא לן מעיקרא בגמ' אי ר"י אמר בע"פ אי לא דכיון דלא אשכחן דרבנן אמרי הכי בהדי' כדאשכחן לי' לר"י אפשר דס"ל דלא מהני מיומא דנן אלא למה דכ' בשטרא בהדיא אבל למה דלא כתיב לא מהני דדילמא בשעת מוסירה הדר בי' מיומא דנן וכו' ומ"מ אפילו לפ"ז אם לא אמר מהיום אם מתי לא הוה לי' גט בטל כיון שכתב מיומא דנן וחולצת משום הא ספק דאמרינן (ומ"מ יש לסמוך על בה"ע ז"ל לענין מעשה בדיעבד שלא להצריכה חליצה) ודברים הללו שהגהתי השמיט הב"י סי' קמ"ה כנראה דס"ל דאף בדיעבד צ"ח. ולפע"ד הדין עם הב"י ז"ל דודאי לתי' ר"י בעל התוספות לסתירת רב מוכרח דעיקר תקנתו היתה לבע"פ ולא הי' צריך לאריכות דבריו אבל כנראה מהרי"ף ורש"י ותו' דלא ס"ל ההוא תירוצא ודחקו לפרשו זה בכה וזה בכה וא"כ י"ל דרב לא תקון אלא בכתב שהתנאי כתוב בהגט אבל בע"פ י"ל אף כי כתוב מיומא דנן דהדר בי' והכי משמע ברש"י שכתב דף ע"ב ע"ב אבל בע"פ דילמא כי מסרו ניהלה הדר בי' משמע דבכל ענין י"ל דבע"פ הדר ממה שכ' בשטר אך בתו' שם משמע דליכא לספוקי אלא אם בע"פ מבטל הוכחו' זמן השטר כיון שאין כתוב בו מהיום וע"ש פ"י ולפ"ז י"ל דרב לא תקן אלא בכתוב התנאי בגט ולא בע"פ ושמואל דתקן אם מתי היינו במעכשיו ועיין הה"מ ועכ"פ דברי בה"ע ז"ל אינם מוכרחים וקצת ראיה יש שהרי כתבתי סעיף א' דדחוק למוקים הנהו עובדא דמ"ש דוקא בשהגט ביד שליש אלא דאיירי בפשוט בתנאי אם. ואלו דבמיומא דנן פועל אף לתנאי אם דבע"פ אכתי ק' אטו בזמן סתמא דש"ס שדברו בענין גט הארוס שכ' לארוסתו בתנאי אם לא יכניס עדיין לא נתפשט תקנתא דרב וכיון שהי' כתוב בו מיומא דנן הא אין בידו לבטלו ומה ענין לגלוי דעת אלא משמע דתקנתא דרב אינ' מספקת אלא לתנאי הכתוב בגט והעיטור שהחליט דתקנתא דשמואל עלי' דרב סמך והיא מועלת אף לתנאי דבע"פ לשיטתי' אזיל דמעכשיו גמור נמי אינו מועיל אלא למת הבעל ולא לבטול התנאי והגט כמבואר בשמו בהרשב"א הנ"ל והיא דעת הי"א שבסי' קמ"ג סעיף א':
התנה עליה כו' כ' הה"מ ודע שדברי רבינו הם בתנאי שבאם וכו' וא"צ למחילת האשה ונראה מהה"מ והר"ן שזה ע"פ גרסות היש גורסין ע"מ שאעבר מנגד פניך ל' יום וכן אית' בהרשב"א וק'(א) לגירסה זו מה קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ות"ל דכל גבי ע"מ אין חשש ג"י כמבואר דף ע"ג בתו' ד"ה לא תתיחד ובהר"ן שם דכיון דהריון אמת ליכא למיחש אלא הי' לו לומר ולקדושין אין חוששין וצ"ע. ואית' תו בהה"מ בשם תשו' הרי"ף וזה ששאלתי למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאים כגון ע"מ שתתני לי ד' זוז הכא אם פייס ומחלה התנאי נמצא הגט בטל והיא א"א כמו שהיתה ונפיק מני' חורבא אבל התנה עליה שתתן לו ר' ומחל לה התנאי הרי נמצא הגט קיים והרי היא מגורשת ואם נאמר על הגט קיים שאינו קיים מה חורבא נפיק. ודברים הללו עולים לשטת הר"ן בסוגיא זו שכתב ולפיכך אני אומר שכל גט הניתן במעכשיו או ע"מ דכמעכשיו ואין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא במתנה להנאתה כי הכא שהתנה אם לא באתי וכ"ז שאעבור מנגד פניך דמסתמא להנאתה וכו' ומ"ה פרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו והוי כאומרת כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתו אבל במתנה ע"מ שתתני ונתגרשה מעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה שלא תהא מגורשת לדבריו אין חשש גבי תנאי דאם תתני אלא שמא מחל שאף שלא תתן תהא מגורשת ובזה אין חשש חורבא אבל למה שמביא הה"מ דברי הרמב"ן שמשיג עליהן הר"ן הנ"ל א"כ בתנאי דע"מ שתתני נמי שייך החשש דדילא פייסה לבטל הגט אף אם תתן וצ"ע איך העתיק תשו' הלזו עם דברי הרמב"ן (ובהר"ן אינם אבל בח"ר איתניהי) ול' הרמ' שהוא כבש"ע שכ' וכן כל התנאים שהם תלוים ברצונה מורים קצת לכונת הרמב"ן ובא אך לאפוקי תנאי דאם מתי שאינו תלוי ברצונה אלא מאליו נתקיים ולשונו שכתב תו ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה ל' זה אינו סובל אלא לתנאי שהוא לטובתה שמחלה טובתה לו שהוא התנאי אבל על תנאי דתתן לו ע"ד הרמב"ן היינו שמוחלת קבלת גיטה שלא תתגרש אף אם תקיימנו אבל אינה מוחלת התנאי אלא אומרת שעוקרת אותו. לכן הי' נלע"ד שיש להבין מהה"מ שסובר דאף לשטת הרמב"ן עולים תשו' הרי"ף כי תרתי בעינן לחשש שמא פייס דודאי בפשוט כגון בכל תנאי אם שבידו לבטל הגט בפני עצמו סתמא אין חשש שמא בטלו כמבואר סי' קמ"א סעיף ס"ח וה"ה בזה וכ"כ תו' לשטתם שאינו אלא חשש לעז אלא בתנאי שבא מן המסבב אותו להמסובב כגון תנאי שלטובתה אשר מתחילה הי' הבעל נשמע מלגרש ואפילו יעבור ל' יום ע"ז יש לחוש שמא פייס המסובב מן המסבב למחול התנאי ושתבטל רצונה מפני רצונו משא"כ בתנאי שתתן שתנאי הזה הי' הוא המסבב דאלו לדידה הי' ניחא יותר בגרושין בלא תנאי זה אין חשש כ"א מצדה שהיא המסובב שתפייס המסבב למחול התנאי ושתתגרש בלא תנאי ובזה אין חשש חורבה אבל אין חשש שהבעל יפייס שתבטל התנאי כדי שיהא סיפק בידו לבטל הגט כי בזה קיימא החזקה שלא תשתנה דעתו ומתחלה מה קסבר ותנאי דאם מתי אף דתנאי זה נמי לטובתה שלא תזקק ואפשר איהו הי' נשמט מלגרש אף אם ימות לא אכתי אין חשש שמא פייס שתמחול התנאי שאף אם ימות יהא גט כיון שהוא תנאי שמתקיים על כורחה ואינו תלוי ברצונה. וא"כ שפיר עולה הל' עם דברי הה"מ אף לשטת הרמב"ן וכ"ז דלא כהבנת הב"ש ס"ק י"ד ודוק כי צ"ע. וחזר ובטל הגט כשפייסה ע' ב"ש ומ"ש ולשטת תו' דף י"ח והרמ"ה שהביא הטור והר"ן ס"ל אפי' כשנתרצו שניהם א"י לבטל הגט עי' בהר"ן הנ"ל מבואר איפכא שמפרש הסוגיא ע"פ תשובת הרי"ף אלא שחולק על הרמב"ן בתנאי שאינה לטובתה אבל בתנאי דהכא מסכים להדי' שברצוי דידה יכול לבטל. אמנם מתוס' ורמ"ה משמע שאף ברצוי שניהם א"א להתבטל ולהכי הוכרחו לפרש הקושי' על המתני' דמהיום אם לא באתי היינו דליחוש שמא נתפייס ובא וממילא הגט בטל משא"כ הקושי' ראשונה על הבריי' משמע קצת (וע' בח"ר פ' מ"ש משמע שמפרש אף קושי' זו בביטל התנאי) שמפרשים שמא נתפייס ובטל הגט בדבור שאמר יהא גט כמו שמפרשים הקו' דריש פרק כה"ג. והרמ' מדמחלק בין לכשאעבר למעכשיו ומהיום מן הטעם שבזה יוכל לבטל ובזה לא משמע שמפרש נמי הקושי' על הברייתא כפי' התו' דשמא בטל הגט וזה לא שייך במהיום ומעכשיו והקושי' השני' ע"כ דמפרש נמי כר"ת אלא שאזיל בשטת הרמ' שלא לפסוק כההוא לישנא לחומרא מדאינו אלא חשש לעז כמבואר בתו' ומה שכ' הב"ש וכל הסוגי' דהקשה א"י מה וכל לרבות ומכח זה כתב נשמע מזה לשטה זו אפי' תנאי באם א"י הוא לבדו לבטל אלא ברצוי דידה וזה לע"ד לא נראה ולא ישמע אלא לע"ד כע"מ בזה לפסק הרמ' דיוכל לבטלו לבדו וזה נשמע במכ"ש ומה שאם נאבד או נקרע קודם שנתקיים בטל מכ"ש כשבטלו שהרי להעיטור הסברה איפכא בתנאי דמעכשיו שאם נקרע או נאבד כשר ומ"מ ס"ל שיוכל לבטלו והל' שמא פייס שבגמר' מפרשים התו' לא ברצוי דידה אלא שאיהו נתפייס בדעתו וחזר בו מלגרש ותדע אטו הליחוש שמא פייס דריש כה"ג שמפרש נמי הר"ת שבטל הגט יאמר נמי שגט ביד שליח צריך רצוי דידה ומעתה מה שכתב נמצא דיש בזה ג' שטות כו' ולהרי"ף והרמ"ה ותו' איירי הסוגי' בתנאי אם ואז צריך רצוי דידה ליתא כמבואר בהרשב"א שכ' ור"ח ז"ל פי' שמא פייס ובטל הגט והוא ז"ל גורס כ"ז שאעבר וכו' ואף בנוסחתינו של הרי"ף כך כ' בהן ותמיה לי דכיון דלא אמר מעכשיו למה הוצרך לפיוסה ולבטולה (והיינו לפי' הרי"ף בתשו' אפי' בע"כ יכול הוא לבטל ושמא ט"ס הוא וע"מ הוא גורס הרי להדי' ברור שמכח קושי' זו נוח לו יותר לתפוס גירסות ע"מ ולא עלה על דעתו להוציא מדע' התו' דצריך רצוי דידה אף להרי"ף דס"ל זכיה על דרך זה לחצאין ומכ"ש לשטת התו' ודוק. לכן שטה זו אינה בנמצא ומכ"ש מה שתפס בחברותא הרי"ף עם הרמ"ה ותו' דבתנאי ע"מ ומעכשיו עם רצוי שניהם א"י לבטל דנמי ליתא כמבואר בעדות הרמב"ן ורשב"א והר"ן והה"מ בשמו. ומה שכ' ולכאורה ק' וכו' ובכלל מ"ו כתב דא"י להתנות תנאי אחר אלא וכו' זה לע"ד ל"ק כי מ"ש בכלל מ"ו דא"י להתנות תנאי אחר דמשמע דא"י לבטל תנאי הראשון באופן שאף אם יתקיים לא יהא גט היינו בלא רצונה כיון שזכתה בו מעכשיו. משא"כ שמבטל התנאי שאף אם לא יתקיים יהא גט לזה א"צ רצונה כי הגט נעשה בלא דעתה ולהכי בכלל ל"ה דהתנ' יהי' שע"מ כן תתקדש אם יבא תוך שנה דוקא. אם רוצים להוסיף צריך רצוי דידה שאף אם לא יבא מ"מ תתקדש כי בקדו' צריך דע' שניהם ואם רוצים לגרוע שדוקא אם יבא תוך חצי שנה ושבאם לאו לא תהא מקודשת בזה היא צריכה להסכמת דעתו לבטל התנאי ראשון שאף אם יקיימנו ויבא תוך השנה לא יחולו בין כך ובין כך ברצוי שניהם יכולים בין להוסיף בין לגרוע כי כמו הכא הסכמת הרי"ף ורמ' ורשב"א ור"ן עמהם בתנאי דלא לצעורה בהסכמת' יוכל לבטל התנאי שאף אם יעבור יב"ח לא תתגרש והגט בטל אף שזכתה מעכשיו בתנאי כיון שהוא מרצונה כן שם יכולים לגרוע דהיינו כמו תנאי אחר ולבטל תנאי הראשון והוא מוחל התנאי שאף אם יבא בסוף השנה אף שכבר זכה על תנאי זה בקדושיה יהיו בטלים וממילא התנאי שני מחויב להתקיים שדוקא אם יבא בחצי השנה יהיו חלים ובזה ממילא קו' על הרמ"א במה שהעתיקו סעיף י' משמעות דע' הר"ן שאף ברצו שניהם א"י לשנות מתנאי לתנאי היינו בתנאי דע"מ שתתני או שתשמשי שהוא לצעורי כמבואר הכא דע' הר"ן וכנ"ל שאך בתנאי זה הא שחולק ונראה דנמי חולק על הסכמו' הרמ' ורשב"א שבסי' קמ"ג סעיף ו' שאם אמר ע"ת איצטלו ליהוי גיטא בלא תנאי דמועיל כי כן משמעות הר"ן (וזה ק"ק על הרמ"א שהי' לו להגיה אף שם דע' הר"ן אלא שכבר הביא שם הש"ע דע' הרשב"א בשם ימ"ש וע"ש ב"ש ולק"מ כי הר"ן ברור חולק) אבל בתנאי דומי' דהרא"ש כלל ל"ה ומ"ו דלא לצעורי להוסיף על תנאי ראשון לטובתה ולגרוע הראשון לטובתו כל אפין שוין חוץ משמעות התו' ורמ"ה הנ"ל דברצוי שניהם יכולים לבטל התנאי בכל אופן ודליהוי הגט גט לבטל ע' ודו' וע' נמי ב"ש ס"ק י"ט כי גם שם הקשה קושי' זו עצמה ואולם דברי הטור ס"מ קמ"ג שמשוה דע' הרא"ש להעיטור דבכל אופן איהו לבד יוכל לבטל התנאי ואף דלא ליהוי גט זה ודאי צ"ע כי לא משמע כלל הכי בכלל מ"ו ודוק: