ה"ז גיטך כו' אינו גט מבואר בגמר' דאם משמ' לאחר מיתה דהיינו משעה זו ובמס' שבועות דף ך"ח איתא אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכל את הראשונה וכו' אכלוה לאיסור והדר אכלי' לתנאי פלוגתא דר"י ור"ל וקשה הא נשבע לא אוכל זו אם אוכל זו נמצא דאינו נאסר בהאיסור עד שאכל להתנאי ומשעה זו דוקא וכיון שאכלו מקודם הא אף כי אוכל בתר הכי התנאי לא עבר כלום למפרע שהרי לא אמר שבוע' שלא אוכל זה מעכשיו אם וכו' ומה ענין באכלי' לאיסור והדר לתנאי' לפלוג' דר"י ור"ל וצ"ע בהרמ' כי אפשר לגרסתו ל"ק וכעת אין עמדי ואכ"מ וע' נדרים דף ע"ט ע"ב בהר"ן סוף ד"ה היכי קאמרה וצ"ע. אינו גט להפוסקים המצריכי' תנאי כפול ע"כ מוקמו מתני' זו בדכפלי' ותקנה דשמואל הי' עם מעכשיו כבסעיף ה' והש"ע נקיט סתם בלא כפולי' משום דכבר מבואר סי' ל"ח דלחומרא לא בעינן כפילי' ולהכי אף כי לא כפלי' אינו גט וע"כ ר"ל דצריכה חליצה ואולם הרמ"ה שמעמיד תיקן שמואל בלא מעכשיו ומוכרח בהכי לשטתו דבמעכשיו א"צ כפילות ולפי משמעות תי' הה"מ שבב"ש ס"ק ח' דכפילו' מוציא מהחשש דאין גט לאחר מיתה עליו יפה הקשה הב"ש הכא דבמה מקיום המתני'. והיא קושי' הלח"מ וע"ש מה שדחק וע"פ דבריו יש מקום קצת לדברי הב"ש דאם מתי הוי כאלו קבע זמן אבל בלא דבריו אינם מובני' כי מ"ש אם מתי מאם תתני דמבואר בהרמ' פ"א מה"א ה"ה דצריך כפילות ולא חשיב תולה בזמן או במעשה דא"צ כפו' כי אם כמבואר פ"ט מה"ג האומר הרי את מקודשת או מגורשת לאחר ל' או לכשתתן או לאחר שתתן אבל בל' אם פשיטא דחשוב תנאי ואין ענין למ"ש והוי כאלו קבע זמן כמ"ש בסי' שאח"ז והעיקר כי שטת הרמ' צ"ע וע' ס"ס קמ"ט. ולפ"ר הי' נלע"ד לדחוק דודאי סובר נמי דכל שהכפילו' הכרחי כגון באם תתני או אם לא באתי אין הכפילות פועל שהא כמעכשיו וכדכ' פ"ו מה"א ה' ט"ו משא"כ בתנאי דאם מתי דכבר איתא דף ע"ב אמר ר"ה גטו כמתנתו וע"ש פי"רשו אלא דרבא ורבא לא ס"ל הא דר"ה משום גזירה שמא יאמרו יש גט לא"מ וזה תינח כשנותן גט סתם אבל באמר אם מתי בזה ס"ל דאין היכרח לכפילות ולומר דלא נשמע לאו מכלל הן דהא כונתו מבוארת ע"פ האומד אלא משום הגזירה בטלוהו (וע' ריש סי' קמ"ד) וזה שהתקנה באם מתי שוב ליכא הגזירה והתנאי הוי תנאי ואם לאחר מיתה משמע להכי אינו גט ולפ"ז שפיר תקן שמואל בגט ש"מ מדהכפילות לקיום התנאי אין היכרח והוא כופל להכי הוא דמכניסו למעכשיו אף בלא מעכשיו. אבל עכ"ז צ"ע שהרי בה' י"ב כ' נמי בריא שהתנה שיהי' גט זה אם מתי או חלה שהתנה שיהי' זה גט אם מתי מחולי זה לא אמר כלום ותינח בחולי אבל בריא עדין ק' הא לא כפלי ונימא התנאי בטל והמעשה קיים ודוחק דבריא איירי דבכפל וחולה בלא כפל וצ"ע:

מהיום אם מתי ע' ב"ש ס"ק ג' וכבר נהוג עלמא שלא לקרוע' הגט שכיב מרע הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגטין והוא ע"פ המרדכי ותשו' מיימין וכמבואר ס"ס קמ"ח בב"ח ותמהנו שלא נזכר דין זה בס"ג שלנו אמנם כבר תמה נמי המהריב"ל ספר א' סי' ל' על סדר הראש על ככה ורצה לחלק בין מעכשיו למהיום וחזר בו כמפורש בהגהו' בשם מהר"מ דאין חלוק ובתשו' מיימין הנ"ל מצריך נמי שיהא הגט דוקא ברשותה בשעת מיתת הבעל וא"כ אף בזה צריך ליזהר שלא יקחנו הרב המסדר כלל מידה עד אחר מיתתו. הן אמת שכנראה מהר"מ ז"ל אזיל בשטת הראב"ד שמביא הר"ן פ' הכותב שמפ' האי בעי' דוקא במעכשיו איהו לבד יוכל אין דעתו שיחול מיד כ"א ושפיר כ' אבל בתנאי דאי מתי דלר"ת אף במעכשיו דוקא קודם מותו מוכרח להיות מונח בחצירה דוקא בשעת חלות הגט משא"כ לפסק הש"ע ס' קמ"ו כהרמ' ור"ן והה"מ שמפרשים האיבעי' בלא מעכשיו ופוסקים דמגורשת בצדי ר"ה א"כ ה"ה בגט ש"מ י"ל אף שדעתו שלא יחול עד קודם מותו מתגרשת היא בגט זה שמונח אז ברשות הרב בקבלתה הראשונה ולא חשוב כטלי גיטך מע"ג קרקע כמו דלא חשיב בהניחתו בצדי ר"ה והיינו משום דלא חשוב יצא מרשותה הואיל והוא מקום הראוי לקנין וה"נ רשות הרב אף דהוא רשות אחרים וגרוע מאגם וצדי ר"ה כדמשמע מתשו' מיימון הנ"ל היינו אם הי' מונח ברשות אחר ממש שלא מדעתה דזה נקרא רשות שאינו של שניהם ואין ראוי לקנין משיכה והוי יצא מרשותה משא"כ כשהיא מוסרתו לפקדון ביד הרב נהי דלא הוי ממש חצרה שתהא מתגרשה מתורת חצרה מפני שאינה עומדת בצדו מ"מ לא גרע מצדי ר"ה ומתגרשה בקבלתה דהא לא יצא מרשותה כיון שמפקדת אותו בידו והוי ממש חצרה ומשום הראוי לקנין משיכה הוא כמבואר בח"מ סי' קצ"ח סעיף ט' בהג"ה (יבל"ז לשטת הרמ' דלשם כל שבא לידה בדרך תנאה ואפילו בתנאי אם מתגרשת אפי' מונח בר"ה בשעת חלות הגט וזה נמי ודאי דלא גרע מתנאי אם אך בזה כה"פ חולקים עליו וע"ש ב"ש ס"ק ב') אך כל זה אפשר בדיעבד אבל לכתחילה ודאי חוב לנו לחוש להראב"ד ותו' ורשב"א שמפרשים דוקא במעכשיו הביאום הד"מ וב"ש סי' קמ"ו ובלא מעכשיו צריך להיות בשעת חלות הגט בחצרה ועומדת בצדו ממש ויש לנהוג כנ"ל וכן מצאתי בסדר הג"פ סעיף רי"א כ' בל' זה ויהיה ברשות האשה עד שימות ואחר מותו יקחנו הרב ויקרענו ואיתא תו בתשו' ממיימון הנ"ל דאם חזר בו הבעל ובטלו תלי' נמי בפלוגתא זו אם חל מעכשיו אין בידו לבטלו ואם משעה שהוא בעולם יוכל לבטלו ופשוט הוא. והב"ש כ' בסוף וכבר כתבתי בסי' הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בע"כ נתקיים וכו' ולע"ד לא דק כי זה דוקא במעכשיו אם תצא חמה או אפילו במהיום אם מתי לשטת הרי"ף הפוסקים כרבנן דמגורשת ודאי משעה ראשונה אבל לדעה זו פשיטא דאף בלא רצוי דידה יוכל לבטל הגט כמו בתנאי אם כמבואר בתשובת מיימון וא"צ כלל לבטל התנאי. ובדיעבד אם נתקרע קודם מותו והוא מעורה לע"ד יש לעיין סימן קך"ה סעיף ך"כ:

אלא מסוף היום כ' ב"ש לכן וכו' והוא מדברי הרמ"ה שבטור וצ"ע כי בל"ס אצלי דבריו אזלים לשטת הרי"ף דס"ל ע"ח לבד כרתי ולא אזיל בתר חזקה כדאי' בב"ח ומדעתו נראה בעליל דאלו נתגרשה בע"ח לבד אינה מגורשת גמורה באותו יום עד למחרתו ולהכי כי מת באותו יום פו' דזקוקה לחליצה וממילא אם נתקדשה באותו יום אינה אלא ספק מקודשת. וכל זה לע"ד אין במשמע ל' הרמ' פ"א הי"ו הוא כ' סתם כשר ומשמע אפילו בו ביום וע' בהר"ן סוף המגרש מבוארת דעתו דאף לשטה זו בהמוסירה נתגרשה משעה שהגט בידה וידעינן שנמסר לה מבעלה ומשמעותו ברור אף בו ביום להכי צ"ע אם לא בכיון השמיט הש"ע דברים הללו ומה שכ' הב"ח בהטור רחוק מן הדעת:

הרי זה גיטך כו' מחולי זה ע' ב"ש כ' אבל מדברי הה"מ פ"ח מה"ז מבואר כו' וכן מבואר הכא בהטור וגם ח"מ תפס שטה זו וכ' תו ולכאורה קשה לפ"ז על המחבר שכ' סעיף ט' וכו' אכתי החשש במקומו וכו' ולע"ד לק"מ דדוק' באומר סתם אם מתי ס"ל שכונתו על חולי זה דהא ודאי לא התנה על מיתה דלעולם אבל באמר אם מתי מעכשיו עד יום פלוני פשיטא דאפי' מת מחולי אחר דאין בכך כלום כמבואר סעיף ה' דאם אמר אם מתי עד זמן פלוני אפי' עמד לבוריו ממש כל שמת תוך זמן זה מגורשת משא"כ אלו יאמר אם אמות מחולי זה אף עד יום פלוני היה חשש דצריך לתרווייהו חולי זה ותוך זמן זה להכי העצה שלא להזכיר חולי זה אלא זמן ובזה כע"מ דליא למיחש:

ש"כ כו' אלא אם מתי מחולי זה קאמר ואז אפי' מתה היא קודם הרי היא מגורשת למפרע ונ"מ לירושתה כמבואר בח"ר:

הג"ה וי"א דלכתחי' אין לגרש וכו' רק יגרש סתם ע' ג"פ סי' קך"ב כ' בל' זה אמנם ראיתי מתוך דברי רבנים הנזכרים דמה שתיקן ר"י מפריש לגרש בסתם הוא מפני החשש דמסתפק ר"ת במהיום אם מתי אם מת באותו יום לא ידענא מה אדון בה ולע"ד יראה דאי מש"ה ל"א דהוה ליה לתיקן שיאמר מעכשיו וע"כ נ"ל דטעמו דהיה חושש מטעם ברירה ואזדא לטעמיה כמ"ש בריש ס"ק זה בשם רבינו יחיאל ור"י קלצין וכו' ומיהו קושיא דמלתא דלא שייך ברירה בגט ש"מ וכו' גם בגט ש"מ לדידן דנהגינן לתתו בתנאי מעכשיו אם לא מתי יראה לע"ד דלצאת מהחשש ברירה גם לצאת מהחשש שמא לא יהיה הגט ברשותה או שמא יקרעו הגט בנתיים דהיא ס"מ כמ"ש לעיל טוב לסדר שיאמר ה"ז גיטך משעה זו ממש אם מתי דוקא באומר מהיום א"מ איכא לספוקי דדעתו לאחר הגט עד שעת מיתה ונעשה כאומר מעת שאני בעולם אבל במפרש שיחול הגט משעת נתינה ממש לכ"ע מגורשת משעת נתינה ואם נקרע או נאבד אח"כ אין לחוש כדמוכח מהפוסקים ובפרט מדברי הרא"מ ח"א סי' ל"ד ומקור ברוך סי' י"ג וך"ב והרווחנו נמי בזה דלית שום חשש ברירה משא"כ באומר מהיום או מעכשיו א"מ דיש לחוש לברירה עכ"ל ויראה לע"ד שבגט ש"מ של כהן או במקום שיש לחוש לטירף שמגרשין אף אנן ע"י תנאי יתנה בשעת הנתינה בל' זה אם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט ואם מתי מעכשיו עד יום פלוני והוא בכלל יהא גט משעה זו ממש ואם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט, ובמגרש ע"ד תיקן ר"י מפריש ע' תשו' מ"ל ומ"ב וב"ח סי' קמ"ח והודאי שדברי החולקים על מ"ל ז"ל אמת שכונת התקון לא היה ע"ד שפירשו איהו כמבואר בדבריהם ובמהרש"א סוף גטין אבל עכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענות מ"ל מה שהכריחו לפירושו זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפי' בלא שום תנאי ואף בזה ע"ש שעדיין דברים בגו כמבואר במ"ל להכי לע"ד נראה שטוב נמי שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו שאף אם תבגוד האשה ותרצה למעול מעל בהחרם שלא להנשא לו אלא לאחר או שתרצה ליתן הקנס שעכ"ז הוא סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי שום תנאי וכבר מצאתי בסדר ר"מ ר' יוזפש אות ל"ח הכי ואם יש לחוש שע"פ דברים הללו יטרף דעתו לע"ד יותר הגון ודאי לגרש ע"י תנאי בל' הנ"ל שהוא ברור לע"ד בלי שום פקפק:

ש"מ שנתן כ' היש"ש דהיה נראה לו דהאידנא שאין נוהגין ביבום ומכ"ש ביש להיבם אשה נמצא לא שייך דילמא רחמא ליבם ובודאי זכות הוא לא אלא שלא מלאני לבי להקל לכתחילה אבל בדיעבד מגורשת ופטורה מחליצה ובמקום יבם משומד כ' דנראה בעינו פשוט דזכו' הוא לה וע"ש: